על פי דרכו, ודרכה, ודרכנו

מרוב שאנחנו מורגלים בבית הספר המודרני, שכחנו שחינוך ולימוד הם תנועה מתמדת
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

עולמנו נמתח על פני ציר הזמן והמרחב. אלו שני הצירים העיקריים שאותם אנו יכולים לתפוש, למדוד, ולהיעזר בהם כדי להבין את העולם המורכב סביבנו. הם גם קשורים זה לזה ומשפיעים זה על זה, כפי שהוכיח איינשטיין במשוואותיו. צירים אלה באים לידי ביטוי גם בפילוסופיה ובפרקטיקה של החינוך, מהעת העתיקה ועד ימינו.

אריסטו זיהה את הקשר שבין ציר הזמן וציר המרחב בעת הלימוד, והאמין שחשיבה מתקדמת ורעיונות מקוריים מגיעים כאשר הגוף נמצא בתנועה ובאינטראקציה עם הסביבה ועם האנשים שבה

אריסטו, מגדולי הפילוסופים של יוון העתיקה,ייסד בשנת 335 לפני הספירה את האסכולה הפריפטטית  באתונה. משמעות המילה ״פריפטטוס״ ביוונית היא ״תוך כדי תנועה״. הרעיון של בית הספר של אריסטו, שבו התמקדו בחקר הפילוסופיה, הספרות, המשפטים והטבע, היה שהלמידה נעשית תוך כדי צעידה בשבילים שבין הבניינים, באמצעות דיון בין הלומדים. אריסטו זיהה את הקשר שבין ציר הזמן וציר המרחב בעת הלימוד, והאמין שחשיבה מתקדמת ורעיונות מקוריים מגיעים כאשר הגוף נמצא בתנועה ובאינטראקציה עם הסביבה ועם האנשים שבה. ואכן, במחקרים מודרניים בתחום החינוך נמצא כי למידה תוך כדי תנועה משפרת את ההבנה של תחומי תוכן שונים – גישה זו מכונה ״פדגוגיה מעוגנת גוף״. נמצא גם שלמידה בסביבה שמחוץ לכיתה, כמו סיורי טבע או מוזיאונים, מספקת הזדמנויות מעולות ללמידה חווייתית שנשמרת לטווח ארוך, הרבה יותר מישיבה פסיבית בכיתה סגורה.

פילוסוף יווני נוסף שקשור לציר הזמן היה פירון מאליס. פירון היה ראשון הפילוסופים הספקנים, והוא טען שיש להימנע מקביעת עמדה או קבלת החלטה במהלך חקירה – מצב הנקרא אֶפוחֶה (Epoché). על פי פירון, יש לשאוף להגיע למצב זה באמצעות הטלת ספק בלתי פוסקת, שאלת שאלות ובחינת ההנחות לאור ההוכחות – בדומה לתהליך המדעי שבו אנו משתמשים כיום. השעיית השיפוט, כלומר הימנעות מנקיטת עמדה תוך כדי חקירה ולמידה, מהווה את הבסיס לחשיבה ביקורתית נכונה ולקבלת החלטות שקולות. פירון טען שהשעיית השיפוט מביאה את האדם להתעלות רוחנית, מצב נפשי רגוע ושליו, הנקרא אטרקסיה. יש ברעיון זה משהו מנוגד למצבנו כיום,  ולתביעה כי הכול יהיה מהיר ומידי. כמויות המידע המופצות ברשתות החברתיות, מידע שחלקו מוטעה ומעוות, גורמות לנו לשפוט דברים במהירות ובשטחיות. למידה איטית לאורך זמן יכולה לעזור לנו להימנע מטעויות אלה, אם רק נצליח להתגבר על הצורך בשיפוט המידי.

פירון מאליס

כנראה שהוא היה הספקן השיטתי הראשון: פירון מאליס, העתק רומי מוקדם (מאה שנייה לפנה"ס), המוזיאון הארכיאולוגי בקורפו. תצלום: Zde, ויקיפדיה

גם המילה ״בית ספר״, קשורה ישירות לציר הזמן. בגרסתה הלועזית (למשל, School באנגלית) היא מגיעה מהמילה היוונית scholē שפירושה פנאי. ביוון העתיקה של אריסטו ופירון, בית הספר היה חלק מתרבות זמן הפנאי של האנשים, והם הלכו אליו כדי להעשיר את עולמם האינטלקטואלי: ללמוד על הטבע, לחקור את העולם ולהתפלסף על טיבם של דברים. יש משהו יפה במשמעות זו של בית הספר, המרמזת על כך שיש מקום לחשוב בצורה אחרת על התקופה שבה אנו מקדישים את רוב זמננו ללמידה וליצירת קשרים חברתיים. בית הספר צריך להיות מקום שבו אנו נהנים מחוויית הלמידה, משביעים את סקרנותנו ומעשירים את הבנתנו, ולא מקום שבו אנו נמצאים במרוץ תמידי להשגת ציונים.

פרשני המקרא מספרים כי חנוך היה אדם צדיק וחכם, לכן אלוהים לקח אותו לממלכת השמיים, שם הוא למד מאלוהים ומשאר המלאכים את מיומנויות הקריאה, הכתיבה והחישוב, כדי ללמדם לשאר בני האדם

ציר הזמן והמרחב קשורים גם לחינוך ביהדות. המילה ״חינוך״ עצמה מעידה על כך: מקורה בשם ״חנוך״, דמות תנכית שולית יחסית ובעלת סיפור מעניין. חנוך מופיע פעמים ספורות בתנ"ך, בעיקר בספר בראשית, בפרק ה'. הוא מתואר כבן השביעי בשושלת בניו של אדם, אביו של מתושלח וסבו של נח. לכאורה, דמותו הוא רק אחד מרצף האבות הקדמונים. אולם, בניגוד לשאר הדמויות בשושלת בני אדם, חנוך הוא היחיד שאינו מתואר כמי שמת, אלא כמי שהלך לצד אלוהים ("וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים" נכתב פעמיים), וכי אלוהים לקח אותו לשמיים בהיותו בן 365 שנים. פרשני המקרא מספרים כי חנוך היה אדם צדיק וחכם, לכן אלוהים לקח אותו לממלכת השמיים, שם הוא למד מאלוהים ומשאר המלאכים את מיומנויות הקריאה, הכתיבה והחישוב, כדי ללמדם לשאר בני האדם.

חנוך נחשב לאבי שושלת הכוהנים הגדולים של בית המקדש, בני שבט לוי. שושלת זו כוללת את אהרון בן עמרם, אחיו של משה, ונמשכת עד חוניו השלישי, שהודח מכס הכהונה ונרצח במהלך המאה השנייה לפני הספירה על ידי שליחיו של הכוהן המתייוון מנלאוס. על פי ההיסטוריונים, בני שבט לוי היו אחראים על עבודת האלוהים והטקסים בבית המקדש, אך רובם שירתו בבית המקדש בירושלים שבועות ספורים בלבד בשנה. בשאר הזמן הם חיו ברחבי הממלכה ושימשו מורים שלימדו את הצעירים את מיומנויות הקריאה, הכתיבה ואת תורת ישראל. כלומר, חנוך סימל את כל הקשור בהנחלת הידע האלוהי לשאר בני האדם, והדבר בא לידי ביטוי בפועלם של בני שבט לוי, שהיו אחראים על הכהונה בבית המקדש, וגם המורים של העם כולו.

רפאל, אסכולת אתונה, אפלטון, אריסטו

אפלטון ואריסטו הולכים ומתווכחים (קטע מפרסקו של רפאל, 1509-1511), תצלום: ויקיפדיה

בלמידה תוך כדי תנועה, הלומדים נמצאים במרכז ומנהלים מערכת יחסים דינמית עם עמיתיהם ועם המורה

למידה תוך כדי תנועה על ציר הזמן והמרחב היא יותר מאוסף גישות חינוכיות שאפיינו את העולם העתיק. מדובר ברעיון שיכול לשנות לחלוטין את התפישה החינוכית המקובלת, שלפיה התלמידים נכנסים לתוך מערכת החינוך בתבנית אחת ויוצאים ממנה בקצה השני אחרי שעוצבו בתבנית אחידה. בלמידה תוך כדי תנועה, הלומדים נמצאים במרכז ומנהלים מערכת יחסים דינמית עם עמיתיהם ועם המורה. דינמיות זו מאפשרת גמישות מחשבתית, חשיבה יצירתית ופתיחות לאורך התהליך כולו, כפי שסבר אריסטו. כאשר הלמידה נעשית תוך כדי תנועה קשה גם לחזות מה תהיה נקודת הסיום – זוהי השעיית השיפוט שעליה דיבר פירון. הלומדים יכול למשוך את הלמידה לכיוון שמעניין אותם, בהתאמה לקצב ולרמה האישית שלהם, תוך אינטראקציה עם שאר הלומדים. ציר המרחב מאפשר ללומדים להתפתח בכיוונים אישיים.. ציר הזמן מאפשר ללומדים להעמיק את הבנתם ולחזק את הקשרים בין הלומדים השונים.

ישנם אתגרים רבים ביישום תפישה זו, בעיקר בתקופה זו שבה כל סדרי העולם המוכרים עוברים שינויים והתאמות. היא דורשת חשיבה מחדש על מטרת החינוך, על אופן ההוראה, ועל מדדי הערכת הלמידה. אולם, כבר היום ישנן מספר גישות חינוכיות מוכחות שמיישמות תפישה זו בהצלחה, כמו למידה מבוססת פרויקטים ולמידה בהתאמה אישית. יש להניח שעוד גישות כאלה יצמחו בעתיד הקרוב, עד שהן יעמדו במרכז כל תהליכי ההוראה והלמידה במערכות החינוך.

"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה." כך נכתב בספר משלי, פרק ו'. ואכן, לכל לומדת ולומד יש דרך משלהם על ציר הזמן והמרחב, והיא מובילה אותם להבנה עמוקה של העולם ולמציאת הנתיב הייחודי שלהם בו. מערכת חינוך שתשכיל לאפשר ללומדים להתפתח על פני צירים אלה, תוכל להכין אותם בצורה הטובה ביותר לאתגרים העומדים בפניהם ובפני החברה האנושית כולה בעתיד.

תמונה ראשית: הולכים וחושבים ולומדים כל העת. תצלום: ג'אד לימקקו, unsplash.com

Photo by Jad Limcaco on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על על פי דרכו, ודרכה, ודרכנו

01
יובב

נכתב כי "פירון היה ראשון הפילוסופים הספקנים, והוא טען שיש להימנע מקביעת עמדה או קבלת החלטה במהלך חקירה".
ומה בנוגע לאותם העקרונות שהתוו לנו לחקירה מדעית? אמפיריות, אובייקטיביות, תקפות, יכולת שחזור וכו'.
אולי הם עצמם מקבעי עמדות מעצם היותם שיטתיים ונוקשים?
התפתחות על צירים שיאפשרו לנו להתפתח אל מחוצה לאותם קריטריונים של המדע המחקרי אך גם יהיו מנותקים מהפסאודו מדע יהיו אותם חוטי התחדשות מדעית, מקום שאפשר לנו להרחיב את גבולות המדע. אותם גבולות שנגלה כי הם נמצאים דווקא בתוכנו.