סלולארי יוֹק

זה חתרני למדי ואולי אפילו מוזר כשמישהו מסרב להרפות מטלפון הצדפה שלו ולא מעדיף סמרטפון. סירוב להשתמש בשני סוגי הטלפונים נתפש כטירוף של ממש, בעיקר אם האדם המסרב נולד אחרי אמצע שנות השבעים. אבל לי מעולם לא היה סמרטפון, וגם לא יהיה לי. יש לכך מספר סיבות, סיבות טובות.

הראשונה היא העלות. בלי סלולרי אין גם חשבון חודשי, אין אפשרות לשדרג, אין מיסים, אין תשלומים על שיחות בחו"ל. בעידן של משכורות שאינן מתעדכנות ופערי שכר הולכים וגדלים, מדהים לראות שאנשים מוציאים, בלי לחשוב בכלל, 75 דולר בחודש או יותר על משהו שלפני 15 שנה הם בכלל לא ידעו על קיומו, ובוודאי לא חשבו שהוא הכרחי.

אני משוכנע שלא ניתן לאחוז בטלפון סלולארי ובידו של אדם אחר בו זמנית

הסיבה השנייה היא דאגה לסביבה. ייצור של טלפון סלולאריים (ובכלל זה רכישת חומרי הגלם), צריכת החשמל שלהם, והאנרגיה המשמשת לשידור השיחות וגישה לאינטרנט כולם כרוכים בלא מעט פליטת פחמן דו חמצני. הרעיון שטלפונים ניידים טובים רק לשנים מעטות מקובל על רבים, ומביא לכך שרבים מהטלפונים מסיימים את חייהם במזבלה, ומגירים מתכות כבדות רעילות כמו נחושת ועופרת שמחלחלות אל תוך האדמה ואל מי התהום.

אבל הסיבה העיקרית שבגללה אני מסרב להשתמש בטלפון סלולארי היא סיבה מנוגדת בדיוק לזו שמביאה את כולם לרצות טלפון כזה: אני לא רוצה את היכולת המתמדת לתקשר עם כל מי שאינו נוכח. הטלפונים הסלולאריים מותירים את המשתמשים בהם בכוננות, זמינים תמיד, ולמרות שזה יכול להיות משחרר ונוח, זה עלול להיות גם עול נורא. העול מתבטא בתחושה של מחויבות לאנשים ולאירועים שמתרחשים במקום אחר. כל מי שבדק את הנייד שלו במהלך שיחה פנים אל פנים מבין את הפיתוי. וכל מי ששוחח עם מישהו שבדק את הטלפון שלו, מבין מה לא בסדר בזה.

תקשורת עם אדם שאינו נוכח במקום היא תקשורת מנכרת, שמכריחה את המוח להיפרד מהגוף. אנחנו רואים את זה, לדוגמה, בסכנה הנשקפת מן הנוהג המוכר והנפוץ של כתיבת הודעות טקסט בזמן נהיגה, אבל גם בחוויות פחות קיצוניות: חברים או מאהבים מתעלמים זה מנוכחותו של זה לטובת הפיד שלהם בפייסבוק. אנשים משדרים את הבילויים שלהם, הארוחות שלהם, המחשבות שחולפות במוחם, אל כל מי שמוכן לשמש להם עד. הורים מצלמים בטלפון את הופעת הבלט של בתם, במקום לצפות בה כשהיא מתרחשת. אנשים הולכים ברחוב ונדמה שהם מדברים עם עצמם, אבל מתברר שאלה אנשים בריאים לגמרי, המשתמשים בבלותות'.

הטלפון הסלולאריים פולשים לתוך המרחבים הציבוריים והפרטיים, מונעים את ההשתקעות השלמה במה שסביבנו. סמרטפונים רק שיכללו את יכולת הפלישה הזו של קודמיהם.

להשפעה הזו, המנתקת מן הגוף והפולשנית, של הטלפונים הסלולאריים יש השלכות משמעותיות על מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם אחרים. היכרות והבנה אמיתיות של אחרים דורשות סבלנות, הסתכנות, אמפתיה וחיבה, וכל אלה מוגבלות על ידי הטלפונים הסלולאריים. טלפונים כאלה גם מגבילים את ההתבודדות, הבחינה העצמית וההרהורים המעמיקים (שנודעו בעבר בשם "המתנה" או "שעמום"), שאני חושב כי הם חיוניים לחיים טובים.

הרבה לפני הטלפונים הסלולאריים, בני האדם הצטיינו בהסחות דעת מכל מה שדרש תשומת לב ממוקדת. "הסיבה היחידה לאומללות האדם", טען הפילוסוף הצרפתי בלז פסקל במאה ה-17, "היא שהוא אינו יודע לשבת בשקט בחדרו". הנטייה הזו להסחות דעת זכתה לאישוש לאחרונה במחקר שבו הנבדקים העדיפו לתת לעצמם מכות חשמל ולא להעסיק את עצמם במחשבותיהם שלהם במשך רבע שעה.

פסקל חשב כי המחשבה היא פסגת האנושיות וכי זו אדם צריך לחשוב קודם כל על עצמו, לאחר מכן על יוצרו ולבסוף על מטרתו. הוא קשר סוג כזה של מחשבה למנוחה אמתית ואושר. הימנעות משימוש בטלפונים ניידים מאפשרת, בעיניי, מרחב למחשבה וכך מאפשר גם אורח חיים עשיר וממלא יותר. חיים שיש בהם פחות מטלות ופחות העדפות שיש לספקן, מתנהלים בקצב איטי יותר, המתאים להגיגים והכרת תודה.

חיים חופשיים מטלפון סלולארי מסייעים בשחרור המחשבה, וגם הגוף. הפילוסוף היווני אנכסגורס הציג ראייה שונה של טבע האדם מזו של פסקל: "בזכות העובדה שיש לו ידיים, האדם הוא החכם שבבעלי החיים". די בטוח שללא טלפון סלולארי, אפשר להשתמש בידיים על מנת לבצע מטלות משמעותיות (נגינה בפסנתר, גינון, קריאת ספר) באופן שבו אפשר לשקוע במטלות הללו לחלוטין, ולהעניק להן משמעות עמוקה.

ללא טלפון נייד, קל יותר להתרכז במה שלפנינו: בן הזוג והילדים, העבודה, הכנת ארוחת ערב, יציאה לטיול. אני מנסה לבחור את הפעילויות שלי בתשומת לב, ולכן כשאני עושה משהו, אני לא רוצה להיות במקום אחר. מה שמשתמשי הטלפון הסלולאריים מכנים "מולטיטסקינג"  לא מעניין אותי ולא מרשים אותי.

כמובן, ניתן להשתמש בטלפונים סלולאריים באופן אחראי. אנחנו יכולים לכבות אותם או פשוט להתעלם מהודעה נכנסת. אבל זה תובע כוח רצון יוצא מהכלל. על פי סקר שנערך לאחרונה על ידי מכון Pew, 82 אחוז מהאמריקנים מאמינים ששימוש בטלפונים ניידים בחברה פוגם ולא מסייע לשיחה. למרות זאת, 89 אחוז מבעלי הטלפונים הסלולאריים עדיין משתמשים בהם באותם מצבים. הסירוב להשתמש בטלפון כזה מבטיח שלא אשתמש בו במקום לא ראוי.

ישנם אנשים המתעקשים שאם אני מתכוון לסרב להשתמש בטלפון נייד, אני צריך להחרים גם את הטלפון הרגיל. נכון ששימוש בטלפון קווי מייצר את אותה חוויה מתווכת של נתק מהגוף כמו טלפונים ניידים. אבל השימוש בטלפונים רגילים מוגבל באופן טבעי ופיזי, כפי שניכר בשם "טלפון קווי". הניידות של הטלפון הסלולארי יצרה סוג קיצוני של תקשורת, כשהפכה את ההשפעה המנכרת לנפוצה. אני רוצה לשמר את החוויות הלא מתווכות שעוד נותרו לי.

המשמעות המקורית של "התקשרות" מעידה על קשר פיזי – שיש בו יצירה או חיזוק של הביחד. אנחנו משתמשים במילה הזו לתיאור התקשורת שלנו באמצעות טלפון סלולארי רק כמטפורה. ה"התקשרויות" ערטילאיות בלבד. המילים והמחשבות שלנו מגיעות לחלקים העליונים של החלל, ליד האנטנות, כדי להישאר שם, בעוד המכשירים שלנו מנתקים אותנו מאלה שאתם אנחנו חולקים את החלל. למרות שיש לנו שתי ידיים, אני משוכנע שלא ניתן לאחוז בטלפון סלולארי ובידו של אדם אחר בו זמנית.

פיליפ ריד (Reed) הוא מרצה לפילוסופיה בקאניסיוס קולג' בבאפלו שבמדינת ניו יורק. הוא חוקר אתיקה, מוסר ופסיכולוגיה.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לויAEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי פיליפ ריד, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על סלולארי יוֹק

01
סופי

"אני לא רוצה את היכולת המתמדת לתקשר אם כל מי שאינו נוכח" - צ"ל 'עם'.
כמו כן: "הימנעות משימוש בטלפונים ניידים מאפשר [...]" - צ"ל 'מאפשרת'. וטעות נוספת, אירונית במיוחד: "[...] בעיניי, מרחב למחשב וכך מאפשר גם אורח חיים עשיר וממלא יותר." - צ"ל 'למחשבה' ולא 'למחשב'...

    04
    ישראל

    לא נכון....
    יכלת לקרוא דרך מחשב
    וגם אם לא,מקסימום כמו שאמרת
    לא היית קוראת משהו טיפשי
    שבטח כבר יצא לך לעשות הרבה פעמים בגלל הסמארטפון