מסדר שומרי האגם

אחד מעשרים: המו״ל של אלכסון, יעקב בורק, על האנשים שמושכים את הקרון
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

חמישה אחוזים מהאוכלוסייה אינם שואבים כל הנאה ממוסיקה. חוקרים באוניברסיטת ברצלונה שעסקו במיון מועמדים למחקר שהיה אמור להעריך את השפעת ההאזנה למוסיקה על רגשות הופתעו לגלות כי אחד מכל עשרים מועמדים שפגשו אינו מגיב כלל מבחינה פיסיולוגית למנגינות שהושמעו לו, אינו מחזיק בביתו נגני מוסיקה מכל סוג שהוא ואינו מאזין לה במחשב. זה גם שיעורם באוכלוסייה של עיוורי הצבעים ושל הסובלים מאלרגיה כלשהי למזון.

יש משהו מרתק במינון שבו הטבע בוחר להגדיר את היוצאים מהכלל, ואפילו מאפייני אישיות חשובים מתארגנים בהתאם: אחד מכל עשרים אמריקאים סובל מבעיה נפשית חמורה כמו סכיזופרניה, דיכאון עמוק או הפרעה דו-קוטבית. בנסיבות אלה איש אינו מופתע עוד ממחקר אחר הטוען כי כמעט אחד מכל עשרים מנהלי עסקים בכירים עשוי להיות פסיכופט.

יש קסם ביחס של אחד לעשרים, כאשר הוא משקף בחירה אישית. כשאתם משתייכים לחמישה אחוזים באוכלוסייה מתוך בחירה, אתם מיוחדים, לטוב ולרע, אך אינכם לבד. אחד מכל עשרים מאזרחי ארצות הברית בוחר בצמחונות. ואחד מכל עשרים – לא אותו אחד, כנראה - בוחר להאמין כי בן לאדן חי.

"מודל חמש התכונות" בפסיכולוגיה מייחס מגוון רחב מההתנהגות האנושית לצירוף של חמישה ממדי אופי או מאפייני אישיות בסיסיים, וטוען כי אפשר להגדיר את אישיותנו על פי הדירוג שלנו בסולם כל אחת מהתכונות האלה. אחד הממדים האלה, מוכוונות (האחרים הם מוחצנות, נועם הליכות, יציבות רגשית ופתיחות מחשבתית), מייצג את נכונותנו לעבודה קשה, את מידת המיקוד והאחריות שלנו, ובקיצור - את כל מה שמגדיר בעינינו "אנשים רציניים".

הבדרן והסופר האמריקאי ראש לימבו ניסה להגדיר את שיעורם של הטיפוסים הללו בחברה, כשאמר: "אתה מצפה מחמישה אחוזים מהאוכלוסייה להיות רציניים. אותם חמישה-שישה אחוזים נושאים את השאר על כתפיהם". לימבו התייחס למימרה הישנה, שעל פיה "חמישה אחוזים מהאנשים מושכים את הקרון, והשאר יושבים בתוכו".

ואמנם, כאשר אנו מתייחסים לאחריות חברתית ואישית, המקום שהמערכת הערכית, המוכוונות וכוח הרצון שלנו משתקפים בו, היחס של אחד לעשרים מקבל ביסוס ממקומות בלתי צפויים: רק אחד מעשרים, למשל, נוטל את ידיו כראוי לאחר שיצא מהשירותים. חוקרים מאוניברסיטת מישיגן עקבו אחר 3,749 מבקרים בשירותים ציבוריים וגילו לחרדתם כי עשרה אחוזים מהם ויתרו על רחיצת ידיים מכול וכול, שליש דילגו על הסבון ורק חמישה אחוזים טרחו להשתמש בו ולשטוף את ידיהם במשך יותר מחמש עשרה שניות, הזמן הדרוש להשמדת חיידקים ומזהמים שונים (אגב, הרגלי הניקיון של הנשים היו קפדניים יותר מאלה של הגברים). אחד מעשרים הוא גם חלקם באוכלוסייה של מי שרזו בעקבות דיאטה והצליחו לשמור על משקלם המופחת לאורך זמן. חמישה אחוזים הוא שיעורם של תורמי האיברים בקרב תושבי מדינה מערבית שאין בה תחיקה או תכניות עידוד מיוחדות בנושא זה. ואם עליי לנחש: אחד מעשרים בני אדם מנסח צוואה ומגלה בכך אחריות למה שצבר בחייו ולמה שיותיר אחריו.

נסו לדמות לרגע את מאגר ההון החברתי ואת רמת האמון הבין אישי בחברה מסוימת לאגם שהדגה בו מוגבלת, ואת הפרטים בחברה זאת לדייגים בכפר השוכן לחופי האגם. קל להבין מדוע עתיד הכפר מחייב להטיל מגבלות דיג על תושביו - כדי למנוע דילול של הדגה עד לסף מסוכן. דייג שיתפתה לחרוג מהמכסה ישפר מאוד את מצבו מבלי להשפיע מדי על האחרים, אך אם רבים ינהגו כמוהו, תידלדל הדגה במהירות וכולם ייפגעו, לרבות הדייגים שחרגו ממכסתם.

רבים לא עומדים בפיתוי לדוג מעל למותר, והשיטה החברתית הנוהגת אינה מגנה אותם ולעתים אף מהללת את הצלחתם. אך יש מעטים שלא זו בלבד שאינם חורגים ממכסת הדיג שהוקצבה להם, אלא שהם מנסים לשכנע אחרים לנהוג כמוהם ושוקדים בחריצות על דרכים להעשיר את הדגה ולהבטיח את קיימותה לטווח הארוך. אני מכנה אותם "מסדר שומרי האגם", וכבר ברור לי שמדובר באחד מכל עשרים בני אדם.

האתר כולל עמוד המיועד למבקשים לתמוך ב"אלכסון" ולהבטיח את שימור רמתו המקצועית ואת איכותו. כמגזין המחויב לקוראיו שלא להסיח את דעתם בפרסומות, ומוותר בשלב זה על גביית דמי מנוי, תמיכתכם הכלכלית חשובה לנו. אך לא פחות מכך, אנו רוצים לראות בכם שותפים לדרך חברתית שעיקרה מסר הומניסטי ומשקל נגד לים הסחות הדעת המתנחשל סביבנו. היו אחד מעשרים והצטרפו למסדר שומרי האגם עכשיו.

 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
§ מחשבה | # השראה
- דימוי שעראשה צופה ב״חבצלות המים״ של קלוד מונה, מוזיאון דה ל׳אורנז׳רי, פריז. צילום: אדריאן סקוטוב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

12 תגובות על מסדר שומרי האגם

04
יניב

אפשר בבקשה רפרנס ?
"חוקרים באוניברסיטת ברצלונה שעסקו במיון מועמדים למחקר שהיה אמור להעריך את השפעת ההאזנה למוסיקה על רגשות הופתעו לגלות כי אחד מכל עשרים מועמדים שפגשו אינו מגיב כלל מבחינה פיסיולוגית למנגינות שהושמעו לו, אינו מחזיק בביתו נגני מוסיקה מכל סוג שהוא ואינו מאזין לה במחשב. "

07
ד.

הכתבה מתייחסת לתכונות הנמדדות (ושתוצאתה הקסומה של מדידתן היא דווקא 5% ולא 17% למשל), כאל יישים טבעיים, או אמיתות מוסריות חקוקות בסלע.
כל אחת ואחת מהתכונות המוזכרות בכתבה היא מושג שרירותי, מוסכמה חברתית ותו-לא. אפשר לומר שתכונה המאפיינת מוסכמה חברתית היא שקיים פער גדול בין ההסכמה המוצהרת (מספר האנשים שיאמרו שיש לרחוץ ידיים בהקפדה אחרי ביקור בשירותים, למשל) ובין ההסכמה בפועל (מספר האנשים שאכן יקפידו על הנוהל המוזכר). אין זה אומר בהכרח שההצהרה נכונה אובייקטיבית, או אפילו נכונה-חברתית. זו דרכם של בני אדם להיות הרבה יותר קונפורמיים בדיבור מאשר במעשה, ולהסכים עם דעות אופנתיות ופופולריות מן השפה-ולחוץ בעוד שמעשיהם נוטים לשמרנות ואינרציה וקשים הרבה יותר לשינוי.

מה שהחוקרים הללו מדדו הוא, אם כן, שונה בתכלית ממה שחשבו שהם מודדים. אבל כידוע מה שחשוב באמת הוא הפירסום.

10
אמיר

האם לא הגיע הזמן לנטוש את החשיבה הדיכוטומית ולהתחיל לראות תכונות שונות כרצפים? ברגע שמביטים על התכונות האנושיות באופן שכזה הנתון של 1 מ-20 אולי פחות מרשים, אבל נקודת המבט הרבה יותר הומנית. אחרי הכל, תפיסת התכונות האנושיות כרצף מותירה לנו את התקווה שאפשר לשנות את ההתנהגות האנושית ואילו הראיה הדיכוטומית היא שמובילה פעמים רבות לניכור אליטיסטי (או כזה הרואה את עצמו כאליטיסטי).

12
ליאור

סבבה בוא נשחק קצת עם התיאוריה הזו.
נתחיל ונאמר: אחד מכל כך וכך אנשים שונה במשהו מהותי מהשאר;
ונמשיך צעד הלאה: קבוצה בגודל נתון מסוגלת להכיל שוני מסויים או סיכון מסויים או אתגר מסויים אם הוא מופיע רק באחוז מסויים ולא יותר;
לחילופין: שוני או סיכון או אתגר מסויים באחוז מסויים ולא פחות, הוא חיוני לקבוצה;
ועוד צעד הלאה: לגבי כל תכונה נתונה, קיים גבול אופטימלי בין יציבות-יתר לאי-יציבות, והוא נמצא באזור ה אחת ל כך וכך.

יופי. תיאוריה אסתטית אפשרית לבדיקה. אבל אני חושש שלא הרבה יותר מזה. זה מביא שתי שאלות: 1. אם זה כך, היחס הזה חייב להופיע די הרבה והגיוני שנמצא אותו במקומות רבים אחרים ולא רק בחברה האנושית אלא בביולוגיה בכלל. קיים דבר כזה? 2. מספרים שמתחלקים בעשר או בחמש אמנם מופיעים בביולוגיה אבל לא הרבה מדי. למה לא 1/14 או 1/27?