תקועים

אני רוצה לשאול אתכם מספר שאלות:

 

  • אתם נושאים בהרבה אחריות?
  • אתם תמיד מפגרים בביצוע מטלות?
  • אתם קמים משינה ועדיין עייפים?
  • העתיד לא מעורר בכם התרגשות?
  • אתם חושבים שהחיים קשים?

עניתם "כן" לאחת מהשאלות האלה? אם כך, אתם אנושיים. כולנו כאלה. ולאיש אין בעיה ייחודית שלא התקיימה מעולם.

לכולנו יש תחומי אחריות, בעיות, אנשים שבהם אנחנו צריכים לטפל, חשבונות לשלם וכו'. כולם מנסים לשרוד. אין סיבה שתרחמו על עצמכם. אפילו אם החיים שלכם תקועים, ואתם לא רואים אור בקצה המנהרה.

במקום לרחם על עצמכם או להיות מדוכדכים, עצובים ועייפים, קחו פיקוד על החיים שלכם.

אני מדבר אתכם בכנות, משום שאף אחד אחר לא יגיד לכם את האמת. זה הסיפור:

אם לא תיקחו פיקוד, החיים ישתלטו עליכם.

חשבו רגע בכנות. לקחתם פיקוד מלא על החיים שלכם? אתם מרגישים בשליטה? אם לא, אז לא נורא. אתם רק צריכים להבין שחיים משמעותיים לא קורים מעצמם. הם דורשים מכם לקחת את העניינים בידיים, ותמיד לשאוף להשתפר.

כולנו רוצים דברים בעלי משמעות. אף אחד הרי לא אומר לעצמו: "אני מתכוון לבזבז את החיים שלי לגמרי!"

אני לא מאמין שיש מישהו כזה. ברור, כל מיני דברים דפוקים קורים לנו, ולפעמים אנחנו נתקעים. שוב, זה לא סיפור גדול. אבל אם תתרוצצו כל הזמן כמו תרנגולת כרותת ראש, החיים לעולם לא ישתפרו.

לימוד = צמיחה

יכול להיות שאתם חושבים לעצמכם: "מה הבחור הזה יודע בכלל? הוא אומר לי לחיות חיים יצרניים, לקחת פיקוד, ולעשות את המיטב. כבר ניסיתי. הוא פשוט לא מבין את החיים שלי".

נכון, אני לא מכיר אתכם אישית. אבל אני בהחלט מכיר אתכם.

איך? כדי להגיע לכאן צריך להיות טיפוס מסוים. כל אחד מהקוראים שאתו הייתי בקשר, מגיב באותו צורה: כולנו רוצים להפיק מהחיים את המיטב.

אני לא מתכוון להעמיד פנים שאני יודע הכול. למעשה, אני אלרגי לעצות המושלמות שיגידו לכם בדיוק מה אתם צריכים לעשות.

לעצות כאלה, אני עונה תמיד: כן, כן, כן, אני יודע בדיוק מה אני צריך לעשות! אבל אני בכל זאת לא עושה.

תראו, כולנו באותה סירה. החיים אינם קלים. אז תרשו לי לחלוק אתכם את התחושה שהייתה לי לפני לא הרבה שנים. כי אני בטוח שאתם ואני דומים יותר ממה שנדמה לכם.

הקריירה שלי במערכת החינוך התחילה לאט. לא הייתי הילד הכי חכם. וגם לא הילד הכי אתלטי. למעשה, עד גיל 16 היה לי עודף משקל. לא היה בי שום דבר מיוחד. סתם, ילד ממוצע.

כשסיימתי תיכון, לא היו לי ציונים טובים ולא התקבלתי לאוניברסיטאות הטובות. למדתי בקולג' ממוצע. אחרי שקיבלתי את התואר הראשון בשנת 2008 הרגשתי כאילו לא למדתי שום דבר שימושי. לכן נרשמתי לאוניברסיטת כרוניגן, אוניברסיטה טובה, שהפקולטה לשיווק שלה נחשבה אז לטובה באירופה.

למדתי מדעים, מתמטיקה, כלכלה וכו'. הפכתי ליותר אנליטי. התחלתי להסתמך יותר על עובדות. וההרגשה שלי כלפי חיי השתפרה. למדתי מזה דבר אחד אוניברסלי:

תמיד כדאי לאתגר את עצמך וללמוד את הדברים הקשים בחיים.

משום שרק באמצעות אתגרים אנחנו גדלים מבחינה מנטלית. וכשאנחנו גדלים מנטלית, אנחנו יכולים לגדול גופנית, כלכלית ורוחנית.

זה נשמע הגיוני? הכול מתחיל ביכולת המנטלית.

בערך אז, בשנת 2010, החיים שלי החלו להשתנות, לאט לאט. זה התחיל כשאחד המרצים שלי ביקש ממני להצטרף לפרויקט מחקר. זאת הייתה הזדמנות נהדרת, כי יכולתי להשתמש באותם נושאי מחקר לכתיבת תזת התואר השני שלי. וכאילו זה לא הספיק, באותו זמן גם הקמתי עסק ביחד עם אבא שלי.

מצאו דרך להתלהב שוב

אבל בסביבות 2012, שנתיים לאחר שקיבלתי את התואר, התחלתי להרגיש חסר מנוחה. הייתי תקוע. הפסקתי ללמוד, והעסק שלי הפסיק לצמוח.

האם עשיתי משהו כדי לשנות את זה? האם יזמתי משהו? לא! בשנה שלאחר מכן, לא עשיתי שום דבר. והתחלתי להתדרדר. העסק שלי הפסיק לגדול. הייתי אומלל. מערכת היחסים שלי הסתיימה. ושום דבר כבר לא היה נפלא.

ידעתי שאני חייב להשתנות. ולכן התחלתי לחשוב על תקופת הלימודים באוניברסיטה. מה הלהיב אותי כל כך? התשובה הייתה לימודים. וזה מה שהחלטתי לעשות שוב: ללמוד. התחלתי לקרוא ספרים, לתרגל יותר, נרשמתי לשיעורים מקוונים והכי חשוב: שיניתי את חיי.

לקחתי על עצמי פרויקטים בסין, ספרד וארצות הברית. התחלתי גם להציע את עצמי למשרות בתאגידים, כדי ללמוד יותר על תהליכי קבלת העובדים שלהם. עשיתי את זה כניסוי. אבל אז, חברת 'גרטנר', העוסקת במחקר טכנולוגי ומפעילה תהליך מיון מן הקשוחים בעולם לקבלת עובדים, הציעה לי משרה במשרדיהם בלונדון. זאת הייתה הצעה נהדרת. אז הסכמתי.

ואחרי שנה וחצי, הרגשתי שלמדתי מספיק, אז המשכתי הלאה. ידעתי תמיד שאני יזם. אז חזרתי להתמקד בעסק שלי. וגם פתחתי בלוג, שהפכתי לקריירה נוספת, ככותב וכמורה.

אז זה הסיפור. אני בטוח שקראתם הרבה על איך לשפר את חייכם. אבל הגורם האנושי הוא תמיד הגורם הסופי והחשוב מכול.

אתם אלה שחייבים להוציא את הדברים האלה לפועל. ואם אתם לא פועלים בהתאם למה שאתם יודעים, לעולם לא יקרה בחיים שלכם שום דבר.

בהתחלה רציתי לתת לכם מספר רעיונות, שישחררו אתכם ממצב תקוע. אבל הבנתי שזה לא שימוש לתת לכם עוד רשימת-מטלות. אתם יכולים לקפץ על טרמפולינה, להתקלח במים קרים, להתעורר מוקדם או אפילו לצאת לריצה.

אבל אני מבטיח לכם שכל זה לא יביא את השינוי המתמשך לחיים שלכם. עברתי את זה יותר מדי פעמים בחיי, ואני יודע. אז במקום זה, סיפרתי לכם את הסיפור שלי.

מה הסיפור שלכם?

  • מה גורם לכם לצאת מהמיטה?
  • מה מרגש אתכם?
  • על מה אתם רוצים ללמוד עוד?
  • איזה כישורים אתם רוצים לפתח?
  • באיזה מדינות אתם רוצים לבקר?
  • איזה ענפי ספורט אתם רוצים לנסות?

קחו עט ופנקס. כן, אני ממש מבקש מכם לקחת עט ונייר. עשו את זה עכשיו. אני מחכה.

טוב. לקחתם? תתחילו לכתוב. רשמו את התשוקות שלכם.

כי אתם חייבם למצוא דרך להבעיר להבה מתחת לישבן שלכם. וכתיבה היא אחת הדרכים ביותר טובות כדי להתחיל להגשים את המחשבות.

כן, אתם יכולים להגשים את החלומות שלכם. אבל אל תצפו שאנשים אחרים ידרבנו אתכם או יעזרו לכם להשיג את המטרות שלכם. הכול מתחיל בכם.

תתחילו עכשיו. הגיע הזמן להפסיק לקרוא ולהתחיל לגרום לזה לקרות.

מוכנים? היכון. צאו!

דריוס פורוּ (Darius Foroux) הוא מחבר הספר  Massive Life Success, הוא מלמד ב-Procrastinate Zero ומפרסם מאמרים באתר שלו: כאן.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: ספינה בבקבוק. תצלום: סטיבן אלאל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי דריוס פורו.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

9 תגובות על תקועים

06
נעמה

מסכימה עם המגיב/ה הקודמת לגבי שמיעת הקלישאה הזו שוב... לא המשכתי לקרוא אחרי "במקום לרחם על עצמכם" כי באמת אין צורך.
אגב, יש אנשים שסובלים מדיכאון ו/או מבעיות נפשיות אחרות וסתם לומר להם "להפסיק לרחם על עצמם" לא רלוונטי, לא יועיל להם ואף יזיק.

    07
    עמליה

    מה שזה קלישאה לאחדים יכול להיות תזכורת טובה לאחרים, וגם הרגשה שאת לא לבד עם הבעיות הקטנות והמעצבנות האלו שהכותב הסביר יפה. הרבה בריאות לכולנו ומוטב שעה אחת קודם.

08
אדם

מחנכים ילדים ללמוד (עולם תיאורטי) למטרת שירות החברה , ובו זמנית מעצבים אותם רגשית שיחשבו שהעבדות הזאת היא מימוש עצמי.
וכל זה בתוך מעגל הצרכנית , בו האדם צורך מוצרים והתנהגויות, והורס את העולם. וכל זה בדרך הלא ערה לאמת ההוויה דרך החושים. אלא חוקים ועקרונות שהסביבה מקנה דרך פחד , איומים, ודינמיקות חברתיות כגון היררכיה וסמכות.

בני אדם אבודים.
לאט לאט מכבים את האור בחיים
בונים חומות של אשליה והדחקה
מתוך פחד להודות שאין להם מושג.