מה יודע האיש בחלום?

דמויות מהחלומות החלו לרתק אותי כשהייתי בקולג'. באותה תקופה קרה שבמהלך חלום שידעתי שאני חולם ("חלום בְּערוּת"), היה לי המפגש הראשון עם אדון מבוגר, שניסה לשכנע אותי שהחוויה שלי למעשה אינה חלום. במשך שני העשורים שלאחר מכן, האיש הופיע באחדים מהחלומות שלי, חלומות בערות וחלומות שלא בערות. הוא תמיד עמד על כך שהוא ממשי, ובאחת הפעמים אפילו העלה את האפשרות שאנחנו חולקים חלום משותף, או אפילו – וזאת אפשרות עוד יותר טורדת מנוחה – שאני דמות בחלום שלו. גם אם נניח בצד את טבעם החידתי של חילופי הדברים הללו, היבטים אחדים של דמות החלום הזאת נראו לי מפתיעים במיוחד, כולל הדיבור המחוכם שלו, מבטו הער (שנתן לי תחושה אמיתית שמישהו מסתכל עלי, יצור אחר, בעל תחושות), והעובדה שמעולם לא ידעתי בדיוק מה הוא יאמר או יעשה.

דמויות מסוימות, כמו האדון שהתוודעתי אליו, מגלות מידה מסקרנת של עומק פסיכולוגי - והן אומרות ועושות דברים כאילו שהן פועלות מכוח מחשבות או תחושות משלהן

מובן שדמויות בחלומות שלנו יכולות להיראות חד-ממדיות או להתנהג באורח שאינו מבדיל אותן מ"ניצבים" במחזה, אבל דמויות מסוימות, כמו האדון שהתוודעתי אליו, מגלות מידה מסקרנת של עומק פסיכולוגי - והן אומרות ועושות דברים כאילו שהן פועלות מכוח מחשבות או תחושות משלהן. יתרה מכן, כמו בחיי הערוּת, לעתים אנו פוגשים בחלומות שלנו אנשים שמעשיהם מעוררים קשת רחבה של תגובות פיזיות ורגשיות בנו עצמנו. באמצעות הבחירה שלהן במלים, מכוח הבעות הפנים שלהן, נימת הקול שלהן ומאפייני התנועה וההתנהגות שלהן, לא רק שדמויות מהחלומות יכולות לגרור אותנו לכל מיני ויכוחים ואינטראקציות, אלא – וזה מדהים עוד יותר – הן יכולות להציג התנהגויות ורגשות משכנעים בתגובה לאירועים שונים המתרחשים בתוך עולם החלום שלנו.

"סוס, מקטרת ופרח אדום" (1920), ז'ואן מירו. מוזיאון פילדלפיה לאמנות. תצלום: ויקיפדיה

ובכן, אפילו בחלומות בערות, המוח החולם שלכם, ולא האני המודע שלכם, הוא הבמאי והמפיק של המתרחש. פה טמונה אחת החידות הגדולות של החלומות, חידה שאינה זוכה להערכה הראויה: המוח שלכם אחראי ליצירה הן של תחושת העצמי שלכם בחלום (לעתים קרובות כמשתתף או צופה בגוף ראשון), והן ליצירת העולם הווירטואלי שאתם יוצרים איתו אינטראקציה – כולל אנשים, בעלי חיים ויצורים אפלים שאתם עשויים להיתקל בהם – אך הוא מותיר היבטים מהותיים של התהליך הזה מחוץ למודעוּת שלכם. יחד עם אינספור פרטים של תפאורה (למשל, אם השמיים בהירים או מנוקדים בעננים), הדבר כמעט תמיד כולל את מה שדמויות בחלום בוחרות לומר ולעשות בחלומות, בין אם אתם חולמים בערות ובין אם לא.

במחקר מסקרן מ-1989, המצביע על היקף התופעה, פול תולי (Tholey), חוקר חלומות גרמני ופסיכולוג גשטלט, ביקש מתשעה חולמים מיומנים החולמים בערות שיבקשו מאנשים בחלומות שלהם לבצע משימות מסוימות, כגון לכתוב או לצייר משהו, להמציא בית שיר מחורז או מילה שהחולם אינו מכיר, או לפתור בעיות מתמטיות פשוטות. לא רק שהדמויות בחלומות גילו נכונות לנסות את כוחן בביצוע המשימות, אלא שאחדות מהן התגלו כמיומנות באורח מפתיע בביצוע המטלות שנתבקשו לבצע.

למשל, כשאחד המשתתפים ביקש מדמות בחלום להזכיר מילה שהחולם עצמו לא הכיר, הדמות בחלום אמרה מיד: "Orlog". המילה אכן לא הייתה מוכרת לחולם. רק לאחר שהוא התעורר הוא גילה, בחיפוש במילון, ש-oorlog הוא מילה הולנדית ל"מלחמה" או "קטטה". בדומה לכך, כשהן התבקשו לכתוב או לצייר משהו, אחדות מהדמויות בחלומות יצרו מכתבים או איורים מדויקים בעודן יושבות מול החולם, כך שלעתים היה על החולמים לסובב את האיור בחלום ב-180 מעלות, כדי לבחון היטב את מה שהדמות ציירה.

דייב גרין (Green), אמן בריטי שמשתמש בחלימה בערות כדי ליצור איורים מקוריים, תיאר בפניי לאחרונה הפתעות אחדות מהסוג הזה שאירעו בחלומותיו. למשל, כשגרין ביקש מדמות בחלום להסביר את הציור שהוא צייר זה עתה, האיש השיב שהוא מהרפובליקה הצ'כית. בחלום אחר, אישה מסרה לגרין את הציור המוגמר שלה, אלא שעל הדף לא היה איור אלא אוסף אקראי של מספרים ומלים.

במקרים אחרים, דמויות חלום השיבו ואמרו שהשאלה אישית או שהתשובות הן סובייקטיביות מדי או חשובות מדי מכדי שהן יסכימו לחלוק אותן עם השואל

תגובותיהן של דמויות חלום לבעיות אריתמטיות יכולות להיות לא פחות מעוררות תימהון. במחקר המקורי של תולי, וכן במחקר המשך שנערך בגרמניה ב-2011, הרוב העצום של התשובות שהתקבלו מדמויות חלום אפילו לבעיות מתמטיות פשוטות ביותר, כמו שלוש כפול ארבע או שתיים ועוד שלוש, היו שגויות. בקומץ מקרים, דמויות חלום נתנו בתחילה תשובה שגויה, ולאחר מכן תיקנו את עצמן. יתרה מכך, כשאחד החולמים בערות מסר לדמות חלום את מה שהוא חשב שהוא התשובה הנכונה לבעיה מתמטית, דמות החלום תיקנה אותו – וגם צדקה. אחדות מהתגובות הרגשיות של הדמויות לשאלות היו גם הן מוזרות. דמות חלום אחת החלה לבכות, אחרת נמלטה מיד. במקרים אחרים, דמויות חלום השיבו ואמרו שהשאלה אישית או שהתשובות הן סובייקטיביות מדי או חשובות מדי מכדי שהן יסכימו לחלוק אותן עם השואל.

"הרוכב הכחול" (1903), וסילי קנדינסקי. תצלום: ויקיפדיה

העובדה שדמויות חלום מסוגלות להפגין יכולות קוגניטיביות מרשימות, החל בדיבור שוטף (לעתים אפילו במבטא זר) דרך ביצוע אינטראקציות חברתיות מורכבות, ועד להפגנה של קשת של רגשות ספציפיים למצב, מגלה דבר-מה מדהים על המוח החולם. במקביל לסיפור המתפתח שלכם ולתחושת האני שלכם, המוח החולם מסוגל ליצור מגוון גדול של דמויות חלום, שלא זאת בלבד שהן יוצרות איתכם אינטראקציות (וגם בינן לבין עצמן), אלא שנראה שיש להן גישה פרטית לתפישה הסובייקטיבית שלהן וגם יכולת להגיב לאירועים המתחוללים במסגרת החלום.

בפרפרזה על דבריו של קרל יונג: האופן הזה של יצירת קשר ויחס עם אנשים בחלומות שלנו יכול לסייע להפוך "את הלוא מודע למודע"

לעתים, חולמים המנוסים בחלימה בערות, מתעמקים בתהליך הדינמי הזה על ידי כך שהם פונים לדמויות חלום מרכזיות ושואלים אותן שאלות שעשויות להעלות תובנות חשובות. למשל: "מי אני?", "מי את?" "איך אתה יכול לעזור לי?", "מה הדבר החשוב ביותר שעלי לדעת על מה שמצפה לנו?" ולא זאת בלבד שנראה שחלק מדמויות החלום לוקחות את השאלות הללו ברצינות, אלא שהתשובות עשויות להיות מחוכמות או מלאות תובנה במידה מטלטלת. במקרים נדירים, דמויות חלום אפילו הציגו בפני החולם פתרון אפשרי לבעיה דוחקת. אני מאמין שאם נשתמש בחלומות בערות באופן הזה, הם עשויים לסייע לנו לחקור ולבוא בקשר עם חלקים בתודעה שלנו (אפשר לכנות אותם הלא-מודע שלנו) בדרכים שאינן פתוחות בפנינו בחלומות שאינם חלומות בערות – או במהלך שעות הערות שלנו. אם לומר את הדברים בפרפרזה על דבריו של קרל יונג: האופן הזה של יצירת קשר ויחס עם אנשים בחלומות שלנו יכול לסייע להפוך "את הלוא מודע למודע".

אפילו אם אינכם חולמים בערות דרך קבע, אתם עדיין יכולים לחקור את ההיבט הזה בחלומותיכם. התחילו בניהול יומן חלומות, כלומר ברישום הערות על החלומות שלכם, בין אם בלילה כשאתם מתעוררים, או מיד בבוקר. לאחר שתאספו 20 דו"חות חלימה או יותר, חפשו בהם תבניות חוזרות. למשל: היכן נוטים החלומות להתרחש? מי האנשים שאתם רואים בחלומותיכם בתדירות הרבה ביותר? האם הדמויות הללו נוכחות בחלומות בעלי נושאים מסוימים או שיש בהם רגשות מסוימים? את מי מזכירות לכם הדמויות הללו ומדוע? אילו תחושות הן מעוררות בכם, וכיצד אתם מתקשרים איתן, והן איתכם? ככל שתחקרו את השאלות הללו, אתם עשויים ללמוד על הדרכים שבהן המוח שלכם בונה את החלומות שלכם, ובתוך כך, אתם עשויים ללמוד משהו חדש על עצמכם.

יחד עם זאת, האופן שבו המוח שלכם שומר חלק גדול מה"תסריט" של החלום וגם הרבה מהתודעה של דמויות החלום מחוץ למודעות המיידית שלכם אינו רק מאפיין מרתק שיש טעם לחקור אותו מתוך עניין אישי. אחדים מעמיתיי, וגם אני, מאמינים שיתכן שיש לו חלק חשוב בתפקיד הביולוגי של החלומות, והוא עשוי לסייע להסביר מדוע בכלל התפתחנו לכדי יצורים חולמים.

טענתנו היא שאם מאותרת תגובה רגשית, המוח מתייג את האסוציאציה ככזו שיש לה פוטנציאל להיות בעלת ערך, ומחזק את הקשר בין שני הזיכרונות, כך שהוא הופך את האסוציאציה לזמינה כשאתם מתעוררים

בספרנו, "When Brains Dream" (משנת 2021), רוברט סטיקגולד (Stickgold), חוקר שינה וחולמות מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד, ואני – הסתמכנו על ממצאים מדעיים כדי לטעון שבשעת חלימה, המוח חוקר אסוציאציות חדשות ויצירתיות בין זיכרונות שנוצרו לאחרונה ובין זיכרונות ישנים יותר, שלעתים קרובות קשורים באורח רופף בלבד, ובוחן אם הנרטיב שנוצר כתוצאה מן הזיכרונות הללו מעורר תגובה רגשית. טענתנו היא שאם מאותרת תגובה רגשית, המוח מתייג את האסוציאציה ככזו שיש לה פוטנציאל להיות בעלת ערך, ומחזק את הקשר בין שני הזיכרונות, כך שהוא הופך את האסוציאציה לזמינה כשאתם מתעוררים.

מהמודל הזה עולה שפונקציה אדפטיבית של החלומות טמונה ביכולת של המוח לדמיין אפשרויות במסגרת החלומות שלנו, להעריך את התגובות שלנו לאפשרויות הללו ולהשתמש במידע הזה כדי להיטיב להכין אותנו לקראת עתיד שמתאפיין בחוסר ודאות. הפונקציה הכוללת הזאת של חלומות ככל הנראה עוברת אופטימיזציה כשאנחנו מגיבים לחלומות, באורח דומה לתגובותינו לדברים הנחווים באורח מודע בשעת הערות. ועל פי רוב, כך בדיוק אנו מתנהגים בחלומות. בסופו של דבר, בדרך כלל רק לאחר שאנו מתעוררים אנו קולטים שהחוויה שחווינו הייתה למעשה חלום. בשעה שאנו שקועים בעולם החלומות, אנו לרוב מאמינים שהחלום אמיתי, לכן אנו חשים עצובים בחלום כשאומרים לנו בו שאדם יקר הלך לעולמו, או חשים פליאה ומבוכה כשאנו מגלים שאיננו מוכנים למבחן בבית הספר התיכון, או נמלטים באימה מפני דמות המנופפת מולנו בסכין.

"צעירה עם מנדולינה" (1910), פבלו פיקאסו, מוזיאון MOMA, ניו יורק. תצלום: ויקיפדיה

אם המודל שלנו נכון, הוא עשוי לסייע להסביר מדוע נדמה לנו שהאנשים שאנו פוגשים בחלומותינו, על אף שהם אינם אמיתיים במובן הפיזי, מתנהגים כאילו הם אמיתיים, ומדוע אנו, החולמים, נוהגים לבוא איתם במגע כאילו הם יצורים אוטונומיים ובעלי תודעה. העובדה שאי-אפשר לצפות את ההתנהגות של דמויות בחלום גם היא עולה בקנה אחד עם מודלים חדשים אחדים של הפונקציה של החלומות, והיא גם חשובה עבורם. למשל: התאוריה הגורסת שחלומות מיועדים לביצוע סימולציה של איומים (כלומר הרעיון שלפיו החלומות התפתחו כדי להכין אותנו לקראת שורה של איומים על חיינו וסכנות שאנו עלולים לחוות במהלכם); התאוריה הגורסת שחלומות נועדו לשמש סימולציות חברתיות (כלומר שהחלימה היא מנגנון אבולוציוני אדפטיבי שמאפשר לנו לבצע חזרות על תפישות ואינטראקציות חברתיות בזמן הערות); והרעיון הוותיק שלפיו לחלומות יש תפקיד הנוגע לוויסות הרגשי.

חשבו על כך שהיות שהמוח שלכם אחראי על יצירת החלומות שלכם, בכל פעם שדמות אומרת או עושה משהו שמפתיע אתכם בחלום, אתם למעשה מפתיעים את עצמכם, במובן ממשי ביותר

בכל המודלים הללו, חלק מהיעילות של הפונקציה המיוחסת לחלומות תלוי בכך שאנו נהיה מעורבים בנרטיב של החלום ונאמין (בעודנו ישנים וחולמים) שמה שאנו חווים הוא אמיתי. הימצאותן של דמויות בחלומותינו, העובדה שהן אומרות ועושות דברים כאילו הן יצורים אמיתיים ובעלותי תחושה, בהחלט מסייעת לכך.

מובן שהעובדה שהדמויות בחלומות שלכם עשויות לשרת איזושהי פונקציה אבולוציונית מועילה אינה מפחיתה מהעובדה שמה שמתרחש בעודכם ישנים הוא דבר יוצא מגדר הרגיל. חשבו על כך שהיות שהמוח שלכם אחראי על יצירת החלומות שלכם, בכל פעם שדמות אומרת או עושה משהו שמפתיע אתכם בחלום, אתם למעשה מפתיעים את עצמכם, במובן ממשי ביותר. ומי יודע, אולי אחדות מדמויות החלום גם מפתיעות את עצמן. וכעת חשבו על כך: אולי בפעם הבאה שאפגוש את האדון המבוגר ההוא בחלומות שלי, אשאל אותו אילו מפגשים ליליים בלתי צפויים הוא חווה לאחרונה. ובאשר לתשובתו האפשרית: הניחוש שלכם טוב בדיוק כמו שלי.