רנסנס פסיכדלי

ניסוי שבחן השפעות LSD על חרדה, לראשונה מזה ארבעים שנה, מצטרף לניסיונות הגוברים להחזיר את הסמים הפסיכואקטיביים למעבדה ואולי, גם למדף התרופות
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

לראשונה מזה למעלה מארבעים שנה, נוסו השפעותיו הטיפוליות של סם ה- LSD ובמאמר שהתפרסם ביום שלישי שעבר ב- The Journal of Nervous and Mental Disease, התוצאות מראות צניחה משמעותית בלחץ וחרדה. בניסוי שנערך ליד ברן בשוויץ השתתפו חולים סופניים (בעיקר סרטן) שכמה מהם מתו שנה לאחר תום הניסוי. כל הנבדקים שקיבלו מנת LSD של 200 מיקרוגרם, פעמיים בטווח של שבועיים ותחת ליווי פסיכולוגי צמוד, דיווחו על הפחתה בסימפטומים שונים של חרדה (צניחה ממוצעת של עשרים אחוז ברמת החרדה בהשוואה למצב הקודם). לעומתם, הנבדקים שקיבלו עשירית ממינון זה תחת אותם תנאים, דיווחו על הרעה במצב החרדה ובשלב מאוחר יותר הורשו לעבור למינון הגבוה יותר של הקבוצה הראשונה, ואז מצבם השתפר בהתאם. לטענת החוקרים, השפעת הסם הישירה נמשכה עד עשר שעות בכל פעם, אך ההשפעה החיובית על החרדה נמשכה עד שנה לאחר ההתנסות.

בראיון לניו-יורק טיימס כינה את המחקר אחד משותפיו, ריק דובלין, "הוכחת עיקרון" והביע תקווה כי "היא תאפשר לחומרים הפסיכואקטיביים לפרוץ את תרבות הנגד שהתפתחה סביבם ותחזיר אותם למעבדה כחלק מרנסנס פסיכדלי". הביטוי של דובלין, "הוכחת עיקרון", נובע בעיקר מהעובדה שהניסוי שערך יחד עם שותפיו, מבחינה סטטיסטית, לא היה ניסוי שניתן להסיק ממנו על אוכלוסייה שלמה. 12 נבדקים בלבד נכללו בניסוי ולכן דובלין עצמו רואה בו סנונית מחקרית המצטרפת לניסויים בודדים מהשנים האחרונות שעסקו בחומרים פסיכואקטיביים, כחלק ממגמה כוללת המנסה להשפיע על התודעה הציבורית ולהחזיר את הלגיטימיות בשימוש המחקרי בהם. "המאמצים שלנו הם גם פוליטיים וגם מדעיים", אומר דובלין, המכהן גם כמנהל האגודה הבינתחומית למחקר סמים פסיכדליים.

לאחר שסונתז לראשונה על ידי אלברט הופמן ב- 1938, בשנות החמישים והשישים זכה ה- LSD לעדנה מחקרית. במחצית שנות השישים למעלה מאלף מחקרים מדעיים שהתפרסמו תיעדו את פוטנציאל השימוש בסם בסוגים שונים של תרפיה. בעקבות כמה כתמים שדבקו בו (כמו הניסויים הידועים לשמצה שערך ה- CIA בבני אדם ללא ידיעתם בשנות החמישים, שימוש בלתי מרוסן למטרות הנאה והפיכתו לסמל בתרבות הנגד של שנות השישים), החלו להתרחש תהליכים תרבותיים ופוליטיים שהביאו לאיסור גורף על השימוש ב- LSD, כולל למטרות מחקר. אך אל מול האיסור הנמשך עד היום ברוב העולם, גוברים הקולות להחזרתו של סם זה ואחרים למעבדה וזאת במקביל לדירוג מחדש של סמים כמו LSD, אקסטזי וקנאביס כפחות מסוכנים מטבק ואלכוהול (לפי קריטריונים של נזק גופני למשתמש, מידת הסיכון להתמכרות והשפעת המשתמש על החברה).

בחודש שעבר פרסמו עורכי כתב העת סיינטיפיק אמריקן מאמר מערכת נוקב נגד העקשנות של הממסד האמריקאי להמשיך באיסור השימוש בסמים שונים, ביניהם LSD, לצורכי מחקר. "פיתוח תרופות פסיכיאטריות חדשות לטיפול בדיכאון, אוטיזם וסכיזופרניה, בין השאר, הינו תקוע למדי", כתבו העורכים. "בתור דוגמה, תרופות אנטי-דיכאוניות בשוק כיום אינן אפקטיביות בטיפול בהפרעות מצבי רוח יותר מכפי שהיו התרופות בשנות החמישים. דרושה חשיבה חדשה כדי לסייע לכ- 14 מיליון האמריקאים הסובלים ממחלות נפשיות קשות". כיוונים מחקריים בשנים האחרונות (בעיקר במימון פרטי מחוץ לארה"ב) כבר סימנו את הפוטנציאל התרופתי הטמון בחומרים כמו MDMA, בטיפול בתסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ו- LSD בטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית (OCD) וחרדה, אך אלה לא שינו כלל את מדיניות הממשל.

את המצב כיום מכנים העורכים "מלכוד-22", וזאת מאחר שהאיסור על השימוש בחומרים הפסיכואקטיביים מנומק בהיעדר ממצאים מדעיים, אולם אל הממצאים חוקרים אינם יכולים להגיע בגלל האיסור. למעשה, האיסור אינו גורף ומוחלט, אך בפועל, המגבלות הבירוקרטיות העצומות מרפות את ידיהם של רוב המדענים.

מעניין לציין, אגב, שבניסוי שתוצאותיו התפרסמו שבוע שעבר, למרות שכל הנבדקים דיווחו על פחות חרדה בעקבות השימוש ב- LSD, תחת השפעת הסם עצמו לא כל החוויות היו חיוביות. בראיון לניו-יורק טיימס מספר אחד הנבדקים בשם פיטר (שם משפחתו נותר שמור במערכת) על רגעים בהם חש במצוקה טהורה אל מול כל אותם זיכרונות שהציפו אותו לפתע, יחד עם רגשות חרטה ופחד מהמוות. עם זאת, סיפר פיטר אודות "התנסות מיסטית שנמשכה זמן מה" שהציפה את רגשותיו.

אם אי פעם יוסרו המגבלות על המחקר בסמים פסיכואקטיביים, אז הרי שבמקביל למחקרי המוח שינסו לברר את האפקטיביות של חומרים כאלה ואחרים, אתגר לא פחות מעניין יהיה טמון בבירור השפעתם הפסיכולוגית ארוכת הטווח. "מאז שהניסוי הסתיים, אומַר שאני חווה יותר רגשות ואינני מתכוון לכך שהם תמיד רגשות שמחים בהכרח", אומר פיטר, "אבל אני חושב שעדיף להרגיש את הדברים בעוצמה – טוב יותר לחיות ממש, מאשר לתפקד גרידא".

מקורותמחקר ב- LSD פורץ טאבו בן ארבעים שנה- ההודעה לעיתונות אודות המחקר.לשקול מחדש את תרפיית ה- LSD- מאמר אודות המחקר באינדיפנדנט ומאמר בניו-יורק טיימסשמים סוף לאיסור על מחקר בסמים פסיכואקטיביים- מאמר מערכת בסיינטיפיק אמריקן

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על רנסנס פסיכדלי

01
אילנה צ. ב.

כאן, באלכסון, צויין במקום אחר כי האמריקאים נמנעים מהתמודדות עם מצוקות נפשיות באמצעות אנליזה. רעיון זה מקבל כאן, בעקיפין, חיזוק נוסף.

L.S.D עשוי להיות מועיל ומצד שני מזיק מאוד. השפעותיו בלתי צפויות לחלוטין. מי שנושא עימו "פרה-דיספוזיציה" לסכיזופרניה או התקף פסיכוטי, עלול להתחרפן לחלוטין מהחומר, ראה המקרה העגום של רוברט וויאט.. צריך להזהר מאוד מלשחק עם המוח, ויש לבחון את הדברים בסדרת מחקרים בלתי תלויים, עם נבדקים רבים ולאורך זמן. אני סבור אגב, שהתרופה האמיתית לחולים סופניים היא הרואין "נטו". אין פחד ויש תחושה של שלווה. הגיע הזמן שהמדינה תספק זאת לסופניה, ואני רציני לגמרי . היה על זה אפילו סרט מרגש ובלתי נשכח בשם "שיחות נפש".

03
אוהד

נעשו שלל מחקרים - לא נמצאה קשר סטטיסטי בין מי שנושא עימו "פרה-דיספוזיציה" לסכיזופרניה (מושג מפוקפק למדי) לבין שימוש בסמים פסיכדליים. הסכנה "להתחרפן" מהסם היא חריגה מאוד וקשורה פעמים רבות בשימוש יתר או בשילוב עם סמים אחרים.
הרנסנס הפסיכדלי בדרך.
שימוש בחומרים האלו ראוי שייעשה ראשית במסגרת נעימה ובטוחה תחת תמיכה ובקרה. תחת תנאים טובים, החוויה הזו יכולה להיות מופלאה במלוא מובן המילה.
יש לגשת לנושא הזה בפתיחות ועל בסיס המחקר שנעשה עד כה. LSD הוא סם פסיכוקאקטיבי חזק ויש להתייחס אליו בכבוד הראוי, ולהמשיך לחקור ככל הניתן.
אכן, מוטב שהאקדמיה תתעמק בנושא, תפריך הרבה מהדעות הקדומות לגביו, ואף תרחיב את אופקינו לגבי שימוש טוב ומועיל של החומרים הללו. אבל יחד עם זה, המחקר הפסיכדלי איננו נמצא באקדמיה, אלא בראשו של כל אחד מאיתנו, שיכול להתנסות ואולי לגלות שהעולם רחב מכפי שחשב, מורכב מכפי שהבין ויפה יותר ממה שאי פעם ראה.

04
אסף

אני לא רוצה להתווכח עם התפיסה הרומנטית, המזכירה את תימותי לירי המנוח. L.s.d הוא חומר נפלא, משנה עולם ומומלץ לכול אחד מגיל הילדות. בסדר..לומר שאין פרה-דיספוזיציה לסכיזופרניה, זה הרבה יותר #מפוקפק משבחים לחומצה ליסרגית. אבל האינטרנט, סובל הכול.

    05
    אוהד

    קטונתי מלעסוק בסכיזופרניה, וחבל שנסיט את הדיון.
    כל מה שהתכוונתי להגיד (כשיצא לי "מפוקפק") זה שהמצב הזה של פרה-דיספוזיציה הוא לא מצב מאובחן וברור אלא אוסף של קבוצות סיכון בעלות התאמה סטטיסטית למחלה. לכן אמירות חדות לגבי המצב הזה, הן באופן כללי בעייתיות.
    על כל פנים, מה שכן חשוב להגיד, שוב, זה שאין קשר בין סכיזופרניה לLSD. לפחות לא קשר נראה לעין או מובהק סטטיסטית. חבל לגרום לאינטרנט לסבול.
    http://en.wikipedia.org/wiki/LSD_and_schizophrenia