מילת השנה

"מלחמה היא שלום", "בורות היא כוח" – ג'ורג' אורוול כתב את זה כבר לפני כמעט שבעים שנה, וממש בימים אלה זוכות הסיסמאות הדיסטופיות של "1984" ללבוש חדש. מילון אוקספורד, שמדי שנה בוחר את "מילת השנה", האמורה לייצג את השיח הנפוץ, ומן הסתם גם את הרוח הכללית של השנה החולפת, בחר השנה בביטוי Post Truth, פוסט-אמת, ועל פי המילון – ביטוי המתאר עידן שבו מצב העניינים האובייקטיבי משפיע פחות על דעת הקהל מפנייה לא מבוססת לרגשות ואמונות אישיות, שאינן מגובות בנתונים.

אנשי אוקספורד מוסיפים מדי שנה כאלף מילים למילונים שלהם – כן, יש למילון הנודע מהדורה בריטית וגם מהדורה אמריקאית – ומקרב אלה הם בוחרים את המילים הבולטות, אלה שהשתחלו לשיח הציבורי, כיכבו ברשתות החברתיות, פיתו עורכים לשלבן בכותרות רלוונטיות או לא, והשאירו את המילים הפחות קורצות מאחור, משתעלות בענן אבק.

הם לא המציאו את זה. גם לגרמנים יש מסורת כזו, ולעתים קרובות מדובר במילים כל כך מעצבנות, שבתום שנת שימוש הן נותרות שחוקות כל כך עד שגם אם אינן מוכנסות בסופו של דבר למילון, הן נכללות ברשימת "המילים שיש להימנע מהן", שמפרסמים גופים כמו הבי בי סי, אוניברסיטאות אמריקאיות והניו יורק טיימס. בשנים שעברו 'מילות השנה' היו כאלה שחלחלו אפילו עד אלינו, אל העברית, או לפחות לגרסת האינטרנט שלה, כמו 'סלפי' או LOL, 'האשטאג' ו'טוויטרספירה'. בשנה שעברה נבחר ברוב קולות אימוג'י של חיוך דומע מאושר, אבל לא בכל שנה יש הסכמה. בשנת 2005 למשל, הלונדונים בחרו 'סודוקו' בזמן שקרוביהם שמעבר לאוקיאנוס גרסו 'פודקאסט'. אהממ.

Post Truth  נבחר, כמובן פה אחד. לא מפתיע. 2016 הרי הייתה שנה טעונה מאוד מבחינה פוליטית, והקמפיינים שקדמו בבריטניה למשאל העם שהכריע לטובת עזיבת האיחוד האירופי, ואלה של טראמפ וקלינטון בארה"ב, עלו על גדותיהם בהצהרות שבינן לבין כל ניסיון להתקרב לאמת היה קשר רופף ביותר. ולציבור, מסתבר, די נמאס. אבל לא נמאס במובן החיובי, החקרני, הביקורתי, השואל שאלות ותובע דין וחשבון מנבחריו או מאלה הרוצים שיבחר בהם. בדיוק להפך. המונח Post Truth מופיע בעיקר במקומות שבהם ניכרים הייאוש, הרמת הידיים, הכניעה וההשלמה עם כך שאנחנו חיים בעידן שבו אין כל משמעות לעובדות, ובוודאי שאיש אינו נדרש להיות אחראי למה שיוצא מפיו.

תכנית הרדיו הציבורי האמריקאית המצוינת Planet Money יצאה לאחרונה לברר מי עומד מאחורי סיפורים חדשותיים לכאורה, שבישרו למשל על כך שאחיות מוסלמיות מסרבות לרחוץ ידיים לפני ניתוח, שאיש השירות החשאי שהדליף את פרשת המיילים של הילארי קלינטון נמצא מת בנסיבות חשודות, או שברק אובמה יזם את הקמתה של דאעש. בחיים לא תנחשו: איל העיתונות הפיקטיבית, האחראי לחלקים גדולים מאוד מהידיעות המפוברקות שמיליונים מקליקים עליהם ומשתפים ברשתות חברתיות, הוא בסך הכול גבר בן 40, עיתונאי המתפרנס מכתיבה במגזין על יאכטות, שחשב שזה יהיה משעשע להקים אתרים דמויי-עיתונים, לתת להם שמות מטעים כמו "וושינגטון גארדיאן", ולפברק שטויות. הוא נדהם לגלות שמאמינים לו, והיום הוא בעליה של חברה בעלת השם המסגיר כל כך Disinfomedia, מעסיק 25 כותבים, גורף ממון ואולי בגלל שהיה לו ממש לא נעים כשגילו אותו, מבטיח לחסל את אימפריית הבדיות בקרוב.

Post Truth זכה בבכורה אחרי שהקדים שורה של ביטויים מצוינים ובהם "מצוק הזכוכית" (Glass Cliff) המתאר משרה גבוהה שמאוישת על ידי אישה, או בן מיעוטים, בסכנה גבוהה לכישלון ו- Hygge, ביטוי שמקורו בשפה הדנית ופירושו תחושה כללית טובה, נעימות, נוחות וסיפוק. אין ספק, השנה הזאת הייתה ראויה למשהו מריר בהרבה. משהו שמבטא חוסר אמון קיצוני, משולב בהשלמה עם כך שכל אחד מאתנו מאמין במה שהוא רוצה ובמה שחבריו לבועת-האלגוריתם-החברתי אומרים לו. פוסט-אמת הוא הביטוי המושלם, ולא, המילונאים של אוקספורד לא כללו בליקוט הנתונים שלהם את התקשורת הישראלית.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על מילת השנה

01
רועי זו

Post Truth הוא ביטוי כל כך חשוב במציאות העכשווית והמטרידה כל כך.
האמונה של האנשים ב"אמת" שמתאימה להם היא כמעט תופעה אנושית ולכן לא מרעישה כשלעצמה. אבל מה שכן התפתח בשנים האחרונות זו יכולת הפצת המידע המסולף על ידי כל אחד ולכול אחד בפייסבוק וכד'. ההפרדה בין החוקרים המקצועיים עם תו תקן לאיכות לבין הדיוטות שלעיתים אף מחזיקים באג'נדה המונעת מאינטרסים היא קשה ויתרה מזו כבר לא מעניינת את ההמון.

בשיטות התקשורת הישנות היו משמיעים לציבור את המומחים שצמחו מתוך ארגונים שיפוטיים המעלים על נס את המצויינים. וזה מה שהציבור נאלץ לקבל.
היום יש כאמור אופציות אחרות ועל הדרך גילינו שזה גם מה שהציבור אוהב. Post Truth ולא Truth. כמה שיותר רדוד ומתאים לדעתי, יותר טוב.

    02
    משה מן המצרים

    קח למשל את התנ"ך כ"אמת" של העבר. גם כאן לפנינו מסכת שקרים ,ספורי סבתות (סבאים ליתר דיוק) שירה נשגבה לצד רשימות משפחה שמענינות אולי את יוצאיה השונים והנה בכל זאת "כלי תרבותי" המחזיק כבר אי אלו מאות (אלפי?) שנים.כנראה שה"הומו ספינס" הרבה פחות הגיוני? וחכם ?? ממה שאנחנו רגילים לחשוב ובנצחונו של טראמפ ננוחם.

03
רועי זו

היהדות או כל הדתות לצורך העניין הן ביטוי לכך שבן אדם נוטה להאמין באמת שמתאימה לו גם על חשבון ההגיון. לכן כתבתי שזו לא תופעה חדשה.
הדת עוברת פעמים רבות עוד מילדות וע"י הסביבה הכוללת בתוכה את המשפחה הגרעינית. לכן אני מניח שזה נתפס כמידע שמגיע ממקור בר סמכא.
השנים האחרונות מראות עד כמה האדם רץ אחר סיפורים מפוברקים גם כשאין לו כל בטחון במקור המידע.

04
דני

האבחנה בין אמת לבין פוסט אמת קצת יותר מסובכת. במקרה המתואר פה זה פשוט - מישהו הודה "אני המצאתי את זה". אבל יש "אמיתות" היסטוריות רבות שיש להן רק מקור אחד, רבות מהן בתנ"ך למשל, ואז כמעט אין אפשרות לוודא האם הן קרו באמת או הומצאו. הדיון הזה נגרר בעל כורחו למושגי הידיעה והאמת, שהם סבוכים ממילא וספרי פילוסופיה עמוסים בהם, וכמובן גם לאמונה, שהיא חלק בסיסי בידיעה אבל לא בהכרח באמת.