פערי רחם

תופעת הפונדקאות הפכה בינלאומית. בעולם של פערים כלכליים גדולים, השאלות סביבה מחריפות
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

לפונדקאות יצא שם רע. היא נתפסת כעניין לא ממש ברור המרוחק מחוויות היומיום – בעיקר בכול הנוגע להורים לעתיד מן המערב, הרוכשים את שירותי ההיריון מנשים פחות פריבילגיות מהם, בדרום הכדור. כך שבעוד בנות שלושים וארבעים ומשהו בנות המעמד הבינוני מחליפות ביניהן בארוחת ערב חגיגית אנקדוטות על הפריות חוץ גופיות, ומעסיקים 'שמבינים עניין' מעודדים צעירות להקפיא ביציות כפוליסת ביטוח נגד שיני-הזמן והטבע, הפונדקאות מוסיפה לעורר צקצוקים מוסרניים לא מעטים.

פונדקאות היא טכנולוגיה מעשה ידי אדם, וכך גם אתגריה ותחלואיהמקרה קים קוטון משנת 1985 היה הניסיון הראשון לקיים הסכם פונדקאות בתשלום בבריטניה. הוא הכתיב את היחס לנושא מאז ואילך. קוטון קיבלה 6500 ליש"ט כדי לשאת ברחמה תינוק עבור זוג שוודי ששמו לא פורסם, וסיפורהּ גרר אימה שלוּבּתה על ידי העיתונות. המחוקקים הבריטים גם הם סברו שהפונדקאות תוביל לניצול, ולכך שנשים עניות יפותו לשמש פונדקאיות מתוך מצוקה כלכלית, ואילו השואפים-להורות ינוצלו על ידי מתווכי פונדקאות מפוקפקים. הם פעלו במהירות: חודשים ספורים בלבד אחרי פרסום סיפורה של קוטון, התקבל בבריטניה חוק שאסר על פונדקאות למטרות רווח.

בשני העשורים האחרונים חלה צמיחה בפונדקאות הבינלאומית, ושוב החלו מתעצמים החששות באשר לאופייה הנצלני במהותו של הפונדקאות. תסריטי אימה כמו סיפורה של התינוק גאמי, שהיו מעורבים בו זוג אוסטרלי ופונדקאית מתאילנד, מצביעים על כך שלעתים קרובות הפונדקאות היא אכן נצלנית. אבל לאו דווקא משום שכשמשלמים למישהי כדי להרות וללדת תינוק עבור מישהו אחר משתמשים בה, אלא משום שהעסקאות הללו מתרחשות בעולם מאוד לא שוויוני. מקרה התינוק גאמי היה מסובך בגלל שורה של גורמים קשים לעיכול, משום שהתינוק שנולד לוקה בתסמונת דאון, וכנראה נדחה משום כך על ידי הוריו המיועדים. לאחר מכן התברר שהאב לעתיד הורשע בעבר בעבירות מין נגד ילדים, מה שהאפיל על ניצול הפונדקאית שהפכה בינתיים לאם בפועל.

הנחות על מבנה המשפחה, על עבודה, מגדר, פערי הכנסה ואפשרויות בחיים - כולן נחשפות דרך תופעת הפונדקאות

אני לא מטיפה לגישת Laissez-faire בכל הקשור לפיקוח על פונדקאות, אלא לחשיבה מעמיקה יותר על האופן שבו הפונדקאות משקפת את ההקשר שבתוכו היא מתקיימת.

אנחנו צריכים לסגת צעד לאחור, ולחשוב באופן ביקורתי מה מעורר באנשים כמיהה עמוקה כל כך לילד הקרוב אליהם מבחינה ביו-גנטית, עד שהם מוכנים לשכור לשם כך את השימוש האינטימי כל כך בגוף מאדם אחר, שלרוב נמצא במעמד כלכלי-חברתי נחות משלהם.  אנחנו צריכים גם להאזין לפונדקאיות, ולנסות להבין למה הן עשויות לחשוב שהפונדקאות היא האפשרות הטובה ביותר הניצבת בפניהן. השואפים להורות הם לא תמיד עשירים אטומי לב, ואימהות פונדקאיות אינן תמיד קורבנות תמימים. אבל בעוד שיחסי הכוחות ביניהם תמיד מוטים, כל אחד מהם פועל בתוך ציפיות תרבותיות, מחויבויות מוסריות ולחצים משפחתיים שונים.

בהקשר הרחב יותר – אנחנו מפקידים את המטלות האינטימיות ביותר בידיהם של מי שעבודתם זולה יותר, זמינה ונתונה תחת פיקוח הדוק פחות. אם נחשוב על פונדקאות כעל סוג של עבודה, היא אינה שונה ממשרות אחרות בהקשר הכלכלי הגלובאלי שלנו, ההולך והופך חסר יציבות ואגבי, כמו מכירת חומרים ושירותים גופניים למחקרים קליניים, למחקר ביו-רפואי ולבדיקת מוצרים, או עבודה במשק בית ובתחום הטיפול והסיעוד.

והפונדקאות נמצאת בעלייה. גם בבריטניה וגם בארצות הברית, שם מספר מדינות אישרו את הפונדקאות המסחרית והורו על התשלומים הגבוהים בעולם, מספרים הולכים וגדלים של שואפים-להורות פונים לתעשיית הפונדקאות הבינלאומית: 95 אחוז מאלפיים לידות הפונדקאות עבור הורים-לעתיד בבריטניה מתרחשות מדי שנה מעבר לים. בתקופה שבה עולה הגיל שבו נשים יולדות לראשונה, יותר נשים מתקשות להרות; כיום הנגישות לטיפולי הפרייה עבור זוגות חד-מיניים או הורים יחידניים גדולה יותר ובנוסף, פונדקאות הפכה לברירה המועדפת על זוגות חד-מיניים, טרנסג'נדרים וגברים בודדים שרוצים ילד המקורב להם ביו-גנטית.

בעיניי, כמישהי שחוקרת פונדקאות, מדובר בתחום בעייתי, משום שהוא חושף אחדות מההנחות המובנות מאליהן שלנו על טבעהּ של המשפחה. הוא גם חושף רבות על אודות עבודה, מגדר, ועל הקשר ביניהם. משום כך מדובר בתחום מאתגר כל כך.

בתקופה שבה נדמה כי מערכת היחסים בין הורה לילד היא מן המפלטים האחרונים שנותרו בעולם שהולך ונעשה אטום לב, הפונדקאות מעלה את האפשרות כי יתכן שאין קשר חד ערכי בין מערכת הפריון של נשים יכולתן ללדת ילדים, ובין התשוקה שלהן לגדל ילד. הוויכוחים הרגילים, המתמקדים רק בשאלה האם פונדקאות היא ניצול, מתעלמים מן האמתות הלא נוחות הללו, ומקשים על האפשרות לשאול שאלות נוספות ומורכבות בנושא.

הוויכוחים האלה דומים לוויכוחים הניטשים בנושא ההפלות. הניסיון להגדיר ולהגן על קדושת החיים הוא חשוב, אבל הוא גם מסתיר נושאים בעייתיים מאוד, כמו הציפייה הממוגדרת שנשים יטפלו בילדים; העובדה שבדרך כלל האחריות על אמצעי מניעה מוטלת על נשים (והתוצאות הקשות פי כמה עבור נשים, במקרה שלא נעשה שימוש באמצעים כאלה); שכיחותם של יחסי מין בכפייה; והלחץ המופעל על נשים ללדת ילדים כדי למלא את חובתן למשפחה.

פונדקאות היא טכנולוגיה. וכמו כל טכנולוגיה אחרת, אנחנו לא צריכים לייחס לה תכונות פלאיות המסתירות את אופייה האנתרופוגני – זה שמקורו במעשה אדם – שלה. קל מדי להאשים את הפונדקאות או יחידים מסוימים הלוקחים בה חלק במקום לשאול איך בכלל קרה שפונדקאות נראית לנו דרך הגיונית להביא ילדים לעולם. עלינו להאמין ששואפים-להורות ואימהות פונדקאיות שקלו את הנושא לעומק לפני שקיבלו החלטות, ואסור לנו להאשים אותם אישית בתחלואי הפונדקאות.

קתרין דאו (Dow) היא אנתרופולוגית חברתית, חוקרת בקבוצת Reproductive Sociology Research Group (ReproSoc) של אוניברסיטת קיימברידג'. ספרה האחרון Making a Good Life: An Ethnography of Nature, Ethics, and Reproduction ראה אור בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון ב-2016. היא מתגוררת בלונדון.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תמונה ראשית: "היריון", תצלום: אליק סונג

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי קתרין דאו, AEON.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על פערי רחם