4 צעדים לחיסול האי-שוויון

אפשר וצריך לשנות משמעותית את התפלגות ההכנסות בעולם. זה לא יהיה קל
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

לפי רוב המדדים, ולפי המתרחש ברוב המדינות, פערי ההכנסות הולכים וגדלים כבר שנים. לחלקנו לא אכפת, ולכן אציג בפניכם דרך אחרת להביט בבעיה: ב-20 השנים האחרונות, ההכנסות לפני מיסים של 99 האחוזונים העניים ביותר בארצות הברית גדלו ב-6.6 אחוזים בלבד לאחר התאמה לאינפלציה. מדובר בצמיחה עלובה של שליש אחוז מדי שנה. ואם האי-שוויון לא מעורר בכם דאגה, הקיפאון האדיר הזה אמור להצליח בכך. אז מה הפתרון? הנה הצעה פשוטה לתיקון האי-שוויון, בארבעה צעדים קלים.

1. הצעד הראשון הוא להיות מדויק. כיצד אנו מודדים אי-שוויון? האם אנחנו משתמשים במדד ג'יני או בנתח העושר שבידי האחוזון העליון? עושר, צריכה, או הכנסה? לפני מס והטבות או אחרי? השאלה האחרונה שהצגתי פה לא זוכה לתשומת לב רבה, אך היא חשובה מאוד. ראו את פינלנד, צרפת ויפן. כשמביטים בהכנסות לבית אב לפני מס, פינלנד היא הפחות שוויונית משלושתן. אבל לאחר שמערכת המס עושה את שלה, פינלנד היא השוויונית ביותר (המקור שלי כאן הוא בסיס נתונים שנבנה על-ידי פרדריק סולט [Solt], חוקר מתחום מדע המדינה).
התוצאות שמספקת כלכלת השוק של פינלנד אינן שוויוניות יותר מאשר בבריטניה או ארצות הברית, אבל למערכת המס שלה יש השפעה משמעותית יותר על התפלגות ההכנסות. לעומתה, יפן שוויונית יותר מבריטניה וארצות הברית למרות שלמערכת המס שלה השפעה משמעותית פחות על התפלגות ההכנסות, כי הכלכלה של המדינה מספקת כבר מראש תוצאות שוויוניות יותר.

2. הצעד השני הוא להביט בגורמים היסודיים, ולא בתסמינים. כפי שטען בתוקף הפילוסוף רוברט נוזיק, מוזר להביט בהתפלגות ההכנסות בלי לבחון את התהליכים, הצודקים או הלא-צודקים, שמייצרים את ההתפלגות הזו. זה אינו דיון פילוסופי – יש לו השלכות מעשיות. נביט לדוגמה בג'יי קיי רולינג: היא עשירה מאוד כי בכל פעם שמישהו קונה ספר מסדרת "הארי פוטר" היא מקבלת חלק מהכסף – והרבה מאוד אנשים קנו את ספרי "הארי פוטר". ולכן, אלא אם הקונה הוא ביל גייטס, בכל פעם שנמכר ספר מסדרת "הארי פוטר", פערי ההכנסות גדלים. העושר של רולינג אינו מעוגן רק בהצלחתם של ספריה, אלא בחוקי זכויות היוצרים שמבטיחים כי היא תמשיך ליהנות מההצלחה הזו. רולינג עדיין לא הגיעה לגיל 50, ולכן עם קצת מזל היא תהיה איתנו גם בשנת 2050, ואז הספרים שלה ימשיכו לייצר רווחי זכויות יוצרים המגדילים את פערי ההכנסות, ובעלי הזכויות על הספרים ימשיכו ליהנות מכך עד 2120. בעזרת מערך חוקים שונה היה אפשר לייצר תוצאה הוגנת יותר, אך בכל זאת יעילה. רולינג הייתה מגלה לנו מה עלה בגורלה של הרמיוני גם בלי לקבל כמה מאות מיליוני פאונד.

אני לא מנסה להיטפל לרולינג, אלא להבהיר שהון לא נצבר אך ורק בזכות כישרון ומזל – בכל מקרה ומקרה ישנם חוקים ותקנות שהיה אפשר לשנות לו רצינו לעשות זאת. למשל, רשויות ההגבלים העסקיים היו יכולות לפרק את חברת "אמריקה מוביל" של קרלוס סלים ואת מייקרוסופט של גייטס. מנכ"לים נהנים משכר עצום – דבר שאינו תמיד שקוף. אפשר להדק את הפיקוח, לתת לבעלי המניות שיניים.
אם נביט ישירות במקורות ההכנסה הגבוהה, נוכל לזהות מדי פעם חוקים מוצלחים שיצמצמו את האי-שוויון כתופעת לוואי.

3. הצעד השלישי הוא לבצע רפורמה בהתפלגות ההכנסות. כפי שאנו לומדים מפינלנד, גם אומה עשירה ומצליחה מסוגלת לשנות את התפלגות ההכנסות שלה בצורה משמעותית בעזרת מערכת המס (מחקר שערכה לאחרונה קרן המטבע הבינלאומית, אשר זכה לשבחים רבים, מספק גיבוי אמפירי נוסף לרעיון האינטואיטיבי הזה – אף על פי שבניתוח מסוג זה תמיד מעורבים יותר מדי גורמים שאי אפשר להעריך).

לא רק שעלינו לשאול מה גודל השינוי הנדרש בהתפלגות – שאלה פוליטית בעיקרה – אלא שעלינו לשאול איך לחולל את השינוי הזה. חוקי המס מלאים בפרצות ובמקרים פרטיים, ונראה שהתסבוכת רק הולכת וגדלה בעקבות המיתון העמוק. במערכת הבריטית יש שני מסי הכנסה, ובשנים האחרונות נוספה מדרגת מס חדשה (ומשתנה) למרוויחי שכר גבוה; מדרגה נפרדת שממנה הוסרו קצבאות באופן שרירותי; ומדרגה שלישית שממנה הוסרו קצבאות הילדים. ואם מפלגת הלייבור תבחר, יוקמו ביצורים נוספים. יהיה אשר יהיה השינוי הנדרש בהתפלגות ההכנסות, ברור לחלוטין שנוכל לבצע את השינוי בקלות רבה יותר אם הפוליטיקאים שלנו יקפידו על תוכניות מיסוי הגיוניות, וימנעו ממהלכים פופוליסטיים.

4. הצעד הרביעי הוא לזכור את הפרטים הקטנים. אי-שוויון נובע מאינספור שאלות טריוויאליות שלא מעניינות את שרי האוצר: מה איכות המורים בכיתות? מה רמת הביטחון בלילה באזורים עניים, והאם יש גישה לתחבורה ציבורית במחיר הוגן? האם תינוקות זוכים לטיפול איכותי? האם מערכת הפנסיה מעודדת חיסכון בלי שמתווכים ערמומיים מתעשרים על חשבונם? עלינו לאסוף עוד ראיות בנושאים האלה, ולפעול לפיהן.

והנה עצה חמישית ואחרונה: אל תחשבו אפילו לרגע אחד שזאת בעיה שאפשר לפטור בארבעה צעדים קלים.

טים הרפורד הוא מחבר רב-המכר ״הכלכלן הסמוי״ ובעל טור בפייננשל טיימס. 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי טים הרפורד, Financial Times.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על 4 צעדים לחיסול האי-שוויון

02
מיכאל

לאור העובדה שאין במאמר אפילו הערה אחת על "גודל העוגה", אלא רק עיסוק בלעדי ב"חלוקת העוגה" - מדובר על מאמר ברמה נמוכה שכלל לא מאפשר לקורא להבין את התמונה המורכבת יותר של המציאות.

03
חיים אבולעפיה

המאמר אכן לא מרשים בעומקו אבל הוא דן בנושא החשוב ביותר להמשך הקיום האנושי כפי שאנו מכירים היום, לא פחות. ואינני מדבר על פערים בתוך מדינות אלא בין מדינות ובעיקר בין יבשות. לצערי עלי לקבוע שאין כל דרך מעשית לצמצם את הפערים המעמיקים הללו ולכן בשלב כלשהו תתחיל נדידה המונית של מאות מיליונים מזי רעב שיעלו על הציביליזציות השבעות. התוצאה של נדידה זו תלויה בהחלטות של מנהיגי הגושים השבעים. אני מניח שחלקם יחליטו להתגונן בכוח תוך קטל המוני של הפולשים וחלקם יכנעו אבל בכל מקרה הדבר יגרום לשינוי מהותי בקיום האנושי.
הסיבה שמביאה אותי לקבוע שאין פיתרון מעשי לבעיה זו היא העובדה שלמרות התפוצצות המידע ולמרות נסיונות סיוע מסיביים של הגושים הפער ממשיך לגדול ויתרה מזו, קצב הגידול בפער גדל גם הוא.

04
דוד

שאלה ??
האם מעבר לסיסמאות ורעיונות כלליים, יש למישהו רעיון לשינויים כאלה? לא שינוי גורף ורעיוני בשיטת חלוקת העוגה, הגדלת העוגה ושאר שיטות אפייה.
אסתפק בדוגמא אחת קטנה לשינוי בסעיף חוק או תקנה שתגרום להרבה אנשים להשאר עם קצת יותר בחשבון בחודש הבא...
תודה מראש למי שיתן רעיון

05
palavrot

לכשעצמו "אי שוויון" אינו בעיה. הבעיה היא עוני (במיוחד של אנשים עובדים) וניצול - כלומר אנשים המתעשרים מניצולם של אנשים אחרים או מניצול המערכת (שחיתות). יש אמנם קשר בין התגברות אי השוויון להחרפת העוני הניצול והשחיתות, אבל לא מדובר במושגים זהים. שוויון איננו עקרון מוסרי ובד"כ קיים משחק סכום אפס בין שוויון לחופש (שהוא עקרון מוסרי חשוב ביותר) ולכן רצוי להיזהר מאוד מאנשים שרואים בעצם קיום "אי שוויון" כבעיה מכיוון שהפתרונות שהם מציעים מובילים בד"כ למשטרי עריצות טוטליטריים.

    06
    מוש

    לא בהכרח. ידוע שבמדינות סקנדינביה יש את מדדי האי שיוויון הנמוכים ביותר. לכן ניתן לומר ששיטת הסוציאל-דמוקרטיה יכולה להיות פיתרון טוב ולא טוטליטרי

      07
      משה

      כן , הגעת מהר מאוד לנקודה שכותב המאמר מנסה להסתיר , והיא , שמדובר בשיח פוליטי שמנסה להתחבא מאחורי כסות כלכלית , וזכות לטיפול רפואי , ושאר דוגמאות , שהכותב מזכיר , אך מעניינות אותו כשלג ד'אשתקד .
      תוכל לקרוא לזה סוציאל-דמוקרטיה , סוציאליזם , חברתיזם , קומוניזם , מרקסיזם , או לניניזם .
      בסוף , תמיד מדובר באותו פוליטיקאי שמאלני בזוי שלא מבין איך שאר האנשים לא מבינים שהוא זה שצריך להיות הקיסר / הצאר / מזכיר המפלגה / השליט .

      הפיתרון הכלכלי יכול לבוא בשני אופנים : הגדלת העוגה , או הקטנת מספר הפיות האוכלים .
      בכדי להגדיל העוגה , יש לתת לשוק החופשי לפעול !
      והדרך השניה , כולנו מכירים ההיסטוריה ...

      הספר , שלמיטב זכרוני נקרא "מסעות טאף" נגמר בכך שהשליטה מחליטה לפזר באטמוספירת הכוכב חומר שיגרום לעקרות המונית בקרב האוכלוסייה , כך שגידול האוכלוסין המהיר ייעצר , ומספר התושבים אף יקטן .
      מתי נראה זאת על כדור הארץ ?
      האם חברי המפלגה הנכונה יזכו לקבל נוגדנים כך שהם יוכלו להמשיך להתרבות?
      ראינו התנהגות דומה בעבר , וכנראה נראה עוד בעתיד .