סיפור אהבה כותבים ביחד

אותם רגשות אהבה יכולים להתבטא באלף דרכים, והדרכים הללו מושפעות מהתרבות, מהסביבה, וגם מההסכמות בין בני הזוג
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

דמיינו שני זוגות, כל זוג נמצא בביתו לארוחת ערב. בני הזוג הראשון מבלים את כל זמן הארוחה בליטוף השיער, הם מכנים זה את זו בשמות חיבה מתקתקים, ובגמר הארוחה,  אוחזים ידיים מעבר לשולחן, בוהים ברוך זה בזו. לא עובר זמן רב והם כבר נמצאים יחד במיטה. בני הזוג השני אוכלים בשקט, לא מדברים כמעט, וכאשר הארוחה מסתיימת הם מעמיסים את הכלים במדיח. מאוחר יותר הם יושבים באותו החדר, אבל בנפרד, שניהם קוראים.

שני הזוגות מאוהבים. הם רק מבטאים זאת אחרת. לפילוסופית קארן ג'ונס מאוניברסיטת מלבורן תובנה חשובה לגבי מה שקורה כאן. אהבה היא לדעתה  ״נתיב רגיש-פרשנות״. נתיבים אלו הם תהליכים. כפי שאדם אינו רוכש מקצוע, או תחביב לרגע חולף, כך הוא אינו מאוהב רק לרגע חולף. העובדה שאירוע נחשב כאהבה מבחינת אדם מסוים – כפי שלאדם אחר אירוע מסוים יכול להיות משמעותי ביחס להיותו סופר או בעל מלאכה – תלויה בהקשר הדברים, כלומר במה שקרה קודם לכן או לאחר מכן.

אהבה היא תהליך ולא אירוע. כל פעולה משתלבת בתוך נרטיב מתמשך, וכך היא זוכה למשמעות

במובן זה אהבה היא תהליך ולא אירוע. כל פעולה משתלבת בתוך נרטיב מתמשך, וכך היא זוכה למשמעות. אותה פעולה, אם היא מתבצעת בנרטיב אחר, יכולה לקבל משמעות שונה בתכלית. למשל, עבור בני הזוג הראשון, עצם הרעיון לשבת רחוק זה מזו ולקרוא יכול להיות מנוגד לביטוי אהבה – ועלול לסמל שהקשר הזוגי נהרס. ואילו לזוג השני, זאת יכולה להיות המימוש המושלם של האופן שבו הם רוצים לבלות ערב יחדיו.

ביחד אנו כותבים את סיפורי האהבה שלנו וביחד אנו מעניקים משמעות לפעולות שלנו במסגרת הנרטיבים הללו.

זוג, שקיעה

זוג צופה בשקיעה: הדימוי הרומנטי, המשותף. תצלום: חוסה צ'ומאלי

בנרטיב, אירועים מסוימים מתקבלים על הדעת בתוך ההקשר. לשבת יחד בזוגיות ולקרוא בשקט זאת פעולה שיכולה להתקבל על הדעת כחלק ממערכת היחסים הרומנטית שלכם לאורם של אירועים אחרים, כמו למשל אם אתם חיים יחד תקופה ארוכה וחולקים אהבה משותפת לספרים. חשוב מכך, ניתן לראות בכך אירוע אהבה לבן/בת הזוג בגלל הצורה שבה המשגתם את מערכת היחסים שלכם, שהיא במובן מסוים ייחודית לשניכם. זאת הסיבה שבגללה קריאת רומן בשקט לצד בן/בת זוגך יכולה להיות ביטוי לאהבתך, בעוד שקריאת מסמך משפטי בשקט לצד עמיתך לעבודה איננה ביטוי כזה (אלא אם כן העמית הוא במקרה בן/בת הזוג שלך, ויש לכם נרטיב שני שבו האהבה שזורה בנרטיב העבודה שלך).

זה נשמע פשוט אבל למעשה, הדברים אינם כה פשוטים. בכל מערכת יחסים, יהיו לנו כנראה כמה שכבות שונות של נרטיב הפועלות בו זמנית, וקיימת גם אפשרות שההנחות שלנו על תפישה המשותפת לשנינו שגויות. בדרך כלל, כל אחד מאתנו מגיע להמשגה אישית בנוגע לאהבה רומנטית דרך שלוש שכבות של נרטיב. הפילוסופית הילדה לינדמן מאוניברסיטת מישיגן מצביעה על קיומם של נרטיבים משותפים חברתית הקשורים למנהגים מסוימים. בספרה ״לאחוז ולשחרר״ היא מסבירה, למשל, כי הריון מתקשר לאכילת סוג מסוים של מזון, להעלאת פוסטים במדיה החברתית או לקריאת ספרים בנושא הורות. כל אלו הם אירועים שניתן לצפות להם בנרטיב של היריון, כפי שהוא מעוצב  בחלקו מבחינה חברתית.

בכל שותפות רומנטית יש קוֹ-נרטיב ייחודי אשר עוצב על ידי היחסים וגם מעצב אותם. לדוגמה, סיפור הרקע של "איך נפגשנו" יכול לעצב את הצורה שבה אנשים מגדירים את מערכות היחסים הרומנטיות שלהם

באותה מידה, ישנם מנהגים מסוימים אשר באופן מסורתי אנו משייכים לנרטיב האהבה שאנו נוטלים מהתרבות שלנו – לעתים קרובות מהתרבות הפופולרית. ייתכן שבין מנהגים אלו נמצא את הדימויים של רומיאו ויוליה, או את סיפור הנסיכה מדיסני, או את המאבק בין חובה לאהבה רומנטית. חשבו על הנוסטלגיה לרגעי אושר יחד כמו אלו שנתפסו במשפט האלמותי של המפרי בוגרט בסרט "קזבלנקה" עם האמירה "תמיד תהיה לנו פריס" ("We’ll always have Paris"). סיפורים כאלו תורמים להמשגת האהבה כאשר אנו נעים מבדיון למציאות. יש לנו גם נרטיבים ספציפיים ליחסים זוגיים שהם סוג של קוֹ-נרטיבים, במילותיהם של הפילוסופים דבורה טולפסן ושון גלאגר מאוניברסיטת ממפיס. במקרה של שותפות רומנטית, ה"אנחנו" מתייחס ספציפית לאלו המעורבים במערכת היחסים. בכל שותפות רומנטית יש קוֹ-נרטיב ייחודי אשר עוצב על ידי היחסים וגם מעצב אותם. לדוגמה, סיפור הרקע של "איך נפגשנו" יכול לעצב את הצורה שבה אנשים מגדירים את מערכות היחסים הרומנטיות שלהם. מנהגים מסוימים, כמו הציפיה לרמה מסוימת של גילויי חיבה הגופנית, נעשים אירועים שהופכים להרגלים וציפיות המתקבלים על הדעת כחלק ממערכות יחסים מסוימות ולא מאחרות, בהנחה שלאנשים שונים יש קו-נרטיבים שונים.

לבסוף, קיימים גם ״הנרטיבים האישיים״ שלנו. במהלך חיינו רובנו נמצאים, או נמצא, ביותר ממערכת יחסים רומנטית אחת, ואותם קו-נרטיבים השונים הופכים גם הם לתבנית היסוד של ההגדרה של מה נחשב כאהבה ומה לא. הם מעצבים את הציפיות שלנו, אך יכולים גם לשמש כדגם לקו-נרטיבים שאנחנו מייחלים להם, או אולי לאלו שבאופן מפורש היינו רוצים להימנע מהם.

יתכן שאם נלמד לזהות את הדרגה שבה נרטיבים חופפים ושונים מעצבים את הציפיות שלנו באהבה, נוכל למנוע חלק מהתוצאות הגרועות ביותר

ממיזוג זה אנו מקבלים מסגרת פרשנית אישית המגדירה אילו פעולות נחשבות כהבעות של אהבה, מבחינת כל אחד מאיתנו. אנו מבינים מה משמעות ההתאהבות דרך הסיפורים התרבותיים והאישיים שאנו מגלמים. אנשים החיים באותן חברות נחשפים לסיפורים תרבותיים דומים, והשתלשלות חייהם נוטה להיות דומה (ילדות, קריירה, הגשמה אישית דרך יחסים רומנטיים הדדיים ומתמשכים, או יחסים נוספים). יחד עם זאת, קיימים גם הבדלים אישיים, והם יכולים להוות מקור לאי הבנה, מתחים ואכזבה – למשל, כאשר בן/בת הזוג מצפה לרמה מסוימת של ביטוי גופני של אהבה, השונה ממה שאת/ה רוצה להעניק; או כאשר נרטיב מתנגש עם הציפיות של בן הזוג לבלעדיות רומנטית ורגשית. כאשר לשני בני הזוג יש נרטיבים המביעים ציפיות שונות בתכלית, האכזבה והטינה הן כמעט בלתי נמנעות.

אין באהבה הוראות הפעלה קלות. אבל יתכן שאם נלמד לזהות את הדרגה שבה נרטיבים חופפים ושונים מעצבים את הציפיות שלנו באהבה, נוכל למנוע חלק מהתוצאות הגרועות ביותר. יתכן שיש לנו גם חובה פילוסופית לחקור את המידה שבה הנרטיבים שלנו מעוצבים על ידי קלישאות רומנטיות זולות המופקות משירים, סרטים וסדרות קומיות – אפילו אם אנחנו מאמינים בטעות שאנחנו נעלים מהם. יחד עם זאת, לא מספיק שנכיר בכך שכולנו מסובכים בתוך קורים מורכבים של נרטיב רומנטי. עלינו גם לוודא שאנחנו באמת כותבים יחד את הקו-נרטיבים שלנו. האנשים שאנחנו אוהבים אינם רק הדמויות של הסיפור המשותף שלנו אלא הם גם מי שיוצרים אותו. כדי לאהוב טוב יותר זה את זה, עלינו לכבד זאת. נראה שהעולם לא יארגן לנו מספר סיפורים מושלם, אבל האהבה לא תפרח אם כל אחד מאיתנו ינסה לספר סיפור אחר.

פילר לופס קנטרו (López Cantero) היא מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת דלפט שבהולנד. היא חוקרת בתחום האתיקה והפסיכולוגיה של המוסר, ומתרכזת במיוחדביחסים אישיים, בנרטיב, ובדימוי עצמי.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי ארנה רז

תמונה ראשית: מתוך "חדר בניו יורק" (1932), אדוארד הופר, תצלום: ויקיפדיה

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי פילר לופס קנטרו' AEON.

תגובות פייסבוק