כשאני נכנסת למטבח בשעות קטנות (תוהה מה יהיה עם איראן ועם תפניות חיי), לעיתים אני שומעת רשרוש עדין, שלא להפריע את מנוחת בני הבית. אני סוקרת את השטח במהירות. קורה שנלכד במבטי יצור קטן, הקופא במקומו, עושה עצמו חלק מעיצוב המטבח. כך הוא מדמה, כנראה. ג'וק!
הבטיחו לי שטיפלו בביוב, וגם ריססו מסביב לבית. ועדיין מדי פעם, ג'וק טועה סר לביתי, לאכול מהרצפה.
נאלצתי לפתח תורת לחימה ייעודית (תו"ל). ויש לה הישגים! הרי היא לפניכם, בייעוץ חינם (לפני שאתחרט):
על השיש במטבח הצבתי צנצנת מעוצבת, האורבת 24/7 למבקרים מהסוג הנ"ל, שהוכתר - ולא בכדי – בשם המדעי Periplaneta. כך כונה מתוך הכרה נפעמת בהיותו מחלוציה של נדידת הגלובליזציה.
אותו יצור הוא חסר סבלנות וממהר לדרכו. הלילה קצר והמלאכה מרובה. לאחר הרף עין – שניות (אין לו שעון, לפחות פנימי? ספוילר: הוא כבר לא יוכל ללמוד מהניסיון) – הוא מחליט שהפראיירית השתכנעה שאינו קיים והסתלקה. ואז הוא פוצח בריצה לענייניו.
אני רודפת אחריו – קודם בעיניי ואז בכפכפיי (עיקרון ראשון בתו"ל שלי: לא לפסוע יחפה! על אף שקראתי לפני שנים המלצה רוסית, שעל פיה הדבר מאפשר הארקה של חשמל סטטי מרושע, הנאגר בגופנו).
לעיתים עולה ביד כפכפי למחוץ את הפולש החצוף. אך נראה ממבחן התוצאה, שהוא השקיע מאמצים רבים משלי באימוני ריצה ואילו אני, איני מגיבה מהר די הצורך, להוותי.
ואז נכנס לפעולה אביזר העזר הטקטי: אני אוחזת בו בנחישות, ומערה מתוכנו על היצור ועל סביבתו. הוא תמיד מתבלבל! ועד מהרה הוא מתהפך בתוך השלולית. מה קרה למוטציות החרקיות המפורסמות, המקנות לנושאיהן חסינות כנגד הזוממים להכריתם?
השגתי אותו הפעם. בנחת אני דורכת עליו בכובד משקלי (ויש כובד), מרימה את התוצר באמצעות שכבות מספר של נייר רך (אפשר לצרף העוויה, לא חובה) – והפחה, תוך הקפדה שלא לשבש את הסדר: נייר למעלה, יצור מתחת.
אך יש ב"מתכון" הנ"ל גם מרכיב סודי, שטרם חשפתי: טקס ההטבלה מלווה בקריאות קרב קבועות, יותר נכון קללות נבחרות, שאין זה מן הנמנע שהן הן שמכריעות את המערכה.
אך אותן לא אגלה.
שושי שמר-בלוך הייתה חברה בקבוצת אנשים סקרנים במיוחד
תמונה ראשית: מילוי חומר ריסוס במטוס "הרקולס C-130 של חיל האוויר האמריקני. תצלום: Airman Magazine
תגובות פייסבוק
13 תגובות על תורת לחימה
קטע חמוד. "מהר, חזק ובאופן אלגנטי" - לא שאני זוכר מי אמר את זה, אבל זה מתאים.
מה יש להגיד, קטע מטומטם ברמות
כן, אבל.
למה להתייחס לכל דבר כל-כך ברצינות? הרי, פוף, ואנחנו לא פה. צל עובר.
כתיבת הקטע הנ"ל בלילה, כשלא הצלחתי להרדם, הסיחה את דעתי ועודדה אותי. ועוד יותר, הודות לחוסר רצינותו.
האם היה נכון לפרסם אותו? כשהדעות חלוקות, אני מרגישה קצת כמו אותם סופרים שיצירותיהם המצליחות נדחו ע"י עשרות הוצאות לאור :)
תודה!
עיקר שכחת, מה בצנצנת?
השתמשתי במי ברז, שהרכבם לא פורסם. תושבת המרכז ממליצה על מים בתוספת דטרגנט ("כמה שיוצא"), והיא מדלגת על שלב הדריכה.
עדכון: המשך מחקרי ייאלץ להידחות, מחמת מחסור ברמשים (ובמענקי מחקר).
העובדה שכתבת את הקטע בשעת לילה מאוחרת כאמצעי להסחת דעת בהחלט מתקבלת על הדעת, אולם העובדה שעורך העלה אותו לאוויר, ייתכן שאפילו במצב של ערות מוחלטת (למרבה הזוועה), צריכה להדליק נורה אדומה במערכת האתר.
איזה חלק מאלכסון היית מוכן שיחרוג מטעמך, ובאיזו מידה? אינפוגרפיקה תתקבל בברכה; אפשר לרדת לרזולוציה של נושאים.
כידוע, גוגל כבר חשבה על זה והיא מארגנת את תוצאות החיפוש בהתאם למידע שאגרה על אותו משתמש/מחשב.
חיפשתי 'סיפור' בגוגל. קיבלתי כתוצאה ראשונה את 'זולו' (אני נעזרת במילון שלהם). תוצאה שניה: אתר 'מספר'. טרם בדקתי אם גוגל קלעה לטעמי.
אני משתמש במטאטא יאה ושקית נסגרת
אך הג'וק "שלי" מיאן להמתין במקומו שאביא את הציוד הדרוש. יתכן שקרא את מחשבותי, כי הוא אץ-רץ במהירות הבזק בכיוון למקום מסתור.
מטאטא זה לג'וקים פראיירים.
מקסים. אל תתרגשי מחוסר פירגון גם (או ביחוד) אם איננו אינטליגנטי במיוחד.
אין לי טענות למחברת , ניכר כשרון בכתיבתה ,
אך , שוב מאמר בזכות רצח חיות באלכסון !
נראה שהעורכים כאן מוכנים להוריד את רף הכתיבה ,
ובלבד שייכתב שיש לרצוח פרות , כלבים , מקקים ...
חביב, אבל מתאים ל"לאשה" או "מנטה" ולא לאלכסון. לא מובן למה להשקיע כה הרבה זמן ומאמץ בג'וק מסכן - גם לחסל וגם לתעד.
ראשית כל זה כיף לקרוא דברים משעשעים, ובהחלט היה משעשע.
באשר לקוראים שלא מצאו ביכולתם להסכים עם פרסום כתיבה הומוריסטית על התמודדות האדם כנגד אחד מהיצורים הקדמוניים ביותר שישנם... אינכם חייבים להסכים (ואני מאושר שאתם לא בוחרי התוכן של האתר). בתור משכילים שכמותכם אתם בוודאי מכירים את האמרה "...The mark of an educated mind".
בהצלחה במלחמתך שושי, רק תקווי שהם לא יבינו שכוחם במספרים. ליתר דיוק, כולנו צריכים לקוות שכך... ואל תתני לעוכרי היתוליות ואנשים חסרי הערכה למילה הכתובה של אדם אחר לשנות את כתיבתך ולו בפסיק אחד.
מוזיאון בע"מ
הדס זהרשנות השישים היו תור הזהב של הזהות התאגידית באמריקה. ארגונים גדולים כמו...
X 4 דקות
דברים קצרים
מאזינים ותיקים לפודקאסט (המצוין) 99%Invisable בוודאי מכירים את אייברי טרפלמן (Avery Trufelman), אחת הכתבות הבולטות שם, שיצרה מיני-סדרת-בת של הפודקאסט הוותיק בשם Articles of Interest (והיא כל כך מוצלחת שיש לה כבר עונה שלישית).
הסדרה עוסקת במה שאנחנו לובשים. לא באופנה, לא בתעשיית האופנה, לא בעיצוב אופנה, לא בכללי האופנה - ובכל זאת גם בכל אלה. אלא שכשדרכו של פודקאסט האב, גם כאן העניין הוא תרבותי, היסטורי, סוציולוגי, ומאיר לא מעט דברים הסמויים מן העין. אחרי פרקים שעסקו בבגדי ילדים, חולצות משובצות, כיסים, ג׳נס, חליפות, שמלות חתונה ואפילו בושם, עלה לאחרונה פרק ששואל ״איך להתלבש?״. אלא שלטרפלמן לא הייתה שם כוונה להפיק רשימת עצות בנוגע לאורך, רוחב, צבעים או גזרות. היא משוחחת בפרק הזה עם איימי סמילוביץ, שכתבה ספר שכותרתו ״המתלבשת הפרגמטית״, ובו היא אומרת, בין השאר, שאין כללים ואין צורך בכללים. מה שהיא בכל זאת מלמדת - או מייעצת, לכל הפחות - הוא כיצד להרגיש נוח בבגדים, ויש לה לשם כך רעיונות מפתיעים.
ד"ר קובי גל
בר חיוןהמחשבים הלומדים מתי לא להפריע לנו או אלה שיודעים לנבא את מהימנותו...
X 10 דקות