למרות הזמנים הרעים

בואו לא נכביר מלים. אין זמן, ואתם ואני לא נמצאים כאן כדי להעמיד פנים, אלא כדי לרקוד לפני שנהפוך לאבנים.

אלו זמנים אפלים. רוח קרה של ייאוש נושבת, בעוד כנפי האפלה מתחילים להכות על העולם השבור. חיות הטרף מהדסות בין חורבותיו של עידן מוזהב. ואתם ואני מתכרבלים מתחת לכוכבים, מקווים לגאולה, ממתינים.

אך אין אלים מחייכים ושום גורלות מוצקים אינם באים להציל אותנו. גורלנו נמצא במקום שבו היה תמיד. המקום הלא מושלם והמסוכן המכונה "חירות". הוא חומר בידינו הרועדות.

השאלה היא האם אנו יודעים כיצד לתת לו צורה. האם אנו אמני החומר של הנפש. או שמא אנחנו לא יותר מקורבנות אילמים, המשליכים מעלינו את האפשרות שלנו, כיוון שכל מה שאנו רואים הוא בוץ חסר-ערך ועפר.

וכך, השאלה בתוך השאלה היא זאת: האם אנו אנשים נוראים? אנשים נוראים הם קרבנות ומפלצות, עבדים ורוחות-רפאים, המשליכים לפח את מתת האפשרות האנושית. וכך הם אינם מאושרים, אינם חיים בשלום, אינם מוטבעים בסימנים של שמחה, אינם בוערים ברצון למרוד, אינם חופשיים.

אנשים נוראים. העידן הנוכחי כה אפל וכה עגום, עד שמה שהיה פעם נורא הוא כעת נורמלי, שגרתי, מתקבל על הדעת. אז הבה נרענן את המחשבות שלנו, ונרענן גם את הלב.

אתה אדם נורא אם....

...אם אתה חומד כל העת את מה שיש לאחרים, את מה שהם נהנים ממנו. את החפצים שלהם, את האהובים שלהם, את ההישגים שלהם, את האושר שלהם. אם הקנאה וצרוּת העין הם הכוכבים המנחים אותך.

...אם אתה מאמין בעליונוּת. בכך שאחדים נולדו, נבראו, נוצרו טובים יותר מאחרים. זהירות. קרוב לוודאי שאתה מאמין ש"כולנו נולדים שונים". בין הבדל לעליונות מפריד אך צעד קטן אחד. האם אתה באמת, באמת, בעומק הלב, מאמין שכל החיים בעולם הם בעלי ערך?

...אם אתה מצדיק היעדר אהבה בעודף של שנאה. כיוון שהאדם הזה והזה לא אהב אותך, כעת אתה שונא את כל מי שדומה לו. כיוון שאדם מהסוג הזה דחה אותך, אתה מרגיש שאתה חייב לדחות אותם, את כולם.

...אם אתה שטחי. אתה מעריך יופי חיצוני ומקבל כיעור פנימי. אם כך, כיצד תהיה אי-פעם מאושר או מסופק או תמצא גרם של משמעות? ועם זאת, כך רובנו רואים את הדברים, לא? די שאדם, רעיון או מקום יהיו קצת יפים מבחוץ, ואנחנו כבר ממהרים לתרץ ולסלוח על הכיעור הפנימי העמוק ביותר, על גסות רוח וולגריות.

...אם אתה כועס על- ולא כועס עם-. יש הבדל גדול. לכעוס על- פירושו לגלות יחס של התעמתות והתנגדות. לכעוס עם- פירושו לקבל. התנגדות יוצרת התנגדות. קבלה מעודדת תמורה ושינוי.

...אם אתה מלא בתחושה בוערת של עוול אנוכי. להרגיש תחושה של עוול בשם מי שאינם בני מזל כמונו, הרי זה רגש נאצל ואמיתי. תמיד יש מישהו פחות בר-מזל מאיתנו. אבל לבעור בשל ביש-המזל שלנו עצמנו – זהו השורש והענף של עץ הסבל, העץ שפריו המר הוא פרי העוינות.

ובכן, מה אנו חיים כשאנו חיים כך? אנו חיים נקמה, אכזריות, חיסול חשבונות, פחד, רשעות ועינוי.

כלומר, אנו חיים בדרך שבה אנו חיים כעת.

אנו נעשים מבוהלים, מרירים וכעוסים, והמפלצות אורבות לפחדינו. ואז הן תולשות לנו את הלב מהחזה, וחוגגות עם הדבר האמיתי ביותר שבתוכנו. הן טורפות את עצם האפשרות שלנו.

לחיות את החיים הללו, את המתנה הזאת, בחסד ובאצילות שהם ראויים להם, בתחושה צורבת של יופי ופליאה ואמת, להרוויח משמעות בימינו ואושר ברגעינו – כל אלו דורשים דבר אחד בלבד.

לא להיות אדם נורא. להיות אדם מהסוג השני. אם לא אדם יפהפה, הרי שלפחות להיות אדם ראוי.

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי