ליברליזם שבור

בעומק לבכם אתם יודעים: משהו השתבש מאוד עם הליברליזם. איכשהו, הוא איבד את נשמתו. כיום, מה שנותר ממנו מוקע ברחבי העולם, נדחה על ידי חברות אנושיות בזו אחר זו.

למה? אני רוצה לספר לכם איך קרה שהליברליזם נכשל. הסיפור שלי לא יעסוק בכסף, בכוח או בשערוריות. הוא יעסוק ברעיונות. ליתר דיוק, ברעיון אחד.

מה היא האמונה היסודית ביותר של הליברליזם? האם מדובר בחירות, בתשוקה, בצורך? לא. מדובר בדבר-מה יסודי עוד יותר.

ליברלים אמיתיים מאמינים שבני-אדם, מטבעם, טובים מבחינה מוסרית. או, במקרה הגרוע, שהם ניטרליים מבחינה מוסרית. שמרנים, לעומת זאת, מאמינים שהם רעים. לא כולם ולא כל הזמן, אבל באופן כללי, אם תבחרו אדם אקראי מתוך החברה, הרי שלדעת השמרנים סביר שהוא רע מבחינה מוסרית.

ההבדל האחד הזה במערכת האמונות הוא כל הסיפור. כדי להבהיר את העניין, בואו נראה לאן הדבר מוביל את השמרנים.

האמונה שהאדם הממוצע מוגבל לכך שהוא רע מבחינה מוסרית, מיסודה, גוררת שהאדם הממוצע אינו ראוי. אינו ראוי לְמה?  לנכסים ציבוריים ולזכויות שאי-אפשר ליטול ממנו. מדוע שמישהו ייתן משהו לאדם שאינו מוסרי?

ובכן, אם האדם הממוצע רע מוסרית מיסודו, מה הוא המקור לכך? יש רק שתי תשובות אפשריות: גורל או דם. הם נולדים כך, הם נבראו כך, ולכן איננו יכולים לקוות לשנות אותם. בהודו, בני-האדם הנחותים ביותר, הפחות טובים מכולם, כונו "untouchables", כלומר טמאים שאין לגעת בהם. באירופה, הנאצים הגדירו קבוצות של בני-אדם פשוט כ"תת-אדם".

לכן השמרנות מידרדרת להגדרות של קסטות ושבטים, והיא עושה כן לכל אורך ההיסטוריה. שושלות נחשבות לחמו אלו באלו, אבל האמת הגדולה יותר היא שהשושלות הללו נחשבו תמיד אצילות מלידה או מכוח זכות אלוהית, או משתי הסיבות גם יחד. "אציל", כלומר "טוב". וכך כל האחרים הם רעים, ולכן לא מגיע להם דבר. "איכרים"? ובכן, "רעים", "תת-אדם" וכו'.

כעת אתם רואים לאן מובילה אמונה אחת בלבד, עניין שלכאורה נראה שאין לו תוצאות הרות-גורל. והדבר קורה בכל מקום. והוא מגדיר את האופן שבו חברות מתארגנות, צומחות, מבשילות, עולות – וגם נופלות.

אז בואו נשוב לליברליזם.

האמונה הבסיסית של הליברליזם, שבני-אדם יכולים להיות טובים מבחינה מוסרית, מלידה, מעצם היותם בני-אדם, מובילה אותנו להפך הגמור. האמונה הזאת מביאה אותנו לתת לכולם נכסים ציבוריים כגון חינוך, שירותי בריאות ושירותי תחבורה. והיא דורשת להעניק חירות לכל נפש אנושית. אם בני-אדם הם טובים מוסרית מעצם היותם בני-אדם, הרי שאם תהיה להם חירות, הם עשויים לעשות משהו גדול, כמו להמציא חיסון למחלת הפוליו.

וכך אנו מגיעים לימינו. מה מצבו של הליברליזם היום? בשעה שהקיצוניות נמצאת בקו עלייה, הליברלים מבטלים נתחים גדולים מהחברה ומדביקים להם תווית של אסופה של גזענים, נבערים ופרימיטיבים. והללו, כמובן, רעים באורח חסר תקנה. רעים עד העצם. הם נולדו רעים, ואינם מסוגלים לעשות טוב. להיות רעים הוא גורלם, כביכול.

אתם רואים את הבעיה? הליברלים ויתרו על אמונתם הבסיסית. הם החלו להאמין שבני-אדם רעים מיסודם, רעים ולא טובים.

ומזה נובע כל השאר. אם בני-אדם הם רעים, מדוע עלינו להיאבק על כך שנכסים ציבוריים יינתנו לכולם? אז ליברלים מוותרים על מאבק כזה. אם בני-אדם הם רעים, מדוע שנדרוש עוד חירות? אז ליברלים מסתפקים בפחות. אם בני-אדם רעים באורח חסר תקנה, אם הם גזענים, טיפשים ופרימיטיביים, מדוע להיאבק למען שגשוג? אז ליברלים מרימים ידיים. אם בני-אדם רעים מיסודם, מדוע שנמנע מן החברה להידרדר למערכת של קסטות, שבטים וקבוצות קטנות, הנאבקים ביניהם? אז ליברלים פורשים מהזירה, ופשוט מקימים שבט או קבוצה משלהם.

רק כשנאמין באורח עמוק ויציב שכל בני-האדם – כל בני-האדם ולא רק חברי השבט או הקבוצה שלנו – יכולים להיות טובים מוסרית מעצם היותם בני-אדם, רק אז נוכל להיקרא ליברלים אמיתיים.

כעת אתם בוודאי רואים את הטעות הגדולה מכולם. כשהם מניחים רק השבט שלהם טוב מוסרית מעצם קיומו – כלומר השבט הליברלי הלבן, הליברלי מבחינה כלכלית, הליברלי העשיר, הליברלי העני, הליברלי מסביר הפנים – הליברלים הפכו בדיוק לדבר שהם לחמו נגדו: בדיוק כמו השמרנים, הם מסתמכים על הגורל כדי להצדיק את אצילותם, וכדי לבסס את חוסר הערך של כל האחרים. ההיגיון המוסרי של שני הצדדים הוא כעת זהה לחלוטין.

אכן כך. צריך אומץ רב כדי להאמין שבני-האדם יכולים להיות טובים מעצם היותם בני-אדם. ובכל זאת, רק כשאתם דוחים את הגורל כאשליה, רק אז אתם יכולים להיות זכאים לחירות, למעלה הטובה, לערך.

הליברלים הופכים לשמרנים. ולא רק בראש, אלא גם בנשמה.

יש עוד הרבה מה לומר: על כך שגאולה מוסרית היא ההבטחה האנושית הגדולה ביותר, ועל כך שבזניחתה של הגאולה המוסרית, הליברליזם איבד את נשמתו. אך נניח לכך לפעם אחרת.

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: "חירות", תצלום: Mobilus in Mobili

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עומייר חק.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על ליברליזם שבור

01
rvc

מזמן לא ראיתי מאמר שצודק בסיכום שלו לגבי ליברלים וטועה לגבי כל השאר. באמת מעניין אותי אם חשבת פעם שאולי התיאוריה שלך לגבי שמרנים שגויה לחלוטין. שהם אלה שמאמינים בחירות או לפחות אמורים להעמין ושהליברלים כבר שנים באמונה מרקסיסטית שמחלקת את החברה לקבוצות ומאמינה במלחמת מעמדות (או מינים וכו')

02
דוידי

אז מבחינת המגיב הקודם, הכול יופי-טופי והשמרנים על הגל עם אמונתם בחירות האדם. נפלא ממש. אבל אולי קריאה רצינית יותר של הקטע החד הזה תראה שהוא יוצא נגד שני הצדדים, שיש בהם כשלים דומים?
גן העדן של פוטין, טראמפ, ארדואן ועוזריהם לא יכול להיות חלום של שמרנים בעלי ערכים.

    03
    rvc

    הליברלים מאמינים שצריך ממשלה חזקה שתנהל את הכלכלה והחברה ותעזור לייצר צדק איפה שהחברה עצמה נכשלת בכך. זה לפי טעמי מנוגד לאמונה שהאדם הוא טוב מיסודו וזו הבעיה הגדולה שלי אם ליברלים. ולהגיד ששמרנות מובילה לגזענות זה אמרה מנותקת מהמציאות לפי דעתי. זה כל מה שאני טוען.

04
ליברל

צריך אומץ רב כדי להאמין שבני-האדם יכולים להיות טובים מעצם היותם בני אדם, אבל צריך פחדנות רבה כדי להתכחש להשפעה ההרסנית שיש לתרבות חולה על אדם בודד שנולד לתוכה. הבעיה של הליברליזם היא שבמקום להוקיע תרבויות חולות ומסוכנות, הוא מנסה לקבל אותן לחיקו ולעשות מיזוג בלתי אפשרי. הפתרון הוא ליברליזם-שמרני, (ולא באמת מדובר ברעיונות מנוגדים כמו שכותב המאמר מנסה להציג זאת), כלומר מתן זכויות מלאות לכל אדם בתנאי שהוא מכבד את זכויות האנשים שסביבו.

05
אביחי

מאמר פשטני ומבלבל בין ליברלים קלאסים שנושאים את שם החירות, לאלו המתהדרים בשם ליברלים פרוגרסיבים שהם הפך החירות ופועלים לרגולציות "חברתיות".

06

אין דבר כזה "טוב מוסרית". הדבר היחיד שיש זה טוב לך או לא טוב לך. הכל אישי. ומה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחר. "טוב" הוא מושג חסר משמעות אם הוא לא ביחס למטרה כלשהי ומטרה של אחד היא לא בהכרח מטרה של אחר.