למה שיהיה לנו אכפת אם אובמה קורא את המיילים שלנו?

קפקא, ולא אורוול, עוזר לנו להבין את הבעיות שבמעקב דיגיטלי המוני, טוען המשפטן דניאל ג'. סולוב
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

בעוד אנשים עדיין מנסים לעכל את הגילויים האחרונים לגבי איסוף הנתונים ההמוני של הממשלה, טקסט קלאסי אחד צובר פופולריות מחודשת: 1984 של ג'ורג' אורוול זכה לעלייה של 7,000 אחוז במכירות תוך יממה.

אבל רגע! זה לא הספר הנכון להבנת תוכניות ה-NSA, טוען המשפטן דניאל ג'. סולוב. בספרו, The Digital Person, כותב סולוב שהבעיות הטמונות באגירת כמויות אדירות של נתונים אישיים בבסיסי נתונים שונות מאלה שמעורר מעקב ממשלתי, הפעילות שבה מתמקד 1984. הוא סיכם את טיעוניו במאמר מאוחר יותר:

פרשנים רבים השתמשו במטאפורה של 1984 מאת ג'ורג' אורוול כדי לתאר את הבעיות הנוצרות על-ידי איסוף נתונים אישיים ושימוש בהם. אני טענתי שהמטאפורה של אורוול, שמתמקדת בנזקי המעקב הממשלתי (כגון מניעה ובקרה חברתית) עשויה להתאים לתיאור של ניטור אזרחים על-ידי רשויות אכיפת החוק. אבל רוב הנתונים הנאספים במאגרים ממוחשבים אינם רגישים במיוחד, למשל גזע, תאריך לידה, מין, כתובת ומצב משפחתי. אנשים רבים לא טורחים להסתיר את המלונות שהם מתאכסנים בהם, המכוניות שהם קונים או שוכרים, או סוג המשקאות שהם שותים. רוב האנשים לא נוקטים בצעדים רבים כדי לשמור בסוד מידע מהסוג הזה. ברוב המקרים, אם כי לא תמיד, פעילויותיהם של אנשים לא יסוכלו אם אחרים יידעו עליהן.

אני הצעתי מטאפורה שונה לתיאור הבעיות: המשפט של פרנץ קפקא, שמתאר ביורוקרטיה עם מטרות מסתוריות שמשתמשת במידע של אנשים כדי לקבל החלטות חשובות לגביהם, אך מונעת מהם להשפיע על האופן שבו היא משתמשת במידע. הבעיות שמתארת המטאפורה של קפקא אינן הבעיות הנגרמות על-ידי מעקב ממשלתי. לרוב אין תוצאתן במניעה או הפחדה. אלה בעיות של עיבוד המידע – האחסון, השימוש או הניתוח של הנתונים – ולא של איסוף המידע. הן משפיעות על יחסי הכוח בין האנשים למוסדות המדינה המודרנית. לא זו בלבד שהן מתסכלות את האינדיבידואל כי הן מעוררות תחושה של חוסר ישע וחוסר אונים, אלא הן גם משפיעות על המבנה החברתי על-ידי שינוי אופי מערכת היחסים בין האנשים למוסדות שמקבלים החלטות חשובות לגבי חייהם.

המסגור המחודש שמציע סולוב הוא חשוב, לא כביקורת ספרותית, אלא כי הוא מתאר בצורה מדויקת יותר את הבעיות שתוכנית ה-NSA עלולה ליצור. מבחינה פוליטית, ההסברים המסורתיים – שזו פגיעה בפרטיות שלנו – לא משכנעים אנשים רבים. לפי סקר חדש, 56 אחוז מהאמריקאים תומכים באיסוף נתוני הטלפונים מצד ה-NSA, ו-45 אחוז תומכים בניטור הודעות דוא"ל. 62 אחוז אומרים שחשוב יותר לחקור איומי טרור מאשר להימנע מהפרות של פרטיות.

הנימוק המשכנע ביותר לעמדת הרוב, לדידו של סולוב, הוא "מרשים". הוא כותב, "פעילויות המעקב וכריית הנתונים של ה-NSA, או תוכניות איסוף המידע האחרות של הממשלה, יובילו לחשיפת פריטי מידע מסוימים בפני פקידי ממשל בודדים, ואולי רק בפני מחשבי הממשלה. זו חשיפה מצומצמת מאוד של המידע המדובר, ולא סביר שהיא תאיים על פרטיותם של אזרחים שומרי חוק." במילים אחרות, מבחינתם של אמריקאים רבים, איסוף נתונים דיגיטליים, המנותחים על-ידי אלגוריתם, לא יוביל לחדירה רצינית לפרטיותם. לפי החישוב הזה, הפגיעה בפרטיות היא קטנה, והרווחים הביטחוניים הפוטנציאליים הם גדולים. זה שקלול תמורות שאמריקאים רבים מוכנים לבצע, ועמדתם אינה בלתי רציונלית.

אז למה תוכניות ה-NSA, מטרידות בכל זאת? לא מדובר בעצם איסוף הנתונים (המעקב עצמו) אלא בהחזקת ועיבוד הנתונים לנצח. כפי שכותב סולוב:

תוכנית ה-NSA, כוללת בסיס נתונים עצום שלאינדיבידואל אין גישה אליו. עצם קיומה של התוכנית נשמר בסוד במשך שנים. עיבוד מידע כזה, ללא ידיעתם או מעורבותם של אנשים, דומה בדרכים מסוימות לבעיה של זכות להליך הוגן. זו בעיה מבנית של היחס שמעניקים מוסדות לאנשים. יתרה מזו, המצב הזה יוצר חוסר איזון ביחסי הכוח של האינדיבידואל והממשלה. איזו מידה של שליטה על האזרחים צריכה להיות בידיהן של הרשות המבצעת ושל סוכנות כמו ה-NSA, המבודדת יחסית מהתהליך הפוליטי ומאחריותיות ציבורית? העניין אינו הרצון של אנשים להסתיר את המידע שנאסף, אלא עוצמת ומבנה הממשלה.

קשה להגדיר פרטיות ואף קשה יותר להגן עליה. המשפטן ארתור מילר אמר שהיא "מעורפלת וארעית במידה מרגיזה." ישנו גם התיאור הידוע של סמואל וורן ולואיס ברנדייס: "הזכות להיעזב לנפשך" (לפי אמת מידה זו, קשה מאוד להאשים את תוכניות ה-NSA בהפרת פרטיות, מכיוון שהן פועלות כמעט בלי להפריע לנו בכלל). לפי דבריו של סולוב, עלינו לזנוח את התלונות על הפרת פרטיות ולהפנות את תשומת לבנו למשהו יסודי הרבה יותר: אופי מערכת היחסים שלנו כאזרחים עם הממשלה, ומידת הכוח שיש לנו במערכת היחסים הזו.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי רבקה רוזן, "אטלנטיק".

תגובות פייסבוק