הלוואה מהנייד

אין לכם היסטוריית אשראי? אולי הטלפון הנייד יעזור
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

כשקייל מיד עבר לארה"ב מקנדה, אף בנק לא הסכים לתת לו הלוואה. "לא היו לי חובות, לא היה שום מידע עליי בארה"ב", הוא אומר. "הסכום הכי גבוה שהציעו לי היה 300 דולר, כי אין לי היסטוריית קרדיט".

מיד, שהוא מנהל החדשנות של Entrepreneurial Finance Lab (EFL), חברה לדירוג קרדיט, חשב שזה אירוני. אבל עבור מיליוני אנשים רחבי העולם, בעיקר במדינות מתפתחות, זו מציאות מתסכלת. ללא היסטוריה פיננסית מוצקה, בנקים מתקשים להעריך את רמת הסיכון של הלקוחות ומהססים להעניק להם את ההלוואה הדרושה לשם פתיחת עסק חדש, רכישת בית או לימודים. מה אפשר לעשות כשהמערכת דוחה אותך?

אחת התשובות האפשריות היא לשלוף את הטלפון הנייד. כמה סטרטאפים פיננסיים מהמרים שמטאדאטה – כמות הנתונים העצומה שנאספת כשאנו משתמשים בטלפונים הניידים שלנו או גולשים באינטרנט – יכולה להניע דור חדש של שירותי בנקאות.

דניאל ביורקגרן (Björkegren), כלכלן מאוניברסיטת בראון, עובד עם EFL כדי לנסות לחזות את הסיכוי שלווים יחזירו את ההלוואות שלקחו לפי המידע שעל הטלפונים הניידים שלהם. הוא סרק את רשומות הטלפון הנייד של 3000 איש שלוו מבנק בהאיטי, ובדק את מועד ואורך השיחות שלהם ואילו סכומים שילמו באמצעות הטלפון הנייד

האלגוריתם משתמש במטאדאטה כדי לאפיין את המשתמשים. האם הם מחזירים מיד שיחות שלא נענו ומשלמים את חשבונות הטלפון שלהם? אם כן, זה יכול להיות סימן לאחריות. האם רוב השיחות שלהם מתבצעות ממקומות שהם מרוחקים מסניף הבנק? זה יכול להקשות על הבנק לעקוב אחר מקום הימצאם.

ביורקגרן מצא שהבנק היה יכול להפחית את הסתמכותו על ברירות מחדל ב-43 אחוז אילו היה משתמש באלגוריתם כדי לבחור אנשים מתאימים יותר לתת להם הלוואות. התוצאות הוצגו בכנס NetMob שנערך מוקדם יותר החודש בקיימברידג' שבמסצ'וסטס.

מכיוון שהשימוש בטלפונים הוא בדרך כלל יומיומי, המטה-דאטה יכול לשקף שינויים בחיי האנשים במהירות רבה, אומרת צ'יויאן שו (Qiuyan Xu), מהנדסת נתונים בכירה בסטרטאפ Cignifi. Cignifi בודקת איך אפשר להשתמש בנתונים מטלפונים ניידים כדי לחזות אם אנשים יחזירו הלוואות וכמה כסף הם יחסכו. הם גילו ששעות השיחות וסוג השכונות שמהן הן מתבצעות יכולים לנבא זאת באופן מוצלח.

"נתונים סלולריים קשורים לחיי היומיום שלנו," אומר שו. "זו דרך טובה לחזות התנהגות של משתמשים".

אך יש ברעיון הזה סיכונים מסוימים, אומר יאנהאו וואי (Yanhao Wei) מאוניברסיטת פנסילבניה. כך למשל, חברות עלולות לחשוד לשווא באנשים שלא מעוניינים לחלוק הכול. "אפשר לתת לאנשים לבחור אם לשתף מידע או לא, אך במקרים כאלה עצם הסירוב הוא סימן רע", אומר וואי. וקיימת גם שאלת הפרטיות – איך תוכנה יכולה לסרוק את כל המידע הזה ולשמור עליו מאובטח?

בכל זאת, מספר סטרטאפים כבר התחילו לנסות. Inventure, חברה מסנטה מוניקה, מפתחת אפליקציה שעוקבת אחרי השימוש בנייד ועוזרת לאנשים לעקוב אחר תזרים המזומנים היומי שלהם. אחר כך היא משלבת את המידע הזה עם נתונים דמוגרפיים כדי ליצור דירוג אשראי. החברה ערכה פרויקט ניסויי באפריקה בשנה שעברה, שבמהלכו חילקה טלפונים חכמים בהקפה למספר קטן של אנשים. אלה השתמשו אחר כך באפליקציה בזמן ששילמו את חובם לחברה.

סטרטאפ נוסף, Lenddo, הביא את האלגוריתם שלו לפיליפינים ולקולומביה. הוא בוחן גם את חשבונותיהם של המשתמשים ברשתות חברתיות – פייסבוק, טוויטר ולינקדאין – וסופר לכמה אנשים הוא מקושרים, באיזו תדירות הם מתקשרים והאם לחברים המקוונים שלהם יש דירוגי קרדיט טובים. התוכנה סייעה לאנשים לקבל הלוואות לרכישת טלפונים ואופנועים.

"לאנשים רבים במדינות מתפתחות אין היסטוריות אשראי, אבל יש להם טלפונים ניידים", אומר ביורקגרן. "זו הפעם הראשונה שאפשר לקבל מידע מפורט על אנשים שנמצאים בשוליים מבחינה כלכלית".

@2015 New Scientist Magazine, Reed Business Information Ltd. All rights reserved. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אביבה ראטקין, New Scientist.

תגובות פייסבוק