נפילתו של הגבר

גברים: הם עדיין שולטים בעולם, מעצבים אותו כדמותם, וכולנו משלמים על כך את המחיר. האם יצליח אמן בריטי פרובוקטיבי לקרוע את המסיכה מעל הגבריות המתפוררת?
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

שבע השנים האחרונות היו שנות פריחה לגבריות. למרות ההכרזות התכופות על משבר, נדמה כי מבחינה חיצונית-מופגנת הגבריות היא זכרית, שחצנית ומלאת שביעות רצון עצמית יותר מתמיד. בבריסל, לחיצת הידיים של הנשיא האמריקני והנשיא הצרפתי נראתה יותר כמו טקס תלישת איברים. האחיזה שלהם, זה בידו של זה, הייתה כל כך חזקה עד שהחיוך הזחוח האופייני לדונלד טראמפ התפוגג לעווית כאב ותימהון, כאילו תקפו אותו פתאום כאבי בטן עזים. במונטנה, מיליונר המתמודד בבחירות לבית הנבחרים האמריקני חבט בעיתונאי והטיח אותו בקרקע, ותוך כדי כך גם שבר לו את המשקפיים, בזמן שמתוך הקהל הימני עלו קולות של פרשנים, שטענו כי העובדה שעיתונאי 'חלשלוש' הוכה, היא סימן להשבה על כנו של הסדר ביקום.

ניתן לפרש את התעוררותו המחודשת של המאצ'ואיזם בשני אופנים: כסימפטום וגם כגורם לעלייתו לשלטון של טראמפ

ניתן לפרש את התעוררותו המחודשת של המאצ'ואיזם בשני אופנים: כסימפטום וגם כגורם לעלייתו לשלטון של טראמפ. בוחרים רבים אמנם נרתעו קשות ממועמד שפיזר רמזים על גודל הפין שלו במהלך העימות שקדם לבחירות, התפאר בפני ד"ר אוז ברמות הטסטוסטרון שלו והתפאר בכך שמותר לו לבצע הטרדות מיניות, אבל מיעוט לא קטן הלך שבי, כנראה, אחרי טראמפ כדמות המגלמת את הפן המיושן של האיד הגברי. באוקטובר, סקר שנערך על ידי PPRI (הארגון למחקר חברתי ודתי) ו'האטלנטיק' גילה כי גברים שמרנים רבים חשים מאוימים בשל מעמדם ההולך ופוחת בחברה ורואים בטראמפ מועמד שיוכל להחזיר את עטרתם ליושנה. אבל, כמו ששואל האמן הבריטי גרייסון פרי בספרו החדש, באיזה מחיר?

The Descent of Man חיבור תמציתי ומשעשע המשובץ באיורים ובאנקדוטות אישיות, לא היה ראוי לתשומת לב אילו היה סתם עוד מאמר ביקורתי חריף על הגבריות הרעילה ועל מגוון ביטויה. אבל מה שמייחד את הספר הזה, הוא החמלה שמפגין פרי כלפי הגברים המודרניים, שלטענתו מדשדשים ומפרכסים, באשמת דגם של גבריות שתוקפו פג לפני אלפי שנים. ממש בעמוד הראשון, הוא מתאר כיצד התבונן באב גוער בבנו על מה שלבש: "בהבעה של מישהו שמוריש הלאה את הזעם והכאב הנובעים מהיותו גבר". לדבריו, התוצאה של המורשת הזו היא שגברים "מוּתנים להיות משהו שכבר אין בו צורך", מאומנים להתמודדות ושליטה ותוקפנות בחברות שעם התפתחותן מעריכות יותר סובלנות ואינטליגנציה רגשית.

גרייסום פרי

עבודה של גרייסון פרי. תצלום: רז'ין דבאטי

גברים מוּתנים להיות משהו שכבר אין בו צורך, מאומנים להתמודדות ושליטה ותוקפנות בחברות שעם התפתחותן מעריכות יותר סובלנות ואינטליגנציה רגשית.

פרי, אמן קרמיקה זוכה פרס טרנר, טרנסווסטיט על פי הגדרתו, שלאלטר-אגו הנשי שלו קוראים 'קלייר', הוא צופה חד אבחנה בערכים ובמוסכמות הגבריות. הוא משער שנטייתו המינית ללבישת בגדי נשים היא עצמה סוג של משא ומתן עם עול הגבריות. אבל הוא גם ממהר לאשר את התכונות המעידות על גבריותו: אופיו התחרותי כספורטאי, הדחף שלו לרכוש מכוניות רבות עוצמה ואופנועים, החיבה שגילה בנעוריו לסרטים ורומנים העוסקים במלחמה. הוא מודה כי ניסה להתמודד עם טראומת ילדות באמצעות טיפול פסיכולוגי, וכי ספרו The Descent of Man [שכותרתו – 'מוצא האדם', אבל גם 'נפילת הגבר' – הועתקה, שלא במקרה, מספר שכתב דרווין ב-1871. ד"ל] שופע מסקנות ותובנות שנובעות מתקופה של בחינה עצמית. זה עלול היה בקלות להיות מייגע, אלמלא קולו התקשורתי והמרתק של פרי המוביל את קוראיו בין השורות. הוא לא ממש טורח להתנצל בשם הגבריות, אלא מנסה לשכנע גברים שהם עצמם פוגמים בחייהם בדרכים רבות ושונות.

עם זאת, הפרק הראשון בספר הוא סיכום קצר וחד משמעי של אחיזתה רבת העוצמה של הגבריות בתרבות המערבית. פרי מכנה את האוואטר שלו, המייצג את הזכרים הלבנים, ההטרוסקסואלים, בני המעמד הבינוני בשם 'גבר המחדל', ומבהיר כיצד "הם עונבים 'איברי מין זכריים צבעוניים עשויים בד' סביב צווארם" ומנהלים את העולם – 77% מהתיקים בממשלה הבריטית ניתנו לגברים וכך גם 92% מהמקומות במועצות מנהלים של חברות בריטיות. גבר המחדל, מציין פרי, עיצב את החברה בדמותו, והפך את עצמו "לנקודות ההתייחסות שממנה נגזר ערכן של כל התרבויות והערכים".

גרייסון פרי, קסדה

קסדה, גרייסון פרי. תצלום: רז'ין דבאטי

הכרזות כאלה אמנם הכרחיות, אבל הן אינן חדשות, וספרו של פרי מסקרן יותר בחלקים שבו הוא בוחן כיצד הגבריות מוכרת את החלום שרק גברים פריבילגיים מעטים מסוגלים להגשים. האחרים, טוען פרי, הותנו על ידי הגבריות לצפות ל"זכות מולדת לכוח, כבוד וגאווה" שלעתים קרובות חומקת מהם, והתוצאה עלולה להתבטא בדחף קדום וכעוס לתבוע את שליטתם. תשעים וחמישה אחוזים מהאסירים בבריטניה הם גברים (בארצות הברית השיעור הוא תשעים ושלושה אחוזים), ושבעים וחמישה אחוזים מכל הפשעים מבוצעים על ידי גברים. אחד המאפיינים הבולטים המשותפים לפושעים האלימים ביותר – כל כך ברור, הוא מציין, שרק בקושי מזכירים אותו – הוא עובדת היותם זכרים. בין אם מדובר בבעלים מתעללים, במאמינים בעליונות הגזע הלבן, במתגייסים לדאע"ש או במבצעי ירי המוני.

אחד המאפיינים הבולטים המשותפים לפושעים האלימים ביותר – כל כך ברור, הוא מציין, שרק בקושי מזכירים אותו – הוא עובדת היותם זכרים

החלקים המשכנעים והקולחים ביותר בספר מוקדשים לבחינת טבעה ההיסטורי והאנכרוניסטי של הזכריות. הבעיה הגדולה ביותר של הגבריות, אומר פרי, היא היותה מבוססת על דגם בן אלפי שנים, שנוצר כשההישרדות הייתה תלויה בכוח פיזי ובעוצמתו של הזכר. או, במילותיו: "גבריות היא לרדוף אחרי דברים, להילחם בדברים ולזיין. כל דבר אחר לא ממש מתאים". ההגדרה הבסיסית הזו לגברים נותרה כמעט ללא שינוי, אף שהחברה התפתחה אל מעבר לה, עם משרות מודרניות ומערכות יחסים התובעות כישורים שונים לגמרי. פמיניזם, מציין פרי, היא תפישה מתקדמת, השואלת כיצד נשים יכולות לשפר את עצמן ואת חייהן. אבל הגבריות היא רגרסיבית, ותמיד "מתגעגעת לאיזה תור זהב מיתולוגי (עבור גברים), שבו גברים היו 'גברים'". הדבר שהכי קל למכור לגברים המרגישים שהחיים המודרניים שללו את זכויותיהם, הוא אומר, זו נוסטלגיה – הבטחה שהעולם יכול להשתנות ולהתאים להם, במקום שהם יאלצו להשתנות בכדי להתאים לעולם. שגברים יכולים שוב להיות אדירים.

גרייסון פרי, אופנוע

אופנוע מאת גרייסון פרי. תצלום: ג'סטין אניס

פרי אינו מציע בספרו כל ניתוח של הפוליטיקה העכשווית. זה כמעט מרענן. אבל הביקורת שלו את הגבריות כרוכה בקשר הדוק כל כך לזמן הנוכחי, עד שבלתי אפשרי לקרוא אותה מבלי להרגיש שהיא חושפת, וגם מציעה חמלה, לדורות של גברים שגודלו וחונכו באופן שהותיר אותם – לטענתו – בלתי כשירים לקחת חלק בחיים המודרניים. סיבת המוות העיקרית של גברים בני פחות מ-45 בבריטניה היא התאבדות, מציין פרי, משום שהגברים הבריטיים הותנו לסבול בשתיקה. ולבחורים המתקשים להשתלב קל יותר למצוא קהילות של אנשים זועמים ומבודדים החושבים כמותם ברשת, מליצור מערכות יחסים משמעותיות בעולם האמיתי. "הסקסיזם והגזענות הנפוצים עד בחילה ברשת מעידים על קיומם של גברים בודדים וזועמים", הוא כותב. "אם לא נלמד אותם לבטא את רגשותיהם, הם עלולים לחיות חיים בודדים, לא בריאים וקצרים יותר".

אם לא נלמד אותם לבטא את רגשותיהם, הם עלולים לחיות חיים בודדים, לא בריאים וקצרים יותר

פרי רואה במה שמכונה התנועות לזכויות הגבר תנועות ריאקציונריות, שמציבות לעצמן מטרות שגויות. במקום לצאת נגד פמיניסטיות – הוא טוען בשכל רב – גברים צריכים לכוון את מאבקם נגד הגבריות, שמכרה להם הבטחה לסחורה שהיא אינה מסוגלת לספק. הוא תוהה, מה עשויה להיות "תנועה אמתית למען זכויות הגברים?" במקום להבטיח לגברים שימי הזוהר עתידים לחזור בקרוב, תנועה כזו צריכה לשכנע אותם שעתיד שבו יחלקו מעמד שווה עם נשים עשוי בהחלט להשתלם להם הרבה יותר. פרי אומר שנתן לספר את הכותרת "נפילתו של הגבר" משום ש"בעוד נשים מטפסות מעלה לעמדות כוח, הגברים צונחים". אבל בהתחשב בכך שבמצב הנוכחי כוחם של גברים הוא לעתים קרובות כל כך מתעתע, האם זה באמת אובדן? כפי שפרי כותב:

"כל הצחוק הזה מבדיחות פוגעניות, כל הרמת במשקולות, על השתייה, התחרותיות, כל הכאב המודחק והסתרת העצב, כל שיתוף הפעולה בפוליטיקה הפנים ארגונית הסקסיסטית, כל ההתמודדות בבדידות, כל המחלות שמאובחנות מאוחר מדי, כל שעות השעמום בשיחות על ספורט, כל זה, הכול – בשביל מה? כדי להמשיך להעמיד פנים שאנחנו חיילים פשוטים, הלוחמים למען מנהיג דמיוני שיושב במשרד הפינתי של תת ההכרה שלנו."

"נפילתו של הגבר", הוא ספר מפתיע בן פחות מ-150 עמודים, המתאים למסורת של אָמָנוֹת המאה ה-18, קריאה לסדר חברתי חדש ונאור, בדומה לכתביהם של מרי וולסטונקראפט או ויליאם האזליט. (הכתיבה שלו משעשעת ומשובצת בהתייחסויות לתרבות הפופ, ומאוד עכשווית). ימים יגידו אם תהיה לה השפעה מתמשכת דומה. אבל פרי, באמצעות הגדרה מחודשת של גבריות המהווה יתרון ולא אובדן לגברים, עושה מעשה מקורי. "הגבריות החדשה עשויה להיות כזו המשבחת סובלנות, גמישות, פלורליזם ויכולת ביטוי רגשית באותה מידה שבה שובחו בעבר כוח, ודאות וסטואיות", הוא כותב. "סמנו עבור הבנים את קו-הגמר, ואולי הם ימהרו לחצות אותו".

סופי גילברט (Gilbert) היא כתבת תרבות ב-The Atlantic

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

Copyright 2017 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי
תמונה ראשית: גרייסון פרי באירוע של האקדמיה המלכותית, 2012. תצלום: Nick Harvey/WireImage, אימג'בנק / גטי ישראל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי סופי גילברט, The Atlantic.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על נפילתו של הגבר