נישואין לניסיון

תוחלת החיים שלנו עולה, הכל משתנה במהירות. האם צריך להתעקש על נישואין "עד מוות"?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

בנובמבר 1891, הסקסולוג הבריטי הֶבלוֹק אליס נישא לסופרת הלסבית אדית ליס. הוא היה בן 32, בתול. ומאחר שהיה גם אימפוטנט, הם מעולם לא מימשו את נישואיהם. לאחר ירח הדבש שלהם, שניהם התגוררו בנפרד, וניהלו מה שקרוי נישואים פתוחים. הזוגיות שלהם נמשכה עד מותו של אליס בשנת 1916.

לא רבים ראו בזוגיות הזו נישואים למופת. אבל יתכן שדווקא ההתנהלות יוצאת הדופן הזו היא שאפשרה לאליס להציע רעיון שעד היום נחשב קיצוני ומטלטל בדיוק כפי שהיה אז: נישואים לניסיון, שבהם זוגות לעתיד בודקים זוגיות זמנית ברמות שונות של מחויבות, שמאפשרות להם לקיים יחסי מין, להשתמש באמצעי מניעה ולהתגרש בקלות, אם זה מה שירצו, כל עוד אין בתמונה ילדים. הרעיון הצית את דמיונם של פרוגרסיבים רבים, ובכלל זה הפילוסוף האנגלי ברטרנד ראסל והשופט בן ב. לינדסי משיקגו, שעסק רבות בתיקון חברתי. שניהם תמכו נלהבות בכלכלה החדשה ובחירות החברתית של העידן הפוסט-ויקטוריאני.

אליס אמנם העניק לנישואים הזמניים האלה את שמם, אבל היו גם אחרים שדיברו על סוגים דומים של זוגיות לפניו ואחריו, ובהם המשורר הגרמני יוהן פון גתה, שהעלה את הרעיון בספרו Die Wahlverwandtschaften (שתורגם לעברית תחת הכותרת "דבקוּת") משנת 1809, והפליאונתולוג האמריקני א.ד. קופ, שכתב בספרו "בעיית הנישואים" (1888) כי נישואים צריכים להתחיל בחוזה לחמש שנים, שכל אחד מבני הזוג יכול לסיים או לחדש בחוזה נוסף לעשר או חמש עשרה שנים. אם הכול יתנהל כשורה, החוזה הזמני יהפוך אז לקבוע.

בשנת 1966, האנתרופולוגית האמריקנית מרגרט מיד הציעה גרסה דו שלבית לנישואים – 'התחייבות אישית' שמתאימה לסטודנטים בעלי אמצעים מוגבלים, והניתנת בקלות לפירוק או הפיכה ל'התחייבות הורית', אם בני הזוג מוכנים ורוצים לקחת על עצמם את המחויבות לגדל ילדים. בשנת 1971, חברת בית הנבחרים של מרילנד לנה קינג לי (Lee) העלתה הצעת חוק לקיום חוזי נישואים מתחדשים, כדי שזוגות יוכלו לבטל או לחדש את נישואיהם אחת לשלוש שנים. בשנת 2007, הועלתה בגרמניה הצעה דומה. בשנת 2010, קבוצת נשים בפיליפינים הציעה חוזי נישואים התקפים לעשר שנים ובשנת 2011, חברי מועצת מקסיקו סיטי הציעו רפורמה בחוק האזרחי, שתאפשר לזוגות להחליט אם להאריך את נישואיהם לתקופה של לפחות שנתיים.

אין ספק שהגיע הזמן לשנות את מוסד הנישואים לכל החיים. אלא שלמרות כל הדיבורים האלה, החקיקה לא שונתה, ורעיון הנישואים המתחדשים נותר בגדר רעיון בלבד. אבל נישואים מתחדשים מתקיימים כבר מאות שנים בקרב האינדיאנים הפרואנים באנדים והם היו נהוגים באינדונזיה במאה ה-15, ביפן העתיקה, בחלק מהעולם המוסלמי ובמקומות אחרים. ואנחנו, כנראה, מוכנים ליישם אותם שוב.

בסקר שנערך לאחרונה, רבים מבני דור ה-Y (המכונים Millennials) הביעו פתיחות לרעיון של 'נישואי בטא', שבמסגרתם זוגות יוכלו להתחייב זה לזה למספר שנים בלבד – שנתיים הן כנראה התקופה 'המתאימה' – שלאחריהן יוכלו לחדש, לדון מחדש או להיפרד, כפי שכתבה ג'סיקה בנט (Bennett) בכתב העת 'טיים' בשנה שעברה. זה אמנם לא היה סקר מדעי, אבל הוא מצביע על נכונות לראות בנישואים משהו שאינו נמשך 'עד המוות', ממש כפי שקורה בפועל. על פי צוות החשיבה האמריקני Pew Research Center, בשנת 2013, 40 אחוז מהנישאים היו נשואים לפחות פעם אחת בעבר. מאחר שעשרה אחוזים מהנישואים הראשונים אינם שורדים את חמש השנים הראשונות, חוזה נישואים מתחדש נשמע הגיוני מאי פעם.

החוזים הנוכחיים שלנו – 'עד המוות' – התאימו אולי כשאנשים לא חיו שנים רבות כל כך (לדברי הסוציולוגית והסופרת האמריקנית סטפני קונץ, הנישואים הממוצעים בתקופה הקולוניאלית במושבות צפון-אמריקה נמשכו 12 שנה), כשנשים רבות מתו בלידה, מה שאפשר לגברים להינשא פעמים רבות (וכך היה בפועל), או כשגברים בעלי אמצעים נזקקו לנשים שיבשלו, ינקו ויטפלו, ונשים נזקקו לגברים לצורך ביטחון כלכלי. אבל אלה אינן הסיבות לנישואים כיום. למרות זאת, אנחנו מברכים זוגות בימי הנישואים שלהם, ומתמסרים לנוסטלגיה בחלוף השנים – 15, 25, 50, 75. האם אלה שנים של נישואים מאושרים? לא תמיד. נישואים רבים ארוכי שנים הם נעדרי אהבה וסקס, ולעתים גם מלאי כעס ואיבה. אבל אם הם שורדים עד שאחד מבני הזוג מת – הם נחשבים להצלחה!

אריכות ימים בלבד אינה אות לנישואים שמחים ובריאים. במקום להישאר נשואים 'עד המוות', נישואים מתחדשים יאפשרו לבני זוג לכוונן את חוזה הנישואים שלהם לפי צרכיהם, או להסכים שאין אפשרות לתקן יותר, ולסיים את ההתקשרות בלי ההלם והדרמה הכרוכים בגירושים עוינים, ובלי הנבירה הממושכת בשאלה מה השתבש. וכפי שציין זוכה פרס נובל המנוח, הכלכלן גרי ס. בקר, אילו כל זוג היה מתאים אישית את חוזה הנישואים שלו, בהתבסס על מה שחשוב לו, ההחלטות האישיות האלה לא היו זוכות לסטיגמה או שיפוט חברתי.

אם השחיקה במעמד הנישואים באמת מדאיגה את החברה, יכול להית שהגיע הזמן לחשוב מחדש על 'עד המוות'. ואם כלות וחתנים לעתיד באמת רוצים נישואים מאושרים, הגיע הזמן שייקחו אחריות ויגדרו את המטרות ואת הציפיות שלהם בחוזה מתחדש, ויצהירו – בקול רם ובכתב – 'אני רוצה לבחור בך שוב', באותה תכיפות שבה הם מתכוונים לזה.

ויקי לארסון (Larson) היא עיתונאית עטורת פרסים וממחברות הספר The New I Do: Reshaping Marriage for Skeptics, Realists and Rebels) שראה אור ב-2014

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ויקי לארסון, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על נישואין לניסיון

02
עגור

כל עוד הדברים גלויים, אין בעיה. המאמר המאתגר הזה מעלה אופציות של משא ומתן לקראת זוגיות וגם בהמשך. אבל הסיבוכים יהיו גדולים. מה עם הילדים, למשל? מה עם התחושה שעוד מעט נגמר הזמן הקצוב? מטריד מאוד.

03
מעיין

מעניין, אבל אני לא בטוחה שהיום יש להצעה הזו משמעות. קודם כל, הרבה זוגות מקיימים לפני החתונה בדיוק את מה שאליס הציע - התנסות במשק בית משותף בלי התחייבות רשמית לשנים. גם אחר כך, מאוד מקובל היום במקום הנישואין המסורתיים להכנס בברית זוגיות שהיא תקפה משפטית אבל לא מחייבת תהליך גירושין מורכב וביורוקרטי.
במציאות כזו, מה היתרון של הליך שכולל את הכל וגם את הטרחה של "חידוש הרישיון" אחת לשנתיים?
ודבר אחרון - ברגע שיש ילדים, אם תרצו או לא, אתם קשורים אחד בחיי השני לכל החיים ללא קשר למעמדכם המשפטי.

05
שמעון

הכתבה נשמעת מאוד ליברלית. אבל:
א. 'נישואים פתוחים' כאן, משמעם הוא הפכי בדיוק ממשמעותם בציבור - לא נישואי ניאוף אלא נישואים הקצובים בזמן.
ב. בימינו, אדם לא מתחתן עם מישהו\י מתוך חשיבה יתירה. יש לו כוכבים בעיניים\זוהר בשפתיים\הוא לא ישן בלילה כשהוא חושב עליו\ה (הוסף את החסר), לאדם כזה אין אפשרות בעולם לקצוב נישואין בזמן, כי הוא באמת רוצה שיימשכו כל חייו, הוא מסונוור ובכלל לא ריאלי.
זה ייתכן יותר במגזרים שבהם ישנם נישואי שידוך, כמו במגזר החרדי, אבל הם מעוניינים בנישואין לכל החיים מסיבותיהם.
זה כמובן מאוד מתאים לאמנים, היפסטרים וסתם כאלה ש'עפים על החיים', ובשבילם זהו פיתרון בעיקר לרווקות.
כך שהמאמר תקף בעיקר כלפי אלה שכלל לא רוצים להתחתן בגלל המחוייבות שבדבר, מאשר לאלו הרוצים להינשא מלכתחילה.
תודה.

06
אתרוגונוס

מאמר חשוב מאיר עיניים ופורץ גבולות מוכרים. אני מניח/מקווה שהחדשנות הזאת הולכת להיות בעתיד הלא רחוק נורמה מקובלת בחברה. צריך יזם או חבר כנסת חדורי מטרה ומוטיבצייה שיניעו את התהליך הזה מבחינת חקיקתית, ניהולית, תפעולית, הסברתית.