רגשות, סיפור של מאבק

מה הם הדברים המסתוריים האלו שאנחנו מכנים בשם רגשות? אנחנו לא יכולים לגעת בהם או לראות אותם. אנו רק מרגישים אותם, חשים בהם. אז מאיפה הם באים, בעצם?

הטעות הגדולה ביותר שאנחנו עושים בחיים הרגשיים שלנו היא לחשוב שרגש חיובי הוא נוכחות של משהו, ושרגש שלילי, לעומת זאת, הוא היעדר. אפשר להבין את מקור הטעות. המלה "חיובי" רומזת על "יש", ו"שלילי" רומזת על "אין". נכון?

אז זהו, שלא. העניין הפוך בדיוק.

רגש חיובי הוא היעדר ורגש שלילי הוא הימצאות. אין מדובר בשני קטבים מנוגדים. רגשות הם דרכים שונות לחוות, חלקים שונים בתוכנו שמתעוררים לחיים. רגש חיובי הוא דרגת מודעות גבוהה יותר מרגש שלילי, ולא פשוט הניגוד או ההפך שלו.

זהו הפרדוקס של הרגש.

כל עוד אנחנו לא באמת מבינים את זה, אנחנו לא מנהלים את הרגשות שלנו באורח מוצלח ביותר. אנחנו חורקים שיניים ואומרים לעצמנו שאנחנו מאושרים. אבל אנחנו לא. אנחנו מנסים לצוות על עצמנו לא להיות אומללים, אבל אנחנו לא עומדים בכך. ובכל זאת, איכשהו, אנחנו רוצים לתת לרגשות חיוביים להיות מעט יותר ממשיים, להרגיש אותם באמת, ולתת לרגשות השליליים לסגת, נכון? איך נוכל לעשות את זה? האם אנחנו בכלל מסוגלים לכך?

תחשבו על זמן שבו הייתם מאוד כעוסים, מבוהלים, מלאי חרדה. כשרגשות שליליים זרמו בכם כמו לבה בוערת. אולי הלב שלכם דפק כמו מטורף, השרירים שלכם נעשו נוקשים. אתם יודעים. זוהי החוויה הגופנית הקשורה לרגש.

מה קרה לכם אז בשכל? השכל אמר: "הדבר הזה והזה יקרה, והוא יהיה נורא" או "עשו לך עוול, דחו אותך, זרקו אותך" או "הם עוד ישלמו על כך" וכו'. השכל צעק, אולי התגרה בכם, אולי לגלגל עליכם, לחש באכזריות ועוד ועוד. הוא העביר לכם מסר בדבר הסבל שלכם.

אם תבחנו זאת באמת, אם תביטו לעומק החוויה שלכם, תראו שהפטפוט המנטלי הזה, הרעש הזה, תמיד מגיע קודם. הוא יוצר את התחושה הגופנית. אם אין בתמונה שכל שאומר "אתה אפס", "הם יפגעו בך", "מגיע לך יותר" וכו', אין רגשות שליליים, נכון?

רגשות שליליים נגרמים בגלל פטפוט רועש בשכל. והדבר מאיים להשתלט עלינו ואומר לנו שאנחנו חסרי ערך, קטנים, לא ראויים וכו'. התוצאה היא רגשות של כעס, פחד, עצב ועוד. שכל שלילי הוא המניע העיקרי לרגש שלילי.

אבל ההפך אינו נכון. נסו זאת: תגידו לעצמכם עשר פעמים שאתם הכי גדולים, הכי טובים, שאתם האנשים המאושרים ביותר בעולם. האם אתם באמת מרגישים מאושרים יותר? זה לא עובד, נכון? לעתים קרובות, דבר כזה רק גורם לעוד פחד, חרדה וכעס. ואז השכל אומר: איפה הרגש? אם הוא לא כאן, כנראה שאני באמת לא שווה כלום. הרי אני אפילו לא מסוגל להיות ישר עם עצמי או לשלוט בעצמי.

איכשהו, נראה שרגשות חיוביים אינם נוצרים מפטפוט מנטלי חיובי. אז מאיפה הם באים? דמיינו לכם שאתם טהורים, דוממים, רגועים. כמו מפל, כמו אוקיינוס, כמו שקיעת השמש בערבו של יום. יש רק זרימה, תנועה טבעית, קיום נטול מאמץ. אין לשכל שום דבר לומר, לספר, להורות לנו לעשות. במצב כזה אנחנו מעבר לשכל.

וכעת, יש לכם תחושה של שלווה, נכון? ככל שאתם מעמיקים בשלווה הזאת, האושר עולה ועולה. מהרגשה של שביעות רצון פשוטה ועד להתעלות של שמחה. פשוט תחשבו על כך במסגרת מה שקורה בחיים שלכם. אתם מתאהבים, אתם צוהלים עם חברים, אתם מביטים בזריחה נהדרת. מה קורה? השכל לא אומר "איזה יופי! תראה את זה!" הוא בכלל לא שם, אין פטפוט מנטלי מרעיש.

רגש חיובי נוצר באופן טבעי על ידי דממה פנימית. ככל שאנחנו דוממים יותר, כך יש יותר אושר עז. באהבה טהורה, כשאתם יושבים עם ילד שלכם, כשאתם רגועים לצד אהובכם, כשאתם ניצבים נוכח יצירת אמנות גדולה, אתם דוממים לחלוטין, נכון? השכל אינו אומר דבר.

כעת, משהו עוד יותר אמיתי יכול סוף-סוף לקרות.

חלק עמוק יותר בכם נמצא בקשר ישיר עם הקיום. השכל אינו עומד עוד למכשול, אינו מזהם את החוויה באמצעות הזיכרון, המושגים, האמונה ועוד. במצב כזה אין עוד מחשבה של "אני", יש רק תחושה. אין שום אני שעושה, שמשתוקק, שמאמין, שמקווה. והרי כל אלו אינם אלא פחד, חרדה, כעס וכו' – רק בצורה אחרת.

כעת הרוח חופשית לחוות בלי מועקת השכל.

הגעתם, סוף-סוף הגעתם. משהו קורן. שבו איתו ובאמת תחוו אותו לרגע.

זוהי הסיבה שבגללה פטפוט מנטלי חיובי אינו יוצר רגש חיובי. השכל עדיין מפריע. אתם אומרים לעצמכם, חושקים שיניים וצועקים: "אני כל כך מאושר!" אבל כתוצאה מכך רק תהיו יותר מפוחדים, חרדים ומתוסכלים. כי כך לא נוצר שום רגש. כל מה שהפטפוט המנטלי החיובי באמת אומר, הוא שאתם עדיין עומדים בדרכה של הנפש שלכם ומפריעים לה לחוות את השקיעה.

האסימטריה הזאת היא שמבלבלת אותנו בכל הנוגע לרגש. למעשה, מדובר בתוצאה של החשיבה המערבית, שמנגידה דבר מול דבר. ה"חיובי" וה"שלילי" הם ניגודים כאלו לפי החשיבה המערבית. וכך, להיות מאושר הוא ההפך מלהיות עצוב. אבל זה לא ממש נכון. רגש חיובי הוא היעדרו של השכל, כך שהרוח יכולה לחוות. רגש שלילי הוא נוכחותו של השכל, שמונע את החוויה של הרוח.

החיובי הוא צורת קיום נעלה יותר. אין מדובר רק במצב אחר של השכל, אלא בדרך המובילה דרכו ומעבר לו.

הנהר זורם אל הים, באורח טבעי, ללא מאמץ. זהו הרגש החיובי. הרוח שלכם הזורמת אל ההוויה. הנהר נחסם על ידי מפולת אדמה. הוא אינו יכול להגיע אל הים, הוא נעשה סוער, מתוסכל, כעוס. זהו הרגש השלילי. השכל העוצר את הרוח מלזרום אל ההוויה. אתם הנהר, לא הסלעים החוסמים. כשאתם זורמים יש שמחה, סיפוק, אושר ורגש חיובי.

הבנת הרגש היא המקור לכל תובנה ממשית. אם אנחנו לא מסוגלים לכך, אם אנחנו לא מגיעים לכך, אנחנו תמיד נותרים שבויים של תופעות זמניות, לעתים קרובות אפילו אשלייתיות. רגשות הם בסך הכול תוצאות. הם לא סיבות.

אם תשבו עם הדברים הללו כדי לראות את הדברים באמת, לחוות אותם, תוכלו לא רק באמת להרגיש את הרגשות שלכם: תוכלו גם לקבל אותם כפי שהם. לא כדברים מנוגדים בתוככם, אלא כהיבטים נעלים או ירודים בתוככם.

אז תהיו מודעים לעצמכם, ותוכלו לצאת למסע אל עצמכם, דרך עצמכם והלאה מכם.

 

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד עבור אלכסון על ידי אדם הררי.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עומייר חק.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על רגשות, סיפור של מאבק