להגיד פות ברבים

הצרה התחילה לפני כמה שנים, מאוחר בלילה, בעיצומו של בר. מישהו העלה את השאלה, ודיון ער התלקח מיד וכילה את שארית הלילה. טלפונים חכמים וטיעונים מטופשים נשלפו זה מול זה, מחנות נוצרו, הסתכסכו, התפלגו ואז התלכדו שנית, פעם אחר פעם הפסיק אחד מאתנו בלהט את הוויכוח ופסק בקול: תקשיבו, לפני כמה שנים בדקתי את זה, פשוט הלכתי ופתחתי את מילון אבן־שושן והתשובה מופיעה שם, זה במילון. נו, תבענו, והתשובה הנכספת מהי? ״זהו״, טען העקשן, ״שאני לא זוכר״. מיותר לציין שאותו עקשן היה אני.

השאלה הייתה השאלה הקלה והקשה מכל: איך אומרים ״פות״ ברבים?

מאז אותו ליל עיוועים גורלי, חזרה ופקדה השאלה מפגשים רבים, לרוב בסביבת אלכוהול, תמיד בקרב חברים, תמיד בקבוצה מעורבת. לנצח נשלפו אותן תוצאות חיפוש, אותם טיעונים נחרצים העומדים על כרעי תרנגולת, ואף אחד מאתנו, משכילים ועמי־ארצות, לא חשב לפתוח מילון. כי מי בכלל מביא מילון לבר, ומנגד, מי זוכר שאלות של שתיים בלילה כשהוא מתעורר בראש הולם על הספה, מרחק נגיעה ממדף הספרים?

שאלת לשון פשוטה זו, שאלה של מה בכך, כמו הוויכוח הנפוץ בדבר הדרך הנכונה לבטא ״צהריים״ (אחסוך לכם: הדרך הנכונה היא ״צוהוריים״), התגלתה במשך השנים כנייר לקמוס ערמומי. כי השאלה אינה באמת ״איך אומרים פות ברבים״, אלא ״באיזה ביטחון אתה מוכן להילחם על טענה שאתה לא מבסס על כלום״.

וכך, מחוזקים בשיכר ועיוורים לתהומות אי־הידיעה, פעם אחר פעם בברים בכל העיר, מצאתי את עצמי בלבה של סערה סביב נושא אשר, מלבד ההתנצחויות הפוליטיות החריפות ביותר, אין שני לו בהצתת אמוציות נפיצות בקרב הנוכחים.

האם אומרים ״פותיות״, כמו אותיות, שהרי ״פות״ היא בוודאי כמו ״אות״ (תו במילה)? או שמא ״פותות״, שהרי כמו ״אות״ (סיגנָל) גם ״פות״ הוא זכר? מחנה אחד מחזיק עד המוות בדעה כי אם כבר ״פות״ הוא זכר, הרי שיש לומר ״פותים״; המחנה היריב טוען בתוקף דווקא ״פוותות״, כמו ״שוורים״. למה? מישהו מציע דיפתונג, ומושתק מיד. אף אחד לא ממש זוכר את הסיבה לכך שכך בהחלט אומרים, אך באוויר שורה הוודאות מעבר לכל ספק שהסיבה ההיא, תהא אשר תהא, היא שרירה וקיימת ואין בלתה. בוודאי, פוותות - או פותים, או לכל הפחות לא ״פותיות״, זה בטוח.

ובין גירסה אחת לאחרת, את האוויר המחניק-ממילא מפלחות שאלות טפלות, הניתזות מבין סדקי הוויכוח בעיקר כדי לאוורר את המוחות המאומצים: באילו סיטואציות נדרש אדם להתייחס לצורת הרבים של פות? בבורדל? בבואך לגדל תאומות? בכנס גניקולוגיה? מדוע אין באינטרנט תשובה פשוטה וזמינה? כמה מבין הנוכחים שלחו באישון לילה שאילתא בעלת אופן מיני לאקדמיה ללשון עברית? ולמה האקדמיה מעולם לא ענתה? האם יש לה מסנן אוטומטי לשאלות המכילות מילים גסות, או לחילופין כאלו הנשלחות לפנות בוקר? האם כבר יש מילה עברית לשליחת מסרונים בעודך בגילופין? למה אין מילה טובה ל״אקסית״? במה הם מתעסקים שמה כל הזמן באקדמיה ההיא אם לא במציאת מילים חדשות לרגעים כאלה בדיוק? למה המילונים העבריים הגדולים, דוגמת אבן־שושן או ספיר, לא מספקים לציבור גרסה מקוונת?

אה, מגלה אחד, מאלה ששתו פחות, דווקא יש. הנה, מילון ספיר המקוון, בעריכת איתן אבניאון. הרוחות מיד מתלהטות שוב: למה הוא לא עלה בגוגל כששאלנו איך אומרים פות ברבים? על מי אפשר לסמוך בעולם הזה? אך הפיכח ממהר להשקיט: רגע, אני מכניס את החיפוש.

אה, תראו, הנה.

דממה נופלת על הבר. תוך שניות המסך הבוהק עובר מיד ליד, מאיר בתורו לסת שמוטה אחרי לסת שמוטה. על התשובה הזו לא חשבו אפילו אלה מבינינו שהשלימו תארים מתקדמים בתרגום, ברפואה, בלשון המקרא.
איך אומרים פות ברבים?

פּוּתות.

זה ממש שם, במילון ספיר, במילון אבן שושן, ועכשיו, אם אלי האלגוריתם יהיו בעזרנו, גם בראש תוצאות החיפוש. מעכשיו, אי שם בעומקו של איזה בקבוק, תוכלו לשלוף את הטלפון ולהאיר את עיניי חבריכם באור תכלכל. פחחחח, מה, אתם לא יודעים? פּוּתות. ברור, ברור.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

21 תגובות על להגיד פות ברבים

    03
    עמוס ב

    אבל בשתי הדוגמאות שסיפקת מדובר על ו"ו עם שורוק, בעוד פות הוא עם חולם. אני לא מבין, אם כן, למה ההנחה הזו כל כך מובנת מאליה מבחינתכם.

    05
    קפה ומאפה

    זה בדיוק מה שאני חשבתי גם כן. לפני שנים אני והחברים שלי יצאנו לטיול ים אל ים כמדומני, ואיתי לימד אותנו על פרח הצלף. צורתו כה מזכירה פות עד ששמו העברי של פריו הוא "אביונה"- אורגזמה בלשוננו הקדושה. הדבר הוביל לדיון מעמיק על איבר המין הנקבי והמסקנה אליה הגענה הייתה כי פות ברבים זה פוותים.
    בין הדוגמאות השונות לתמיכה בטענה היו המילים שוק, שור, גון, דוד וכולי. כה התגאנו במסקנתינו עד כי כאשר עברנו על פני מעיין המוקף בפרחי צלפים קראנו לו "עין פוותים".
    לגלות כי המילה הנכונה היא פותות היא רמיסה של שנות אמונה כוזבת...

11
עידן

מעניין לדעת.
מזכרוני, בחטיבת הביניים שאלנו את המורה שלימדה אותנו "לשון והבעה" מהי צורת הרבים של פות כמין שאלה קנטרנית ששואלים צעירים מבוגר בכדי להתריס ולהפתעתנו לאחר זמן מה היא חזרה אלינו עם תשובה שלטענתה הגיעה ממחוזות האקדמיה העברית ללשון והתשובה דווקא הייתה פוותים (על משקל שווקים, שוורים וכד').
מפתיע לגלות שהתשובה השתנתה או שלא הייתה נכונה מעולם.

    12
    קורא

    מורתכם שגתה. אעמיד פנים שידוע לי מה זה "עיצור שורק", עיצור פוצץ" וכן הלאה ואומר שצורת הריבוי הזו תלויה בעיצור הראשון במילה, והיא לעולם לא נהוגה כשהוא פוצץ (נניח פ' או ב').

    הריבוי של "בור" אינו "בוורים", הריבוי של פוד אינו פוודים, והריבוי של פוץ אינו פווצים (למרות שיש הנוהגים להגות כך, אולי כדי להדגיש את פווציותם של הפווצים בהם מדובר)

15
דן

אולי כדאי לתלות הפות על מתלה הסירים בפינת המטבח
ולכנות את האיבר המקסים הזה בשם פיוטי יותר כמו למשל "פירחה" ,
ברבים "פרחות" .
ואז זה ישמע כך: פרחות יפיפיות יש לבנות האלה, אבל שימו לב עד כמה
יחודיות הן - אין פירחה אחת דומה לרעותה!
בהזדמנות זו כדאי גם להמיר את ה"אביונה" ב"רוויון" (ואז יש לבנים רוויונים ולבנות רוויונות)

16
נחום

מופתע שאףאחד פה לא פשוט שאל את האקדמיה:

"שלום וברכה,

לפי המילונים צורת הרבים היא פֻּתּוֹת. בלי ניקוד: פותות.
מקור המילה בתנ"ך, ואולם הגיזרון שלה לא ברור. נראה שהמילונים מטים אותה כך בגלל החולם החסר (כמו דֹּב–דֻּבִּים, חֹק–חֻקִּים).
בברכה,
תמר קציר

לבירור נוסף באותו עניין אנא ציינו פנייה חוזרת ואת מספר הפנייה.
שימו לב! אין להשיב ב"השב" או ב"reply" אלא באמצעות הקישור הזה:
http://hebrew-academy.huji.ac.il/Pages/haveQuestion.aspx

מילים ומונחים שאישרה האקדמיה ראו באתר מונחי האקדמיה בכתובת: http://hebrew-terms.huji.ac.il

המזכירות המדעית
האקדמיה ללשון העברית"

17
פות מקסימה

חבורה של גברים בבר מתווכחים איך לומר פות ברבים. וואו. איזו חדשנות, שלא נומר קריאה לשוויון! לא. "מילה גסה" זו ההגדרה לפות. חבל לי שיש לך במה שבה תוכל לפתוח אנשים לנושאים שונים, להביע את דעתך. אבל איפה הדעה? אין פה שום דבר חוץ משימוש במילה פות כדי לכסות על טור ריק מתוכן.

19
הילה מזיאר

אלי האלגוריתם שמעו לתפילתך. חיפשנו, בן זוגי ואני, בפעם המי-יודע-כמה, את התשובה לשאלה הרת-הגורל ומפלגת המגדרים, שהריי כל אחד מאיתנו *יודע* כיצד יש לרבות פות (גבות גבות). הוא: מומחה (על פי הצהרותיו) לאנטומיה נשית, שכן הוא גב-גבר. אני: מתרגמת, מגיהה, כותבת תוכן ואישה.
לכשהיינו על סף חתימה על מסמכי הגט, שכן אין לגשר על פער רגשי שכזה, פנינו שוב לגוגל, צמאים לתשובות, כזוג ההולך בעל-כורחו ובשארית תקוותיו למטפל זוגי שיציל את הזוגיות המתפוררת. הקראתי לו את מה שכתבת לפנות בוקר, אפופת עשן מהסוג המשובח. צחקתי. בכיתי. התרגשתי. כאבתי את כאבכם. שיתפתי על הקיר שלי בפייסבוק בכדי לזכור ולעולם לא לשכוח.
אתה, אדוני, לא פחות מגאון. הצלת את ברית העולם שלנו.

20
יאיר

לדעתי זו שגיאה נפוצה, ו"צורת הרבים" של פּוֹת היא פּוֹת, כיוון שפּוֹת היא בעצם מילת זוגיים, כמו מים או צהריים.
מכל מקום, עבורי המִלה פּוֹת אינה הולמת את המושג, ועדיף להשתמש בצורה נִיףּ, שמתכתבת יפה יותר עם הצורה פִּין. לטעמי יש להעדיף את הפ"א פתוחה, כמו בצורת הפ"א הסופית.