שני שיעורים בסרקזם

ליחס כזה לא ציפיתי

1755, סמואל ג'ונסון (1709-1784) אל פיליפ דורמר סטנהופ, הרוזן הרביעי מצ'סטרפילד

אל הרוזן הנכבד מצ'סטרפילד

אדוני הלורד,
נודע לי לאחרונה מבעלי העיתון "דה וורלד" שכתבת שני מאמרים הממליצים לציבור על המילון שלי. כאדם שאינו מורגל בחסדיהם של אנשים דגולים, ההוקרה הזו היא כבוד שאיני יודע כיצד לקבלו, או באיזה אופן להודות עליו.

כאשר ביקרתי את אדוני הלורד לראשונה בעקבות דרבון קל, נשביתי, כשאר האנושות, באצילותך, וקיוויתי בכל מאודי שאוכל להתגאות בהיותי  Le vainqueur du vainqueur de la terre; שאוכל לזכות בכבוד שעליו מתחרה העולם כולו; אך בפנייתי זכיתי לעידוד מועט כל כך, עד שלא יכולתי לנסות שנית, אם מטעמי גאווה או צניעות. כשפניתי לאדוני הלורד בפומבי, מיציתי את כל משאבי הנימוסין שברשות מלומד מתבודד וחסר דרך ארץ. עשיתי כל שביכולתי, ושום אדם אינו אוהב שמזלזלים בו, חדל אישים ככל שיהיה.

שבע שנים חלפו, אדוני הלורד, מאז חיכיתי בחדר ההמתנה, אך דלתותיך נותרו סגורות בפניי; בינתיים התקדמתי בעבודתי חרף הקשיים, שעליהם אין טעם להתלונן, והבאתי אותה סוף כל סוף לסף פרסום, ללא מחוות סיוע, ללא דברי שבח, ללא חיוך אחד של עידוד. ליחס כזה לא ציפיתי, שהרי מעולם לא היה לי פטרון לפני כן.

הרועה של ורגיליוס פגש לבסוף באהבה, וגילה שהיא שוכנת בינות לסלעים.

אדוני הלורד, האין פטרון הוא מי שמביט באדישות באדם הנאבק על חייו במים, ורק כשזה מגיע לחוף מבטחים, מכביד עליו בעזרתו? לו היית מעניק לעמלי אותה תשומת לב נלהבת בשלב מוקדם יותר, היא הייתה מתקבלת בברכה; אך כעת אני אדיש, ואיני יכול ליהנות ממנה; כעת אני לבדי, ואין מי שיחלוק אותה עמי; כעת אני מפורסם, ואין לי כל צורך בה. כולי תקווה שלא אהיה גס רוח אם לא אכיר בחוב על חסד שלא עשית עמי, או אם איני מעוניין שהציבור יחשוב כי אני חייב לפטרון דבר שההשגחה העליונה התירה לי לעשות בכוחות עצמי.

לאחר שביצעתי את עבודתי מבלי לצבור חובות רבים מדי כלפי אלה הנהנים לפרוש את חסותם, לא אתאכזב אם אשלים אותה, במידת האפשר, בחובות מעטים אף יותר; שהרי זה מכבר הקצתי מאותו חלום של תקווה, שבו חשתי גאווה כה עילאית.

אדוני הלורד,
עבדך הצנוע,
הצייתן מכול
סמ. ג'ונסון

סמואל ג'ונסון יושב במרכז החדר בביתו של הרוזן הרביעי מצ'סטרפילד. איור מהמאה ה-18.

אנחנו היינו אחים הרבה לפניכם

1946, גראוצ'ו מרקס (1977-1890) אל האחים ורנר.
המכתב התפרסם לראשונה במדור "לא לטלפון" בעיתון "הארץ".

לכבוד,  ג'ק והארי ורנר
חברת "האחים ורנר"
אולפני ברבנק

האחים ורנר היקרים,
הופתעתי לקבל היום בדואר מכתב-איום האוסר עלי לקרוא לסרטנו הבא "לילה בקזבלנקה", בטענה שהוצאתם לפני ארבע שנים סרט בשם דומה, בכיכובם של האמפרי בוגארט ואינגריד ברגמן. מתברר שיש יותר מדרך אחת לכבוש עיר ולהחזיק בה כאילו הייתה שלך. לדוגמה, עד שהתחלנו לשקול את הסרטת הסרט הזה, לא היה לי מושג שהעיר קזבלנקה שייכת באופן בלעדי לאחים ורנר. והנה, רק הודענו על הפקת הסרט שלנו וכבר אנחנו מקבלים את המסמך המשפטי הארוך והמאיים שלכם.

נראה שב-1471 נחת בחופי אפריקה פרדיננד בלבואה ורנר, אבי-אבי-אבי-סבכם, כנראה בחיפוש אחר קיצור דרך לאולפני הקולנוע בברבנק. או-אז הניף את מאה הנדודים שלו (שהוא המיר לימים במאה מניות) וקרא לה קזבלנקה.

לומר את האמת, אני לא בטוח שאני מבין את הגישה שלכם. אפילו אם בכוונתכם לשוב ולהקרין את "קזבלנקה" דווקא השנה, אני משוכנע ששוחר הקולנוע הממוצע יספיק להבחין בעוד מועד בין אינגריד ברגמן ובין הארפו. אני לא בטוח שאני עצמי אצליח בכך, אבל אני בהחלט מעוניין לנסות.

אתם טוענים שקזבלנקה שייכת לכם וכי אסור לאיש זולתכם להשתמש בשם הזה בלי רשותכם. מה בנוגע ל"אחים ורנר"? האם גם השם הזה שייך לכם? נניח שיש לכם זכות להשתמש בשם ורנר, אבל מה בנוגע לאחים? מבחינה מקצועית, אנחנו היינו אחים הרבה לפניכם. אנחנו ערכנו סיבובי הופעות בשם "האחים מרקס" כאשר עוד לא ידעתם מה זה סרט, ועוד לפנינו היו אחים – האחים סמית; האחים קרמזוב; ו"אחי, יש לך מטבע בשבילי? (במקור זה היה "אחים", אבל לחלק מטבע בין רבים היה קשה מדי, אז הם זרקו את כל האחים מלבד אחד).

ומה בנוגע לשם הפרטי שלך, ג'ק? אתה טוען שגם הוא שלך? ובכן, הוא לא. השתמשו בו זמן רב לפני שנולדת. אני מעלה על דעתי את "ג'ק ושיח האפונים" ואת "ג'ק המרטש", שעשה הרבה גלים בשעתו.

גראוצ'ו מרקס בגלויה מ-1953

אני אולי נשמע לכם מריר, אבל אני לא. אני אוהב את ורנר. אחדים מידידי הטובים ביותר הם אחים ורנר. אפשר גם שאני עושה לכם עוול ושאתם עצמכם אינכם יודעים על המכתב שלכם. לא אתפלא כלל אם אשמע שראשי המחלקה המשפטית שלכם אינם מודעים למחלוקת האבסורדית הזאת, משום שאני מכיר רבים מהם והם אנשים טובים, עם שיער שחור מתולתל, חליפות שמרניות ואהבה כלפי זולתם.

לבי אומר לי כי הניסיון הזה למנוע בעדנו מלהשתמש בשם הזה, נולד במוחו של איזה משפטן נכלולי בעל פני חולדה, שעובד כמתלמד במחלקה המשפטית שלכם. אני מכיר היטב את הטיפוס הזה – טרי מן הפקולטה למשפטים, רעב להצלחה ושאפתן מכדי לעלות בהדרגה בסולם הדרגות. הברנש הזה בוודאי הציק ליועצים המשפטיים שלכם, שרובם אנשים טובים עם שיער שחור מתולתל, חליפות שמרניות וגו', כדי לשכנע אותם להכריז עלינו מלחמה. ובכן, הוא לא יצליח בכך! נילחם בו עד לערכאה העליונה ביותר! שום הרפתקן אפור קלסתר לא יעורר מלחמת עולם בין האחים ורנר לבין האחים מרקס! כולנו אחים ונשאר ידידים עד למערכה האחרונה של "לילה בקזבלנקה".

בכבוד רב,
גראוצ'ו מרקס