הכירו את רעיון המהירות האפקטיבית.
X זמן קריאה משוער: 4 דקות
אם נסתכל על הנתונים מהסנאט של ברלין (או על מדי המהירות), נראה שמכוניות מהירות הרבה יותר מאופניים. עם זאת, הערכה מחדש של האופן שבו אנו חושבים על מהירות, מגלה שהמדוושים (ובמקרים מסוימים, הולכי הרגל) חולפים במהירות על פני הנהגים כמעט בכל עיר: הכירו את מושג המהירות האפקטיבית.
באיזו מהירות אנו מתקדמים כשאנו נעים בעיר? בברלין, ההערכה היא שהמהירות הממוצעת של נהגים היא כ-25 קמ"ש. אבל זוהי רק המהירות הממוצעת מרגע תחילת המסע ועד סופו, כאשר הגעתם ליעד. אבל מתי באמת מתחיל מסע? האם נאלצתם לנקות שלג מהשמשה הקדמית או לנפח את הצמיגים? אם הלכתם ברגל, האם כללתם את הזמן שלקח לכם לנעול את הנעליים? האם השעה האחרונה שביליתם בעבודה נועדה להרוויח את הכסף שמאפשר לכם לנהוג הביתה? או שמא חמש עשרה הדקות הראשונות מההכנסה שלכם מוקצות לתשלום למתקן האופניים עבור הטיפול בשבוע שעבר?
באופן מסורתי אנו מודדים מהירות במונחים של "מרחק שעברנו" חלקי "זמן שלקח לנו לעבור אותו". כך הגענו לרעיונות כמו "קילומטר לשעה". הנתונים האחרונים שפורסמו על ידי הסנאט של ברלין מראים כי נהגים נעים ברחבי העיר במהירות ממוצעת של 24.9 קמ"ש. לפי הדיווח, רוכבי אופניים הגיעו למהירות ממוצעת של 12.3 קמ"ש. ההבדל הזה נראה משמעותי, אבל מה יקרה אם נשקלל את הזמן שאותו הנהגים והרוכבים משקיעים בתשלום עבור כלי הרכב שלהם ועבור תחזוקתם?
מה לגבי כל שאר הדברים הקשורים ביכולת שלנו לנוע? נוסיף את העבודה שאנו משקיעים כדי שנוכל להרשות לעצמו מכונית או אופניים, או את הזמן שלוקח לנקות שמשה קדמית או לנפח צמיגים, ועם זאת, מספר הקילומטרים לעבודה (או למקום שאליו אתם הולכים) נשאר זהה. הגיע הזמן להמשיג מחדש את הרעיון של מהירות. אבל מה עלינו לכלול בו? למרבה המזל, יש כאלה שכבר עשו זאת, ומציעים לנו חלופות טובות. "מהירות אפקטיבית" הוא מושג שמאפשר לנו להעריך את המהירות ואשר כולל יותר מהדברים שמאפשרים לנו לנוע כשאנו מודדים אותה. הנרי דיוויד ת'ורו (Thoreau) העלה את הרעיון של מהירות אפקטיבית בספרו "וולדן" משנת 1854, כאשר טען כי אם ייצא להליכה סביב העולם הוא יהיה מהיר יותר מחברו אשר עובד כדי להרוויח כסף שיאפשר לו לעשות את המסע ברכבת. זהו הרעיון בליבה של המהירות האפקטיבית: חייבים לכלול את כל הזמן שמושקע כדי לאפשר לנו לנוע בחישובי המרחק-חלקי-זמן.
כך שאנחנו עדיין מודדים מהירות באותם מונחים (מרחק שעברנו חלקי זמן) אבל אנו כוללים יותר במדידת הזמן, ולא רק את הזמן שהושקע במסע עצמו. חישוב גס של המהירות האפקטיבית שלי על אופניים הוא 15.5 קמ"ש (אני חי בברלין, מרוויח מעט פחות מעובד ציבור, מדווש מהר ומגיע מזיע). אם הייתה לי מכונית והייתי נוסע את אותו מרחק, לפי הממוצע של 24 קמ"ש של התנועה בברלין, המהירות האפקטיבית שלי הייתה בערך 8.1 קמ"ש ברנו טווינגו, או 2 קמ"ש במרצדס S 500 (תזכרו שאם אתם מרוויחים יותר ממני, אתם תהיו מהירים יותר ממני!)
אני רוכב במהירות ממוצעת של 17 קמ"ש, מרוויח כ-15 אירו בשעה, ומוציא כ-300 אירו בשנה על האופניים שלי. המהירות הממוצעת המוערכת בברלין לנהגים היא 24 קמ"ש, והעלות המוערכת של רנו טווינגו היא 4,392 אירו לשנה, ושל מרצדס S 500 היא 24,792 אירו לשנה.
כמובן שאני יכול להתאים את מדידת המהירות שלי כדי לכלול את הזמן שהשקעתי בשימון השרשרת, ניפוח הצמיגים, תחזוקה לאופניים או הזמן שבו עבדתי כדי שאוכל להרשות לעצמי לשלם על תחזוקת האופניים, או לקנות קסדה או מנעול וכו'. אפשר לטעון שצריך לקחת את כל אלו בחשבון כאשר אני חושב על המהירות שבה אני מתקדם עם האופניים שלי. יש כאלה שמבצעים חישובים מאד יסודיים למהירות אפקטיבית. פול טרנטר (Tranter), פרופסור חבר באוניברסיטת ניו סאות' וויילס בקנברה שבאוסטרליה (אחד מהמקומות הבודדים בהם אדם צריך לרכוב מאד מהר כדי להשיג מכונית, במונחים של מהירות אפקטיבית), חושב שהכסף שיחסכו תושבי ערים בכך שיקנו אופניים במקום מכונית יאפשר להם לפרוש לפנסיה 10-15 שנים קודם לכן. ד"ר טרנטר כותב על מהירות אפקטיבית ויכולת לנוע בהתבסס על מדדים מדוייקים (ומסובכים) הרבה יותר מאלו שציינתי כאן. למשל, הוא משווה מהירות אפקטיבית למהירות חברתית, שהיא המהירות האפקטיבית בתוספת עלויות חיצוניות. עלויות חיצוניות כוללות את עלויות בניית הרחובות ותחזוקתם, בקרה ונזקים כתוצאה מרעש, ועלויות שחרור גזי החממה לחברה.
גם בלי להתחשב בנקודות האלה, הוא מצא שעל מנת להיות מהיר יותר מנהג רכב בקנברה שבאוסטרליה, המהירות האפקטיבית של רוכב אופניים צריכה להיות 21.5 קמ"ש. אבל זהו מקרה הקיצון; במלבורן, טוקיו או לוס אנג'לס, מדווש יצטרך לרכוב רק במהירות אפקטיבית של כ-14 קמ"ש; בהמבורג, 12 קמ"ש, ובלונדון או דלהי, רק כ-8 קמ"ש.
אז בפעם הבאה שבה אתם נכנסים למכונית, עולים על האופניים, מניחים רגל על הסגוויי או קושרים את השרוכים בנעליים, תחשבו כמה מהירים תהיו באמת, ומה סדר העדיפויות שלכם. ואולי, בסוף יום העבודה, תחשבו האם השעה או השעתיים האחרונות שוות את זה – להשאר בעבודה כדי שתוכלו לעזוב במכונית. אחרי הכל, אולי לא מדובר רק על שעתיים... אולי מדובר על 10 שנים.
תורגם באישור המחבר על ידי יעל סגל.
יעל סגל היא עו"ד בהכשרתה ומתרגמת בעיסוקה, ממייסדי קואופרטיב התרגום והעריכה הראשון בישראל "שפה משותפת". מגיעה לעבודה במהירות האור ממש (אפקטיבית) כי המשרד שלה בסלון, וזה מזל כי היא מדוושת איטית למדי.
דירק פון שניידמסר הוא עמית מחקר ודוקטורנט בבית הספר הרטי לממשל בברלין. המחקר שלו מתמקד באופן שבו מתאפשרת תקשורת פוליטית על רקע ה"מדייה-סקייפ" הדינמית, במיוחד קמפיינים של בחירות ונושאים פוליטיים מקומיים, כמו שיתוף באופניים. מעבר לזה הוא נהנה לדווש בכל צורה, מה שמובל אותו לתחביב הנוסף שלו:לאכול.
This article first appeared on urbanist-magazine.com
תגובות פייסבוק
המוערים
לפעמים אפשר לצפות את הגירתה של מילה זרה. כשמונח נעשה נפוץ ומרכזי בזירה העולמית, בעיקר בשפה האנגלית, עד כדי כך שהוא הופך לאיקונה תרבותית ובהתאם גם לסלע מחלוקת, אפשר להכין את מרכז הקליטה לעולה החדשה שבוודאי לא תאחר להגיע.
מועמדת בולטת להגירה לעברית היא המילה האנגלית-אמריקנית העכשווית woke.
ראשית, נביט במובנה של המילה בסביבתה הטבעית, המקורית. woke פירושו "שהתעורר", "מודע", "שאינו רדום", והצורה הזאת מתועדת בדיאלקטים אפרו-אמריקניים של אנגלית ובעקבות כך בסלנג אמריקני בכלל. בקרב שחורים בארצות הברית המונח מציין מזה שנים לא מעטות מישהו דרוך, מישהו שמודע למתרחש, שיש לו מידע עדכני, בעיקר בנושאים חברתיים בוערים או כואבים, ובהחלט גם בכל הקשור לאפליה על רקע גזע ומעמד חברתי. באנגלית הכללית, התקנית, לפועל wake יש צורת פרטיציפ woken, מה שרק מדגיש את היותה של woke צורה דיאלקטלית, מהאנגלית שבפי אפרו-אמריקנים.
ככל שהמונח woke כבש לו מקום מרכזי בדיון הציבורי, משמעותו הורחבה והוא מציין את מי שיש לו דעות וגישות פרוגרסיביות. והנה עוד מונח שראוי לשים לב אליו בעין זהירה ומדייקת: התואר "פרוגרסיבי", progressive, ציין במקור אדם התומך בקִדמה, ברעיונות ושיטות חדשות, בתנאים משופרים. עד מהרה הוא דבק ככינוי במי שמבטאים עמדות ליברליות, לא פעם בקצה השמאלי יותר של הסקאלה הליברלית.
באשר ל-woke, הרי שעלייתה על במת המחלוקת הפוליטית, הכלכלית והחברתית, הפכה אותה גם למטרה גלויה למתנגדים הניצבים מול מי שהם woke. ובפיהם של אלו, המתנגדים, הפכה woke לכינוי גנאי. האסטרטגיה ידועה ומוכרת מהקשרים רבים של מחלוקות פוליטיות ורעיוניות במקומות רבים בעולם. כשמונח מצליח, הצד המתנגד מבקש להצמיד לו רפש, בתקווה שהרפש ידבק בציבור הרחב האוחז בדעות שהמונח מציין. יתכן בהחלט שבהקשר האמריקני, המקור העממי, השחור, המדובר, של woke הפך אותו למטרה עוד יותר נחשקת להדבקת גוון של גנאי. בינתיים, תפוצתו הולידה שם עצם מופשט לתופעה של היות אנשים woke, והוא שם העצם wokeness. ולידו הובא לעולם גם שם עצם מופשט המגנה את כל העניין, wokism, שמובנו גישה שהיא woke באורח מופרז ושמניעיה אינם טהורים. מי שמדמיינים ממסד שלם, ממש אולי אפילו שלטון צללים, של פעילים שהם woke מדברים על wokedom, ודוברים מלומדים של עמדות woke מכונים בלעג wokerati, על דרך literati, מומחים לספרות, שגם הוא מונח עטוף במידה של אירוניה וגנאי ישיר, או illuminati, משכילים נאורים (אולי רק מטעם עצמם, אולי באורח קונספירטיבי – הדבר תלוי במי שבוחרים להשתמש במונח ובעמדותיו הפוליטיות). בקצה הסקאלה של ה-wokeness ישנן תפישות המכונות woketopian, כלומר אוטופיות woke. המתנגדים אינם רק לועגים, אלא שמים מבטחם באפשרות "לעשות תשובה" מעמדות woke, ואפילו באורח יזום, דבר המבוטא בפועל החדש dewokify.
כל היופי הזה תלוי כמובן ב-woke, המועמדת לעשות עלייה לעברית העכשווית. אלא ש-woke תיתקל בבעיות בבואה לשער העלייה. ראשית, העניין הפונטי. דוברי עברית לא יבדילו בין woke הרעיונית-פוליטית ובין האביזר הקולינרי האסיאתי wok, ושניהם יהיו בעברית "ווק". שנית, כל הגזירות היצירתיות שהאנגלית יצרה אינן משתלבות במערכות של הגזירה וההיסק של הדקדוק העברי. ואפשר גם להוסיף הסתייגות שלישית: "ווק" כזה, עברי מחודש, לא יישא את הגוון הנוגע לסלנג או לדיאלקטים אפרו-אמריקנים.
מדובר בבעיות בסיסיות בעת יבוא של מילה זרה. כפי שאמרתי בהזדמנויות אחרות, הגירה של מילים, כמו הגירה של אנשים, כרוכה בוויתורים קשים ובבדידות.
וכך נותרת בידינו אפשרות עברית טבעית: המצאת מונח חדש, עברי בתכלית העבריות, לאותה woke שהעולם מלא בה להתפקע. השורש עו"ר המשמש לעניין התעוררות הוא המועמד הטבעי, אולי העיקרי. סקירה של אפשרויות מראה ש"ניעורים" (ניעור, ניעורה וכו') סובלת מכך שהיא מציינת את התהליך ולא את המצב בעקבותיו, והרי woke חזקה בדיוק כי היא מביעה את ההתפכחות ואת השינוי שחל בתודעה של האדם. אפשר היה לחשוב על "פכוחים" (פכוח, פכוחה וכו'), שתדרוש התגברות על ה-כ' הרפויה והפיכתה לדגושה. לדעתי, הקירבה של "פכוחים" ל"מפוכחים" אינה נימוק לשלילה. יתכן שזאת אפשרות טובה.
ובכל זאת, על דעתי עולה "מוּערים", עם האסוציאציה הצלילית ל"מוארים" (ושוב חזרנו, גם אם אסוציאטיבית, ל-illuminati). "מוערים" יכולים באמת להיות מי שהתעוררו, מי שניעורו, מי שבאו לידי הבנה, מודעות ותודעות. המונח מתגרה מיד, מראש, במתנגדיו ובמכפישים למיניהם, ובכל זאת גם כולל גוון של תהליכיות, כי בענייני תודעה אין מצבים סופיים, אלא לימוד, בחינה והבנה שאינם פוסקים.
כך או אחרת, נוכל לציין בסיפוק ש"מוערים" או "פכוחים" עבור woke תותיר אותנו במרחק בטוח מכלי הבישול האסיאתי, wok.
מטען
יש מקום לעיר
עוד עיר
ועוד עיר אחת
בתוכי
יש מקום לְיקום
וכן לכפרון שבו נולדתי
*
רגליי
גוררות זיכרונות
מפזרות את ניחוח האדמה
משחררות את הגוף בחיוך
כל עורקי
הלב
מתפצלים בעיר הבאה
ומוליכים לאותו הנהר
מול השמש
פותחים את מבטי
והופכים את היום לאופק.
נירטון וֶנָאנְסיוֹ (Nirton Venâncio) הוא משורר, קולנוען ותסריטאי ברזילאי, יליד העיר סֶאָרָה בצפון ברזיל (1955)תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר
זה היה בתחילת מרץ
דב אלפוןרפרוף אסוציאטיבי על-פני ספרים חדשים וישנים. | זה היה היום הראשון של חודש...
X 6 דקות