צרות של מלחינים

מעולם לא היה קל להיות מלחין – כסף אין, אימא לא מרוצה, והאהבה לא מותירה מקום להשראה. שלושה מלחינים בני דורות שונים – פרדריק שופן, אריק סאטי וסמואל בארבר – משרטטים במכתביהם קווים למקצוע מלא תסכול
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

מקצוע של שמוק

1918, אריק סאטי (1925-1866) לידידתו הקרובה ולנטין גרוס
המכתב התפרסם לראשונה במדור "לא לטלפון" בעיתון "הארץ".
---
ולנטין היקרה, אני סובל מדי.
חיי כפושט יד מגעילים אותי. אני מחפש, ואני רוצה למצוא, עבודה כלשהי, צנועה ככל שתהיה.
אני מחרבן על האמנות שלי. אני חייב לה צרות רבות מדי. אמנות, זה מקצוע של שמוק. סלחי לי, ידידתי היקרה, על שימוש במילים כאלה, אך הן המדויקות ביותר.
אני כותב לכולם. אף אחד לא עונה לי, ולו סתם תשובה מנומסת.
חרא!
את, ידידתי היקרה, שתמיד היית טובה אלי כל כך, האם תוכלי לבדוק אם יש מקום עבודה שבו אוכל להרוויח את לחמי?
לא חשוב מה ואיפה. העבודות הבזויות ביותר לא ירתיעו אותי, אני מבטיח לך.
אנא פעלי בזריזות. הגעתי לקצה, ואיני יכול לחכות עוד.
המוסיקה? כבר חודש ימים שאני לא מסוגל לכתוב תו אחד. אין לי רעיונות חדשים, ואני גם לא רוצה שיהיו לי. אז?
ידידך הוותיק
אריק סאטי

יבש מעין ההשראה

1835, פרדריק שופן (1849-1810) לאהובתו דלפין פוטוצקה
תרגום המכתב לקוח מאתר רשות הדואר.
---
דלפינה, אהובתי, האחת והיחידה שלי!

שוב אשעמם אותך במכתבי במחשבותיי על השראה ויצירתיות, אך את תביני שמחשבותיי אלו קשורות במישרין בך. חשבתי רבות על השראה ויצירתיות ולאט, לאט, הבנתי מהותן של אלו. השראה ורעיונות חדשים באים לי רק לאחר פרישות ממושכת מאישה. משנמלאתי תשוקה לאשה ונותרתי מרוקן מכל אוני, בורחת ההשראה ממני, יבש מעין ההשראה שלי והרעיונות לא צצים עוד בראשי.

תארי לעצמך, כמה מוזר ונפלא הדבר שהכוחות המשמשים להפריית אישה וליצירת אדם, הם אותם הכוחות המשמשים ליצירת אמנות. כמה מוזר ומופלא שגבר מבזבז את אונו היקר בעבור רגע אחד של שכרון חושים. 

אפשר לומר זאת גם על מדענים, המקדישים עצמם למחקרים מדעיים, או לגילוי תגליות. הנוסחה כנראה פשוטה: יהא התחום אשר יהא, היוצר חייב להתנזר מאשה, כדי שהכוחות בגופו יצטרפו לכוחות במוחו על מנת שיגיע להשראה, שתאפשר לו להוליד יצירת אמנות טהורה.

 חשבי על כך, המשיכה המינית לאשה והתשוקה הופכות להשראה, אבל הדבר אמור רק במי שבורך בכישרון וביכולת. לא יוצלח שיתנזר מנשים, אולי יצא מדעתו מתסכול, אך לא ייצור דבר הראוי לאל או לאדם. מצד שני אהבה נכזבת או תשוקה שלא באה על סיפוקה, המתחדדת מול זיכרון דמות האהובה ונושאת עמה תסכול שאין לשאת, עשויה לתרום ליצירתיות. נוכחתי בכך בשירתו של נורוויד.

מה באשר למוצארט? איני יודע, אך אני סבור שאשתו הפכה ללחם חיקו. אהבתו ותשוקתו הצטננה, ועל כן יכול היה ליצור הרבה. לא שמעתי על פרשיות אהבים שהיו לו בחייו. 

דלפינה מתוקה, כמה מנוזל יקר זה, כמה כוחות השקעתי בך! לא הענקתי לך אפילו ילד, אך רק האל יודע כמה השראות מוזיקליות מצוינות, כמה רעיונות מוזיקליים ירדו לטמיון. איבדתי און וזמן. מי יודע אילו בלדות, פולונזים, אולי קונצ'רטו שלם, נשטפו ברה במול מז'ור הקטן שלך איני יכול להעלות על הדעת מה עשוי היה לקרות, שכן לא יצרתי דבר זמן רב, מאז שקעתי בך ובאהבה. יצירות שיכלו להיוולד, צללו אל תוך הרה-במול-מז'ור המתוק שלך, עד שמוצפת את עתה במוזיקה והרה את יצירותיי.

הזמן חולף, החיים זורמים, איש לא יכול להיאחז ברגעים שחלפו לבלי שוב. 

לא בכדי כינו הקדושים את האישה "השער לגיהינום". לא, אינני מתחרט על המשפט האחרון. אני אוכל את מילותיי. לא אמחק את שכתבתי כי אם אעשה זאת תציקי לי עד שאגלה לך מהן המלים המחוקות, ואין לי זמן לכתוב מכתב אחר.

את לי השער לגן העדן. למענך אוותר על התהילה, היצירתיות, על הכול. דלפינה, דלפינה, אני כמה אליך בעוצמה מפחידה. אני רועד כאילו נמלים רצות במעלה עמוד השדרה שלי ועד ראשי. כשתגיעי סוף סוף במרכבתך אדבק אלייך, שבוע שלם לא תוכלי להרחיק אותי מהרה-במול-מז'ור הקטן שלך ולעזאזל עם ההשראה והרעיונות. שהיצירה שלי תיעלם לנצח בהרי החושך.
אה! חשבתי על שם מוזיקלי חדש עבור הרה-במול-מז'ור הקטן שלך: שנקרא לו Tacit -? אסביר לך זאת מיד: האם הפוגה איננה חור במלודיה? האין הכינוי הזה הולם למדי את הרה-במול-מז'ור הקטן שלך?

 הופמן הגיע זה עתה ומאמצי לסיים את המכתב נפוצו לכל רוח. גם תלמידי יגיעו בקרוב ולכן עלי לסיים, כדי שמכתבי יצא היום עם משלוח הדואר.

אני מנשק את גופך הקטן והאהוב כולו. הנאמן לך מכל, פרדריק, הנאמן לך לחלוטין, פרדריק, תלמידך המוכשר ביותר, מי שלימדת אותו בכישרון רב אמנות האהבה.

נ.ב. אתמול בזבזתי זמן בבטלה גמורה. המכתב טרם נשלח, אז אני מוסיף שורות אלה עכשיו. זה עתה סיימתי לכתוב פרלוד.

 פרדריק

אל תבכי כשתקראי את זה

1919, סאם בארבר (1981-1910) בן התשע לאמו.
מקור: הבלוג Letters of Note
---
הודעה לאימא ולא לאף אחד אחר,

אימא יקרה: אני כותב את זה כדי לגלות לך את הסוד המדאיג שלי. אל תבכי כשתקראי את זה כי זאת לא אשמתך וגם לא אשמתי. אני מניח שאצטרך לגלות אותו עכשיו בלי לבזבז עוד זמן. קודם כול, לא נועדתי להיות ספורטאי. נועדתי להיות מלחין, ואני בטוח שזה מה שאהיה. אני מבקש ממך עוד דבר אחד – אל תבקשי ממני לנסות לשכוח את הדבר הלא נעים הזה וללכת לשחק פוטבול – בבקשה – לפעמים זה מדאיג אותי כל כך שאני מתחיל לכעוס (לא הרבה),
אוהב,

סאם בארבר השני

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
§ מחשבה |
- דימוי שערתווים בכתב ידו של שופן, 1845

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על צרות של מלחינים

02
יורם הורוביץ

המוסיקה כמעט אף פעם לא הייתה מקצוע עם פרנסה. הדוגמא הקלאסית בישראל של היא סשה ארגוב שהתפרנס כפקיד בנק והתחיל להרוויח מהכתיבה שלו רק אחרי גיל שישים. המוסיקאים הגדולים שאנחנו מכירים היו זקוקים לספונסרים כדי שיוכלו לחיות בבטחון כלכלי. באך היה הנגן הראשי בקתדרלה של לייפציג, בטהובן היה מלחין של הדוכס. מוצארט המסכן לא הצליח באוסטריה כי הציבור לא אהב את המוסיקה שלו, דווקא בצ'כיה הוא הצליח יותר. להקות תאטרון נודדות היו מסתובבות בין הערים והירידים כדי להציג ולמצוא פרנסה. בודדים הסופרים המצליחים להתפרנס מכתיבה. בלזאק לא הצליח למכור את ספרי המופת שלו אבל הוא התפרנס מכתיבת "זבל" רומנטי. זהו גורלם של כמעט כל האמנים והיוצרים מאז ומעולם. גם בזה אין חדש תחת השמש. תשאלו את עצמכם כמה אנשים היום מכירים את שופן?