רבים עושים זאת לא נכון, למשל ישנים 30-40 דקות. מחקרים חדשים מנתחים את האמנות של שנת הצהרים הנכונה
X זמן קריאה משוער: 2 דקות
סנצ'ו פאנסה נהג לישון "ארבע-חמש שעות בצהרים בכל יום", למגינת ליבו של אדונו דון קיחוטה. שנת הצהרים בתודעה הישראלית נמשכת שעתיים, בהשפעת השלאף-שטונדה של הייקים וחוק שעות המנוחה, אשר קבע שהפעלת מקלט רדיו בין השעות שתיים לארבע אחה"צ היא עבירה פלילית. התשובה הספרדית הקלאסית, הסייסטה, יכולה להימשך בקלות שלוש שעות. אלה ואלה עושים זאת לא נכון, על-פי מחקרים חדשים המבקשים להגדיר מחדש את חשיבותה של שנת הצהרים.
פרופ' אילנה רוזן, מרצה בכירה במרכז לנוירוביולוגיה ולמחזורי שינה של אוניברסיטת פנסילבניה, היא בין החוקרים הראשונים אשר ביקשו לטלטל את המוסכמות סביב שנת הצהרים. כבר לפני שבע שנים ביקשה להגביל את שנת הצהרים למבוגר ל-20 דקות, והיום היא אף קיצונית יותר: "זה כמובן נתון בוויכוח", אמרה אתמול בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל", "אבל מבחינתי, שנת צהרים של 10-20 דקות מקסימום היא ניצול הזמן היעיל ביותר לסייע למחזור השינה הטבעי שלך".
הרעיון של שנת צהרים קצרה ו"יעילה" (רמז לחוסר יעילות כלכלית בסייסטה האירופית) מצא לו אחיזה חזקה בוול סטריט, תחת הכינוי Power Nap, אבל הוא הוגדר מחקרית דווקא באוסטרליה. פרופ' לאון לאק, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פלינדרס, ערך סדרת מחקרים אשר הוכיחו שהנבחנים אשר ישנו רק עשר דקות היו ערניים בהמשך היום באופן ברור יותר מאשר אלה שישנו 20 או 30 דקות. באשר לנבחנים אשר ישנו שעה-שעתיים, הם התעוררו מטושטשים וגרוע מכך, סבלו משינה לא סדירה בלילה שלאחר מכן.
חברות תעופה רבות כבר מאפשרות לטייסים לישון 10-15 דקות בתא הטייס, ולאור המחקרים החדשים הנוהל אושר על-ידי רשויות תעופה בכמה מדינות. אולם במקומות עבודה שאינם בין שמיים לארץ, המעסיקים לא ממהרים לאמץ את המגמה.
החוקרים סבורים שבגירסתה החדשה, שנת הצהרים צריכה לחזור לתודעה הציבורית, ולהיות חובה לא רק בגני ילדים. ההבחנה בין שנת גלים איטיים לשנת חלום, בין שלבי השינה ה"יעילים" לפחות יעילים, עדיין נתונה במחלוקת. אבל גם לאדם הישן, ולא רק לחוקרים אותו, יש אפשרות לבצע את ההבחנה: אם אתם חולמים בשנת הצהרים, סימן שאתם מעניקים לעצמכם שנת צהרים ארוכה מדי.
המרכז לחקר השינה של אוניברסיטת סטנדפורד עומד בראש החזית להסדרת שנת הצהרים, והחוקרים שלו מרבים לדון בנזקים של שנת צהרים ארוכה מדי. "אם מופיעים לך חלומות בשנת צהרים, זה סימן ודאי שיש לשנות משהו בסידורי השינה שלך, או שמא בסידורי העירנות שלך," כותב פרופ' רפאל פלאיו, המבקש לרפא הפרעות שינה באמצעות שנת צהרים קצרצרה.
האירופאים ממשיכים בשלהם, בינתיים. אבל גם שם קיימת הסכמה רחבה בדבר הצורך לשנות את המועד של שנת צהרים: הסייסטה הספרדית, הנמשכת לעיתים קרובות עד חמש, מתאימה אולי לאנשים העובדים עד מאוחר, אבל רוב בני האדם צריכים להקפיד לישון באחת או בשתיים אחר הצהרים, ובשום אופן לא לישון אחרי ארבע, מחשש להגברת הפרעות השינה הליליות.
כך נהוג היה, אגב, כבר ברומי העתיקה. אבל שם, מי שהרעיש בפורום בשעות הצהרים היה צפוי לעונש מוות.
מקורות:המחקרים של פרופ' אילנה רוזן, באתר אוניברסיטת פנסילווניה המחקרים של פרופ' ליאון לאק, באתר אוניברסיטת פלינדרסהדיווח ב"וול סטריט ג'ורנל" על המחקרים החדשיםריכוז המחקרים על שינה ושנת צהרים באתר אוניברסיטת סטנדפורדפודקאסט של פרופ' רפאל פלאיו אודות שנת הצהריםפרופ' ג'רום סגל, "מדוע אנחנו ישנים", בספריה של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
תגובות פייסבוק
תגובה אחת על שנת הצהרים האידיאלית
עד כמה שידוע לי, סייסטה נעשית עם חפץ מרעיש ביד, כמו צרור מפתחות לדוגמה, כך שברגע שהשרירים מתרפים והחפץ נופל לרצפה האדם שהחזיק בו יתעורר. זו לא שאלה של כמה דקות בדיוק ישנת אלא באיזה שלב בשינה אתה נמצא.
ועם כל הכבוד לחברה בוול סטריט, קשה לי לקחת ברצינות עצה להרגלי שינה בריאים מאנשים שמתדלקים על קפה וקוקאין שבע פעמים ביום.
עד ש... ועד ש...
לכאורה, עניין פשוט: אנחנו רגילים ש"עד ש-" משמש במשפטים מסוג: "אשתמש במחשב הזה עד שיגיע החדש שהזמנתי". כלומר, "עד ש-" במשפטים כאלו מקדים את הזמן שבו תסתיים הפעולה בראשית המשפט, בפסוקית הראשונה שאפשר לכנותה ראשית. כך "שתקתי עד שהוא התיישב" אומר שפעולת השתיקה נמשכה זמן, ונקטעה או הגיעה לסיומה כאשר הוא התיישב. הקשר הזה בין הפסוקיות, קשר של זמן, מסומן על ידי הצירוף "עד ש-".
אלא שבכך לא תם התיאור התחבירי של "עד ש-" בעברית העכשווית שלנו, שכן מסתבר שיש בה "עד ש-" אחרים, כפי שנראה מיד.
דוגמה ממשית שהזדמן לי לשמוע: זוג דוברי עברית נכנס לדירה. הם התבקשו להאכיל חתול שבעליו נעדר מהבית וגם לשהות איתו מעט. החלון בסלון מעט פתוח, והיום קצת קריר. הגבר שואל את האישה: "לסגור את החלון?", והאישה משיבה: " תשאיר אותו פתוח עד שאנחנו כאן". משפטים כאלו נפוצים מאוד. בהם, "עד ש-" מתפקד במובן של "כל עוד" או "כל זמן ש-". נראה שההבדל בין "עד ש-" הזה ובין "כל עוד" או "כל זמן ש-" הוא הבדל של משלב בלשון, כש"עד ש-" הוא הצורה הדיבורית יותר. אך יתכן שיש גם הבדל דק במשמעות. "כל זמן ש-" ו"כל עוד" מביעים גם בו-זמניות, ואילו בעניין החלון אין מדובר בדיוק בבו-זמניות אלא ביצירת מצב או נסיבות שיתקיימו לפרק הזמן שיסתיים ברגע מוגדר, במקרה הזה, כשהזוג כבר לא יהיה "כאן", כלומר בדירה.
בכל אופן, גם ה"עד ש-" הראשון וגם השני מביעים יחסיות ויחסים של זמן בין שתי התרחשויות. "עד ש-" הראשון יקדים את הפסוקית השנייה. לעומתו, יתכן שה"עד ש-" מהסוג של "עד שאנחנו כאן" בדוגמה שהבאתי יכול להופיע לפני פסוקית ראשונה מבין שתיים: "עד שאנחנו אוכלים, תשאיר את האור דלוק" הוא דוגמה נוספת ששמעתי, כלומר: תשאיר את האור דלוק כל עוד אנחנו אוכלים.
אלא שהדוגמאות המצטברות מגלות את דבר קיומו של "עד ש-" שלישי, שהוא לדעתי מעניין יותר משני הקודמים. הוא מתגלה בדוגמאות כגון "עד שסידרתי את כל הכביסה, הכלב הפך את הכול"; "עד שלמדתי לבחינה מחר, היא נדחתה ברגע האחרון" ורבות כמותן. כלומר, לפנינו לא רק ביטוי של זמן יחסית לפעולה אחרת, אלא גם הבעה רגשית-סובייקטיבית של הדובר. ההבעה נוגעת למאמץ שהושקע, לשפע הפעולות שנעשו, לטרחה שדבר ייצג מבחינת הדובר. והטענה הזאת מובעת בהנגדה חדה למה שקרה לאחר מכן: הכלב הפך את הכביסה, הרשויות האחראיות דחו את הבחינה. כלומר, היה איזשהו קרשנדו של פעילות, של הכנה, של אינטנסיביות, ואז הגיע השבר, ירידה באנרגיה, אכזבה, שוקת שבורה וכדומה. הפסוקית הראשונה מציינת את הדבר שנעשה, הדבר שאנו מתבקשים למקד בו את תשומת לבנו ולהעריך מה הוא דרש, אך ה"עד ש-" הפותח כבר אומר לנו שתהיה "נפילה", שמשהו עתיד להתגלות כגורם ששיבש, הכשיל או מנע את הדבר שציפינו שיקרה לאור הנאמר בפסוקית הראשונה.
מכאן אנו רואים גם שב"עד ש-" מהסוג הזה, השלישי, יש חשיבות לסדר הפסוקיות. למעשה, הוא יוצר מבנה סיפורי בפני עצמו: פעולה שסביבה נצברת ציפייה או רמת מתח מסוימת, ובהכרח, לאחר מכן, השבר בסיפור. אלו אכן המקומות המעניינים בתחביר: אזורי המפגש שלו עם המבנה הסיפורי, הדרך שבה הוא משתלב באסטרטגיות נרטיביות. כך מסתבר שיש לנו לפחות שלושה "עד ש-" והם שונים בתכלית, בפונקציה, במשמעות וגם בתחביר שלהם. אחד מציין סוף של פעולה; השני מציין פעולה או מצב שיתקיימו כל עוד מתקיימים מצב או פעולה אחרים; והשלישי מבשר על משפט שיש לו שני חלקים, הראשון מתאר פעולה שהדובר או הדוברת מרכזים בה או בתוצאתה מאמץ או אכפתיות רבה, ואילו החלק השני מביע שבר, אכזבה או הפרה של הציפייה שנוצרה בעקבות החלק הראשון. נראה כי בשני ה"עד ש-" הראשונים יש גמישות בסדר הפסוקיות, ואילו בשלישי ה"עד ש-" יקדים את הפסוקית הראשונה, עניין שיש לו חשיבות ברורה לאפקט הסיפורי.
שלושה כללים לחיים אמיתיים
עומייר חקהנה לכם שלושה כללים כדי שעץ החיים יפרח ויצמח ויגיע לשמיים: ...
X 4 דקות
שמים משוחררים
יעל מסר וגלעד רייךעל כוחו של הצילום מלמעלה לספק לקהילה מקומית תמונת מצב על המתרחש...
X 10 דקות