עתיד מטריד

הגיע הזמן לדבר על הטרדות ועבירות מין. הגיע הזמן ליצור מרחב לשיחה. איך נעשה את זה?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

התסריט די ידוע, הוא חוזר על עצמו כמעט מדי שבוע בחודשים האחרונים. בתקשורת מתפרסמות ידיעות על כך שגבר מואשם על ידי אישה או נשים במעשים מיניים לא ראויים, בהטרדה מינית, בפגיעה מינית. מן התמונה הראשונה הזאת, עוברת ההתרחשות עד מהרה לתמונה הבאה: הוא מביע תדהמה, מכחיש, מספק תגובה הסבר למחצה, באורח ישיר או דרך דוברים או עורכי-דין. היא, מצדה, מפרטת את מה שהיא עברה, אולי מוסיפה פרטים, נשים אחרות מצטרפות, אולי מן העבר הרחוק, אולי מן העבר הקרוב יותר – גם הן מעידות שהגבר פגע בהן.

לאחר שתי המערכות הפותחות, באה לרוב הפוגה לא ארוכה, הגבר הנאשם מפוטר מעבודתו, או פורש ממנה בעל כורחו, ובכל אופן יורד מהבמה הציבורית בבושת פנים. לפעמים יש למקרה עוד זנב, שובל הנשרך אחריו בדמות עדויות חדשות, נשים נוספות הקמות ומשמיעות את קולן, עמיתים לשעבר המכים על חטא, כיצד ידעו ולא עשו דבר. פה ושם, במקרים נדירים, נשמע איזה קול המנסה להגן מעט על הנאשם, לטעון שזאת הייתה תקופה אחרת, שלא כל התלונות זהות בחומרתן, אבל ככלל, מה שמתחיל בפרסומים של האשמות, מסתיים בהורדת הגבר מעמדתו הרמה.

והקהל ממתין לבאות. אולי לגלגלי מערכות המשפט שיפעלו, בדמות חקירה, גביית עדויות, משפט, פסק דין, גזר דין במקרה של אשמה. אך הקהל ממתין בעיקר למקרה הבא. בתוך כך נשמעים קולות המדברים על מהפכה ביחסים בין גברים ונשים, בוודאי על מהפכה ביחס לנשים במקומות עבודה. חשבון נפש מסוים נערך פה ושם על כך שהמקרים המגיעים לתקשורת נוגעים לנשים וגברים בעולמות של כוח וזוהר, שלפחות כיום מובטח שענייניהם ימלאו את העיתונים ואת אתרי החדשות במקומות הבולטים, גם כדי להזין את מכונת הרייטינג. המפלצת מוזנת ללא הרף. מעט מאוד מדובר על נשים הנופלות קרבן לגברים ואשר אין להן כל סיכוי שקולן, אם יצליחו להשמיעו, אכן יישמע. בוודאי שלנשים מן המעגלים הלא זוהרים אין הרבה סיכוי להשיג הגנה, צדק או מרפא.

על המהפכה דומה שיש הסכמה כללית. אכן, ככלל, בכל הנוגע לעבירות מין - אחוז תלונות השווא של נשים נגד גברים הוא נמוך ביותר. כך שלא רק צו השעה והתקינות הפוליטית מורים על כך שיש להאמין להן, אלא שאכן, יש להאמין להן. כל מי שרואה מה עוברות נשים מצליחות, חזקות, מפורסמות, כאשר הן חושפות את הזוועות שהן עברו, טוב יעשה אם יאמין להן, יקבל את הדברים כדיווחים של אמת, בכל מובן. היושר וההגינות דורשים זאת. בשטף הגילויים האחרונים ובקמפיין #MeToo, דומה שלא התגלו מקרים של תלונות שווא. ולצורך העניין, אם בירור משפטי יעלה ממצאים אחרים, אין הדבר משנה ביחס למה שברצוני להעלות כאן.

יש צורך בשינוי עמוק בכללים החברתיים הבסיסיים הנוהגים ביחסים בין נשים וגברים. חלק מהשינויים צריכים עיגון בחקיקה, אחרים, עמוקים ואף חשובים יותר, נוגעים למה מותר ומה אסור בין בני-אדם. הדברים הללו זקוקים להבהרה, להנחלה, להרחבה ולדיון גלוי וכן. בינתיים, המהפכה כבר כאן והיא קוראת לנו להתייחס אליה.

האם המהפכה תתקדם גם במורד הפירמידה החברתית? האם היא אכן תביא לקביעת כללים ברורים? האם הדיה יתפשטו מעבר לארצות הברית ולקומץ מובלעות מערביות? האם יהיו לתהליך המתחולל בחודשים האחרונים השפעות על הדימויים שהקולנוע, הטלוויזיה והאינטרנט יזרימו בעורקי מי שצורכים את התכנים? האם תימצא דרך לפצות או לשקם ולו במעט קריירות של נשים, שהיו יכולות לפרוח אלמלא נחסמו על ידי גברים פוגעניים, לאחר שהן לא נענו לניסיונותיהם הטורפניים? האם כל מה שייוותר מהמאבק הנוכחי, מניצני המהפכה, יהיה עוד שכבה של תקינות פוליטית מצמיתה וצבועה, בעוד שבחדרי חדרים היצרים האפלים ימשיכו לגבות קורבנות, אולי בדרכים אחרות, שטניות לא פחות? פשוט איננו יודעים.

יש סיבות לדאגה. גם אם הקמפיין יהיה למהפכה, וגם אם זאת תזכה להצלחה המוחלטת ביותר האפשרית, הקרעים בחברה חמורים ועמוקים. הם עצמם עניין מדאיג, שיש לתת עליו את הדעת.

האם אנחנו רוצים לחיות בחברה שבה האשמות פומביות ועדויות חד-צדדיות (בתחום שבו לעתים קרובות אין עדים וקשה להשיג ראיות) מביאות להרשעה ציבורית מיידית, ללא הליך, ללא דין, ללא בירור האמת? האם אנחנו מוכנים להסכים שכך, כפי שמטופלות פרשיות של פגיעה מינית (כי המלה "הטרדה" היא אכן רכה וקלה מדי ביחס ללא מעט מן המקרים), יטופלו עבירות אחרות? האם אנחנו רוצים שדי יהיה בעדות משודרת בכיכר העיר, העיתון, הטלוויזיה או האינטרנט, כדי להביא להרשעה ללא אפשרות לערעור? האם אנחנו רוצים שלא יהיה מדרג לעבירות השונות? אפילו בתחום המיני, האם מקובל עלינו שדין ניסיון כוחני ללחוץ על אישה צעירה להיענות לרצונו של גבר חזק ובעל מרות עליה יהיה כדין ניסיון פעיל לאונס? האם כך נרצה לשפוט כייסות? שודדים? סוחרי סמים? שכנה שתקפה את שכנתה? גורמי נזק לרכוש? האם בכל המקרים הללו נרצה שהאשמה פומבית יהיה בה די כדי.... בעצם: כדי מה בדיוק? מהו סולם הענישה שנרצה להחיל? האם אנחנו מוכנים לכתוב ספר חוקים ועונשים חדש? כיצד נעשה זאת? בפסייבוק? האם אנחנו מוכנים לוותר על בירור משפטי – וכן, גם על תיקון ושיפור החוקים והחלתם על דיני ראיות, על חקירה נגדית, על מידתיות ושיקול דעת שיפוטי, על שמיעת גרסתו של הנאשם ואולי אף חרטתו – בטרם נפסוק ונגזור עליו עונש, אפילו יהיה זה מאסר עולם?

כל מקרה ראוי לבירור ולדיון. אם יש אפשרות, וגם רצון מצד הנפגעות שמגיעה להן כל עזרה, ללכת במסלול המשפטי, על רשויות החוק לחקור ולמצות את ההליכים ואף את הדין. בעבירות מין הנפגעת חייבת להיות צד בדיון, קולה צריך להישמע ועמדתה צריכה לזכות בהתחשבות במכלול השיקולים. ומובן שהדברים חלים גם על גברים שנפגעו. ולא רק בעבירות מין. גם קרבן של שוד ראוי להישמע בבית המשפט, ועמדתו צריכה להיות חלק ממה שעומד בפני הערכאה. במקרים שבהם אי-אפשר למצות הליך משפטי, מכל סיבה שהיא (והסיבות האפשריות רבות), עדיין יש חשיבות לשמיעת הדברים, מכל הצדדים הנוגעים בדבר.

אבל אם איננו רוצים להפוך את תגובת הזעזוע והזעם, את הפגיעה והחלחלה, לכלים הבלעדיים לפסיקה שאין ממנה חזרה, יש צורך לחשוב על העתיד. ועל איחוי הקרעים בחברה. המפתח הוא קיומה של שיחה, לתת מקום לקולות להישמע. מסגרת דוגמת "ועדות האמת והפיוס" יכולה להועיל. לתת אפשרות – אם שני הצדדים רוצים בכך – לבוא ולדבר גלויות, לומר מה היה, מה קרה, כיצד כל צד רואה את הדברים כעת, לתת הזדמנות לאיחוי, להקשבה, לשיחה אחרת, להבנה מה בלבו של כל מי שהיה מעורב: פוגע, קרבן, עד שלא התערב, חבר שידע ולא הביע את דעתו. לפתיחת הדברים ולדיבור עליהם יש ערך מרפא, ולא פחות מכך גם ערך חינוכי לדורות הבאים.

העבריינים, כלומר נאשמים שבצדק הואשמו, הם חלק מהחברה. בוודאי איננו רוצים לראות אותם קונים (לעתים ממש בכסף, ויש לכך דוגמאות) את האפשרות לשוב לקדמת הבמה בלי שנתנו את הדין, ובלי שמעשיהם נחשפו, והשלכותיהם הובהרו ברבים. גם "סגירת עניינים" בחדרי חדרים (כפי שנטען שהרווי ויינשטיין ואחרים נהגו לעשות) מזיקה לחברה. כפי שהחברה מגיעה להבנה שחוקי התיישנות אינם צריכים לחול על עבירות מסוימות, בוודאי על כאלה שכרוכות בנזק פסיכולוגי לשנים רבות, כך יתכן שיש מקום, למשל, לבטל את סעיפי השתיקה הנכפים על נפגעות שהסכימו לקבל פיצוי כספי. מעבר למיצוי הדין הפלילי, כשהדבר מתאפשר, צריך אמת ופיוס. קודם אמת. אחר-כך, כפי שמלמד אותנו הניסיון ברואנדה, בא הפיוס בדרכו האיטית, המוגבלת, המהוססת, השקטה והאישית. כך יש סיכוי לשינוי הנורמות באורח שיחלחל לעומק ולא נזכה רק לעוד סעיפי חוק, נדרשים ככל שיהיו, או לתקינות צבועה וריקה מתוכן.

 

תמונה ראשית: השחקנית סלמה הייק באירוע הקרנה בחסות גוצ'י בניו יורק, קיץ 2017. תצלום: Roy Rochlin, אימג'בנק /גטי ישראל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

16 תגובות על עתיד מטריד

01
דורית

עמדה אנושית ואמיצה. אני חושב שאחרי שהעניינים ירגעו קצת, יהיה זמן ומקום לדבר על מה צריך לעשות ואיך. גם מסגרות של ישיבה ביחד - פוגעים ונפגעות. לא פשוט לצאת עם דברים כאלה כבר עכשיו, אבל צריך. תודה.

02
אוריאל בן עמי

לנוכח הכרסום הגובר באמון במערכות החוק והנורמות החברתיות המשתנות, ראוי לבחון מודל חברתי של "עד כאן" ו"מכאן".

נורמות חברתיות, שהיו נחלת העבר, כמו יחסים מותרים מרצון בין קצינים לפקידות פלוגתיות, בשנות הששים - הביאו לנו דור מבורך של סבים וסבתות כיום.

על פי הנורמות הקיימות היום - הם היו מחוייבים בדין על קיום יחסי מרות בצבא.

כך גם באשר למורשעי עבר בידי הפרקליטות. ישנו כשל מובנה, כאשר מתברר שמרשיעה סידרתית בשם החוק, עברה על החוק באופן הבוטה ביותר, של שכרון כוח.

יתכן שמורשעיה הורשעו בדין, אך הספק חמור ממנו.

אם מדינת ישראל היתה משכילה וראויה לתקן נורמות, היתה מתקינה מודל חברתי לקראת שנת ה-70 שלה. פרוייקט תיקון חברתי.

מעניקה חנינה הצהרתית למורשעים שלא כדין, מחמת הספק. לאלה שנמצא פגם חמור בהליך השיפוטי, בידי מרשיעים שלא כדין - ומבהירה באופו חד משמעי, את שינוי הנורמות מעתה והלאה.

אך באלימות חברתית, פיזית ומשפטית, ללא תרבות שיח - קשה לקיים שיח דיאלקטי לפתרון. לנסות כדאי תמיד.

03
רז

נורמות מחלחלות מלמעלה, ולא הכל צריך להיות מתורגם לחוקים ולתקנות. שינוי חייב לקרות, ולא רק באזורים הנוצצים של התקשורת והכסף הגדול. לכן ההצעה פה טובה מאוד וגם נאורה. לא כל מה שאי-אפשר להרשיע בגללו זה בסדר ולא כל מה שהיה מקובל, צריך להיות בעתיד של הילדים שלנו.

    05
    רז

    על זה בדיוק מדבר הקטע, לא? את רוצה להרשיע לפי גוגל? מה זה "להריץ כל שם"? ומה זה "שמו קשור בהרשעות"? קשור איך? בתור מה? ואסור למורשעים בפלילים לכתוב? לפי מה? לפי מי?

06
ריבי גיליס

תקרא/י שוב מה כתבתי + למורשעים מותר לכתוב לבמות פרסום אסור לפרסם אותם. כל פרסום עם זה של פוגע גורם ללפחות אחת להפסיק לקרוא או לפרסם בבמת הפרסום.

    07
    רז

    אני לא מבין: את אומרת שיש חוק שאוסר לבמות פרסום - אפילו פרטיות לגמרי - לפרסם מה שמורשעים כותבים? או שזאת נורמה שאת מעונינת בה. אני לא מסכים או מתנגד, אבל הכותב הרי הסביר - צריך דיון, לא הרשעה בכיכר.

08
ריבי גיליס

ברור שאין חוק אבל אני חושבת שזו צריכה להיות נורמה. להבנתי מלצר הוא עורך ״אלכסון״ ואני ממליצה לו לא לפרסם כותבים מורשעים. זה הכול. ברור שאם הוא רוצה הוא יכול לפרסם אבל אותי הוא כבר הפסיד כקוראת (או כמפרסמת אם היה לי מה להגיד לעולם) מרגע שעשה זאת. זה הכול. זה אולי לא נאור אבל מחיקה של נפגעות מהמרחב האינטלקטואלי זה הרבה פחות נאור. כמובן שיכול להיות תנאי של פרסום. לדוגמה: אם מפרסם הורשע בעבר ומחליטים לפרסם משהו שהוא כתב אז אפשר להכניס הערת עריכה או כוכבית: הכותב הורשע ב... וכד׳. אפשר גם לקיים דיון אחרי כמה שנים מההרשעה ניתן לפרסם. אבל נדמה לי שהכותב מדבר על מצבים שאין הרשעה.

09
ריבי גיליס

לאור הדיון שהתפתח בתגובות פנה אליי העורך/הכותב, יורם מלצר, בצורה פרטית. אני מציינת זאת כאן וגם ציינתי בפני יורם שלא רק עצם הפנייה מעוררת הערכה אלא שיורם כתב ברגישות, בכנות ובאחריות הנדרשת בנושאים האלה. יורם הבהיר נקודות חשובות בדיון שלו אך על אף חשיבות זו אני חוששת שעוד מוקדם לשאול את השאלות שמעלה יורם. המאבק בהטרדות מיניות עדיין מתנהל סביב דאגה לנפגעות ודאגה למרחב בטוח עבורן - בהם במות פרסום. אני עדיין משאירה את המלצתי לבדוק אם כותבים הם מורשעים בעבירות מין. אני מאמינה שיש לקחת בחשבון אם פנה כותב מורשע למערכת כשכלל האצבע המנחה הוא אותה דאגה לקולה/ן של נפגע(ו)ת עליה כתב יורם. תודה יורם על פתיחת הדיון.

    10
    משה

    שאיפות הצנזורה שלך בעייתיות מאוד .

    להלן מקרי קיצון :
    1- הכותב פונה למערכת בשם-עט ,
    אך ידוע למערכת (אם כי לא לקוראים) מי מסתתר מאחורי השם .
    לפרסם או לצנזר ?

    2- הכותב הוא אדם מפורסם שבימים אלו עומד לדין באשמת תקיפה מינית , כאשר קו ההגנה שלו הוא הכחשה גורפת ומוחלטת .
    להאמין בחזקת החפות ?
    לתת לבית המשפט להחליט ?
    או , להתחיל להעניש אותו כבר עכשיו ?

    3- הכותב הוא מבכירי רופאי הסוכרת בעולם , ולקראת יום הסוכרת העולמי רוצה לפרסם תוצאות מחקר חשוב שעשוי להשפיע על מאות מליוני אנשים באופן מיידי .
    המאמר שלו יהיה מקצועי לחלוטין ,
    ולא יוזכר עניין התקיפה המינית שלפני שבוע המזכירה שלו פירסמה בפייסבוק .
    לפרסם או לסתום לו את הפה ?

    4- הכותב הוא איש דת מוסלמי מפורסם שהואשם באונס אישתו , אך , על פי החוק במדינתו המוסלמית יצא זכאי כי אישתו שמה לו יותר מדי מלח במרק , ולכן השופט פסק שמעשיו היו מוצדקים .
    האם לפרסם את מאמרו של מישהו שמערכת המשפט קבעה שאינו אשם בהאשמות שהוטחו בו ?

    לסיכום :
    הדעות השמאלניות הפשיסטיות של סתימת פיות אינן התשובה אף פעם !
    בטח לא במקרים כל כך קשים ומושרשים בתרבות האנושית כמו אלימות מינית .
    איני יודע מה הפתרונות הנכונים ,
    ואשמח לכל סיעור מוחות והעלאת רעיונות ועצות ,
    אך , אנחנו חייבים לשמור על הדמוקרטיה ועל זכויות האזרח מפני כירסומן .

    חופש דיבור , חזקת החפות , הזכות להליך משפטי הוגן , הזכות לשם טוב , ועוד .
    אלו רק חלק מהזכויות שפוליטיקאים עם דעות שמאלניות שפלות ישמחו לגנוב מאיתנו לטובת שלטון האליטה .
    עייני ערך עדנה ארבל וההחלטה לא להעמיד לדין את מתלוננות השקר הרבות באשמת תקיפה מינית .

11
אורי בראון

"דין ניסיון כוחני ללחוץ על אישה צעירה להיענות לרצונו של גבר חזק ובעל מרות עליה יהיה כדין ניסיון פעיל לאונס?"

יורם, מה שתיארת פה הוא הלכה למעשה ניסיון אונס.

12
חנן שליב

למשה הכתב הלא נכבד ולעורך יורם מלצר הנכבד אך לא מובן ברצוני להעיר כמה דברים
1) האם בשם חופש הכתיבה-דיבור חייבים לפרסם כל זבל גזעני (פסיאודו אנטישמי כי גם הערבים הם כידוע שמים ולא רק "עם הבחירה "בעיני עצמו) מכליל וחסר כל הקשר לוגי לגוף הדיון?
2) האם לדעתו של המגיב משה הרב ברלנד הוא מוסלמי במסווה?
3) מה בדיוק הקשר בין הימין (נניח מפלגתה של לה-פן בצרפת) וזכויות האדם היהודי,שהרי רק "שמאלנים גנבים" פוגעים בזכויות
האדם הבסיסיות של היהודים הכשרים.
4) בקיצור חבל מאד שגם כתב עת רציני כמו אלכסון נאלץ בשם ערכים חשובים ואמתיים להידרדר לסוג עלוב כזה של תגובות.

    13
    יורם

    חנן היקר
    התגובות מופיעות פה לאחר שיקול דעת מערכתי, ולעתים בתגובה יש הרבה טעם ותרומה לדיון, ואולי סיפא פחות מרנינה. אני, ואנחנו ב"אלכסון", מאמינים שכמו שדמוקרטיה בריאה יכולה לסבול חריגות פה ושם, במרחב ציבורי מגוון ותוסס, כך גם כתב העת שלנו יכול לסבול תגובות שיש בהן סיפא פחות מרנינה, לאחר דעות לגיטימיות, מנומקות ובעלות תוקף כנימוקים בוויכוח.
    מובן שאין פרסום של תגובה באתר ואישורה על ידי משום הסכמה או אי-הסכמה עם תכניה. כל עוד הדברים במסגרת הרחבה של דיון אפשרי ופורה, אני מאשר את התגובות. אני בטוח, למשל, שחסידי הרב ברלנד אינם שובעים נחת מסעיף מסוים בתגובתך... אבל אנחנו חזקים ודמוקרטים, ואין בדבריי שמץ של ציניות, חס וחלילה.
    המשך קריאה נעימה ומרחיבת מחשבות -
    יורם

    14
    משה

    חנן , אחזור ואחדד את טענותיי ,
    האמונה השמאלנית הפאשיסטית בסתימת פיות אינה הפיתרון !
    לא כאשר המגיבה ריבי מעוניינת בכך לגביי כותבי מאמרים באלכסון ,
    ולא כאשר אתה מעוניין בכך לגביי כותבי תגובות באלכסון .
    האמונה השמאלנית הפאשיסטית בסתימת פיות אינה הפיתרון !

    אני ניסיתי בתגובתי הקודמת לתאר מקרי "גבול" שבהם
    אפילו המגיבה ריבי לא תוכל להצדיק את עמדתה
    סותמת הפיות (מאמר רפואי חשוב , לדוגמא) ,
    אבל , אני מבין שלא הצלחת להבין את אשר כתבתי .

    אנסה להגיב להערות שלך ,
    למרות שהן כל כך מנותקות מהמציאות .

    1- אני מאמין שכולם כאן חושבים
    שלא "חייבים לפרסם כל זבל גזעני" .
    אני בכלל מאמין שאסור לפרסם דברים כאלו .
    אני מאמין שחובה לפקח על תוכן המאמרים/התגובות ,
    ועורך אלכסון כתב כאן בתגובות שכך אכן נעשה .

    איך אתה מקשר בין פיקוח על התוכן הכתוב
    לבין סתימת פיות על בסיס זהות הכותב ?
    אלו דברים שונים לחלוטין .
    עצוב מאוד שאתה לא מבין זאת .

    2- מה שאני חושב על הרב ברלנד כולל ביטויים שבאמת אינם ראויים לפירסום במגזין אלכסון .

    איך אתה מקשר את הדעות שלי על הרב ברלנד אל
    תוכן המאמר המקורי או אל התגובות למאמר ?
    אלו דברים שונים לחלוטין .
    עצוב מאוד שאתה לא מבין זאת .

    3- אתה מבקש ממני למצוא הקשר , ואני מצטט :
    "בין הימין (לה-פן בצרפת) וזכויות האדם היהודי,
    שהרי רק "שמאלנים גנבים" פוגעים בזכויות
    האדם הבסיסיות של היהודים הכשרים" .

    לי אין מושג מה אתה אומר . זו לא עברית .
    זהו גיבוב חסר משמעות של מילים וסיסמאות
    ששמעת בהפגנה כזאת או אחרת .
    עצתי : תחליט מה אתה רוצה לאמר , נסח זאת , ופרסם .

    שני דברים לסיכום :
    1- האמונה השמאלנית הפאשיסטית בסתימת פיות אינה הפיתרון !
    2 - זה לא בסדר להגיב לגופו של גולש .
    גם כאשר דנים באחד מעיקרי האמונה השמאלנית הפאשיסטית כמו סתימת פיות למתנגדים ,
    ניתן לתמוך בו או לשלול אותו ,
    אך , אסור לכנות המגיב "לא נכבד" , "לא מכובד" , וכו' .

15
למשה

מלבד הנסיון העקבי שלך לקשר שמאל לפשיזם (לא ספרתי אבל חזרת על המשפט: "...הדעות השמאלניות הפשיסטיות..." מספיק פעמים) לא הבנתי כלום. תוכל בבקשה להסביר מה אתה רוצה להגיד?