איך מתמודדים עם הנגאוברים ולמה הם קורים? מדעני ה-Alcohol Hangover Research Group עונים
X זמן קריאה משוער: 8 דקות
אם תשתו הערב משקה אחד יותר מדי, יכול להיות שבין התהיות שיעסיקו אתכם מחר בבוקר, לצד "איפה האדוויל?" ו"אולי כולם יכולים פשוט לסתום רגע?", יהיו שורה של שאלות שהנגאוברים, בייסורים מלאי האשמה שלהם, נוטים לעורר. למשל, "האם התיאוריה על שערה של הכלב שנשך אותך נכונה?" או "למה בכל פעם שיש לי הנגאובר אני נשבעת שלא אשתה שוב בחיים, ואז שוכחת מזה?"
קבוצה יוצאת דופן של מדענים התקבצה בסוף השבוע האחרון בסיאטל כדי לדון בשאלות האלה, לצד שאלות נוספות, במסגרת פגישה של ה-Alcohol Hangover Research Group. הלוגו של הקבוצה הולם את תחום העיסוק שלה – הוא מורכב מכוס בירה לצד כוס יין אדום שנשפכה.
חקר ההנגאוברים הוא תחום מוזנח יחסית, לא בדיוק בעדיפות העליונה מבחינת מימון של מחקרים בתחום הבריאות. אבל הנגאוברים יכולים ללמד אותנו הרבה על המוח שלנו, על הקרביים שלנו ועל האפידמיולוגיה של האלכוהוליזם. במילים אחרות, ספרו לי איך אתם מרגישים בבוקר אחרי שהשתכרתם למוות, ואספר לכם מי אתם.
לפני הפגישה ראיינתי את ריצ'ארד סטיבנס, חבר בקבוצה ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קיל בבריטניה, לגבי חלק מהממצאים המפתיעים שמדענים גילו לאחרונה לגבי דליריום טרמנס כתוצאה מגמילה מאלכוהול. סטיבנס פרסם מספר מאמרים בנושא חמרמורות, כולל אחד שבוחן אם חומרתם פוחתת עם השנים (תשובה: כן. החזיקו מעמד, בני 21).
ביקשתי ממנו גם כמה טיפים מדעיים להתמודדות עם הנגאוברים. בשביל חבר.
מה אתה מציג בכנס היום?
קיבלנו מלגת מחקר די טובה מהאיחוד האירופי לפרויקט בן שנתיים בנושא הנגאוברים, ובמיוחד בנושא ההשפעות הקוגניטיביות שלהם. במילים אחרות, האם הזיכרון מתפקד כרגיל בזמן הנגאובר? וגם כדי לבחון את הקשר בין הנגאוברים לבין הפרעת שימוש באלכוהול. אני עומד להציג חלק מהמידע ההתחלתי מהמחקר לגבי השאלה האחרונה. מה שמעניין כאן הוא שכולם בדרך כלל חושבים שהנגאוברים הם דבר טוב כי הם מונעים מאנשים לשתות יותר מדי, שהם הגנה טבעית מפני שתייה. וכולנו שותים יותר מדי וזו בעיה גדולה, ולכן כל מה שיכול למנוע מאנשים לשתות יותר מדי הוא דבר טוב. זה מין סוג של ידע עממי.
אבל כמה מחקרים מראים את ההפך. אם הנגאוברים הם הגנה טבעית מפני שתייה, נצפה למצוא את התכיפות הנמוכה ביותר של הנגאוברים אצל אלכוהוליסטים – אז הסיבה לכך שהם אלכוהוליסטים אמורה להיות היעדר של אותה הגנה טבעית. אבל מספר מחקרים שנערכו בארה"ב מראים את ההפך, שאלכוהוליסטים חווים את ההנגאוברים החריפים ביותר, אפילו כשמתחשבים בכמות האלכוהול שנצרכה. ולכן נראה שיש מערכת יחסים מורכבת יותר בין הסיכון לאלכוהוליזם להנגאוברים.
האם הגעתם בינתיים לתובנות כלשהן לגבי ההשפעה על התפקוד הקוגניטיבי?
כן. המידע ההתחלתי שקשור לתפקוד קוגניטיבי ברור הרבה יותר. השתמשנו בשורה של מבדקים קוגניטיביים, וחלקם הראו ליקויים, מה שפחות או יותר תואם את הספרות הרחבה יותר. נערכו עד היום בסביבות 20 או 30 מחקרים שבוחנים את הקשרים בין הנגאובר לתפקוד קוגניטיבי.
אחד הדברים המעניינים במחקר שלנו הוא פרט מתודולוגי. יש שתי דרכים לערוך מחקר על הנגאוברים – אחד הוא לבצע בזהירות רבה מחקרים מבוקרים במעבדה, שבהם נותנים לאנשים כמויות מדודות של אלכוהול ובוחנים את ההשפעה. אבל הבעיה בגישה הזו, חוץ מזה שמדובר במחקר יקר מאוד ותובעני מבחינת משאבים, הוא שמבחינה אתית אפשר לתת לאנשים רק כמויות מוגבלות למדי של אלכוהול.
הדרך השנייה היא מחקר נטורליסטי – מביאים אנשים למעבדה בבוקר אחרי שהם שתו בכל מקרה, ובוחנים את הסימפטומים הטבעיים של ההנגאוברים שלהם. מה שטוב בגישה הזו היא שמדובר בשתייה אמיתית והיא תקפה יותר מבחינה אקולוגית, היא חיקוי טוב יותר של מה שקורה בחיים האמיתיים, ואפשר לבחון קשת רחבה יותר של צריכת אלכוהול, כשחלק מהאנשים נמצאים בקצה העליון ושותים כמויות שחורגות בהרבה ממה שמותר במסגרת מחקר במעבדה.
הבעיה בגישה הזו, מנגד, היא שאנשים יודעים שמדובר במחקר על הנגאוברים. הם כנראה מרגישים לא משהו ויודעים שהם לא צריכים להתאמץ יותר מדי, כי זה ממילא מחקר על הנגאובר. אז יש כאן עניין של ציפיות. ולכן מה שעשינו במחקר הזה, שזה דבר חדש לחלוטין, הוא להזמין אנשים למעבדה בבוקר אחרי לילה שיש סיכוי גבוה שהם שתו בו, מבלי לספק להם שום אינדיקציה לכך שמדובר במחקר על הנגאוברים. אבל במקרה שהם שתו, ורוב הסיכויים שהם שתו כי ככה תזמנו את המחקר, אנחנו יכולים לבחון את ההשפעות בלי מרכיב הציפייה. כמובן שאנשים יודעים שהם שתו, אבל הם לא יודעים שזה מה שמעניין אותנו, ולכן הם יתנהגו כמו כל מי שבא לעבודה אחרי לילה של שתייה. הם ינסו לעשות כמיטב יכולתם.
האם אנחנו יודעים מה גורם להנגאוברים?
לא ממש, אבל יש כמה דברים שאנחנו כן יודעים. מרכיב אחד הוא האופן שבו אנחנו מעכלים אלכוהול. כשאנחנו שותים, יש אנזים שמפרק את האתנול באלכוהול למטבוליטים – אם שתית והשתכרת ואז את מתחילה להרגיש פיכחת שוב, זה כי הגוף עיכל בינתיים את האתנול. אבל לאחר שהאתנול עוכל, במשקאות אלכוהוליים יש בדרך כלל סוגים נוספים של אלכוהול בכמויות קטנות. אחד מהם הוא המתנול, וכשהגוף מעכל אותו הוא הופך אותו לרעלנים – פורמלדהיד וחומצה פורמית. ואלה גורמים לנו להרגיש רע, הם סוג של רעל.
אז חלק מהעניין הוא הייצור של פורמלדהיד וחומצה פורמית, שמתרחש כ-10 שעות אחרי השתייה. והדבר המעניין הוא שהאנזימים בגוף שלנו מעדיפים לפרק קודם כל את האתנול, ורק אחר כך את המתנול. והמשמעות של זה היא שאם תשתי עוד אלכוהול תוך כדי הנגאובר, בעצם תמנעי מהגוף שלך לפרק את המתנול ואת שאר הדברים שגורמים לך להרגיש רע, ובמקום זה הוא יחזור לפרק את האתנול ויעזוב את המתנול כמו שהוא. ולכן יש בסיס ביולוגי לתיאוריית "השערה של הכלב שנשך אותך". ולכן הנגאובר יכול להיות גורם סיכון לאלכוהוליזם ולא הגנה טבעית נגדו.
אבל זה לא המנגנון היחיד, יש מנגנונים נוספים, למשל דיכוי חיסוני. ההרגשה הנפוחה הזו אחרי לילה של שתייה, זה בגלל תגובה של מערכת החיסון.
כמה זמן אתה חוקר הנגאוברים?
משהו כמו עשר שנים.
איך המדע בתחום התפתח מאז שהתחלת?
יותר אנשים עוסקים בכך עכשיו. כשאני התחלתי היו מחקרים מעטים. נעשתה הרבה עבודה בשנות ה-70, ואז זה די דעך, ובסוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000 הייתה התעוררות מחודשת.
חוץ מזה הידע התקדם – כשהתחלנו, ההשפעות הקוגניטיביות היו ברורות. ב-2008 ערכנו בחינה של כל המחקרים הקיימים על ההשלכות הקוגניטיביות של הנגאוברים והסקנו שיש ראיות לפגיעה בזיכרון לטווח ארוך וביכולת הקשב. אבל זה היה מעורפל מאוד. נגיד שהיו שישה או שבעה מחקרים לגבי קשב, חמישה הראו משהו והשניים האחרים לא. מדע הוא אף פעם לא חד משמעי כמו שמצפים. אבל מאז נערכו עוד מחקרים והתמונה התבהרה. ואחד הדברים שאנחנו מנסים לעשות במחקר שלנו הוא לראות אילו היבטים של הקשב והזיכרון נפגעים בדיוק.
התפתחות נוספת קשורה לתפקוד הפסיכולוגי שנקרא תפקוד ניהולי – היכולת שלנו לחשוב מהצד ולתכנן. זה כמעט כאילו המוח תופס פיקוד על עצמו אומר, "אוקיי, איפה אנחנו, מה אנחנו רוצים לעשות עכשיו". ועד עכשיו די התעלמו מההיבט הזה, למרות ראיות לכך שאלכוהול משפיע עליו לרעה. אז דבר חדש אחד שאנחנו עושים הוא לבחון בפרוטרוט את ההשפעות של הנגאוברים על תפקוד ניהולי.
למה עדיין חסר לנו ידע על הנגאוברים? למה אנחנו עדיין לא יודעים הרבה על האופן שבו הם פועלים?
זה עדיין לא נושא מחקר מקובל באמת. רוב החוקרים שמתעסקים עם אלכוהול בוחנים את ההשפעות החמורות שלו או שאלות ישירות יותר על הגורמים להפרעת שימוש באלכוהול.
רוב המימון מופנה בינתיים לשאלות ישירות יותר, ויכול להיות שבצדק – אולי יש שאלות דחופות יותר שצריך לממן, אבל במדע אתה אף פעם לא יודע מאיפה תבוא התגלית הגדולה הבאה.
האם אתה מרגיש לפעמים שמדענים מתנשאים עליך או שופטים אותך כי אתה עוסק במשהו שמזוהה עם התנהגות רעה?
אני חושב שזו בטח אחת הסיבות לכך שלא כל כך חוקרים את הנושא הזה. אני חושב שמסיבה זו או אחרת התעלמו ממנו. אבל יש בינינו כאלה שחושבים שזה מעניין, ואנחנו ממשיכים לעסוק בכך.
מהן בעיניך פריצות הדרך המסעירות ביותר בתחום הזה לאחרונה?
אני חושב שאחד המאמרים הטובים ביותר היה המאמר של יוריס ורסטר על הסיבות להנגאובר. הוא באמת מסכם את כל מה שאנחנו יודעים [המאמר של ורסטר בדק בשיטתיות "תרופות" שונות להנגאובר ומצא כי רק לאחדות מהן יש תימוכין במחקר או שניים. הוא הסיק כי "הדרך הטובה ביותר להימנע מהנגאובר היא להימנע מצריכת אלכוהול או לצרוך אותו במתינות].
אני מניח שפריצת דרך אחת היא ההקמה של ה- Alcohol Hangover Research, שהפכה אותנו למאורגנים יותר. הפגישה הראשונה שלנו נערכה ב-2010 בסן אנטוניו. זה היה רגע מצוין, כי יצא לי לפגוש את כל האנשים האלה, שקודם רק קראתי. אני מניח שזה יותר דבר אישי מפריצת דרך.
האם אתה צופה שנמצא אי פעם תרופה להנגאובר?
יש מחקרים שבוחנים את זה. יש דברים שנבדקו והתגלה שהם יכולים לרפא תסמינים של הנגאוברים – אחד מהם הוא התרופות האנטי-דלקתיות שאתן לוקחים לפעמים כשיש לכם כאב ראש, וזה מתחבר לרעיון של הנגאובר כתגובה דלקתית שנגרמת בשל דיכוי חיסוני. אבל מכיוון שכאב ראש הוא אחד הסימפטומים העיקריים להנגאובר, זה לא מאוד מפתיע שכדורים נגד כאב ראש יפחיתו את הסימפטומים שלו.
עוד דבר שנבחן הוא [התרופה למיגרנה] tolfenamic acid, שהתגלה כיעיל. נמצא גם שהצמח borage מקל על הסימפטומים. בינתיים נערכו מספר מחקרים לגבי דרכי טיפול שונות, אבל צריך לשחזר אותם כדי להוכיח יעילות.
מה לגבי אנשים שטוענים שיש להם תרופות עממיות להנגאובר, כמו טוסט שרוף או מיץ מלפפונים חמוצים? אתה מאמין להם?
בדרך כלל לא. אבל דבר מעניין הוא שאחד הדברים היעילים ביותר הוא גלוקוז. אחד המנגנונים האחרים של ההנגאובר קשור בעיכול גלוקוז ובכך שאין מספיק סוכר בדם. אחת התרופות הנפוצות להנגאובר בבריטניה היא ארוחת בוקר גדולה ומטוגנת – חביתה, נקניקיות, שעועית אפויה וכל זה – וזה כנראה עובד כי יש הרבה פחמימות בארוחה הזו. והיא מחזירה את רמות הסוכר למצב תקין.
אתה בעצמך שותה?
כן.
האם המחקר שלך משפיע על מידת הזהירות שלך בשתייה?
כנראה שלא, אבל שוב, אני לא חוקר נזק לכבד ומחלות של מערכת הדם, אבל אני לא חושב שהמחקר שאני עורך משפיע על השתייה שלי באופן ישיר. מה שמשפיע עליי הוא הרצון לא להשתכר ולהשתטות. בתור מדען אני אוהב שהמוח שלי עובד, להיות מסוגל לחשוב בבהירות. ולכן מה שעוצר אותי הוא התחושה שהמחשבה שלי נעשית מעורפלת – זה גורם לי לשתות פחות.
יש לך הנגאוברים?
זה מעניין, כי יש מחקר סקר שלפיו ל-22 או 23 אחוז מהאנשים אין הנגאוברים. אני בדרך כלל בקטגוריה הזו, למרות שמדי פעם יש לי הנגאובר, אבל בדרך כלל לא.
וכשיש לך הנגאוברים, מה אתה עושה?
אוכל ארוחת בוקר מטוגנת. זה מחולל פלאים.
Copyright 2015 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency.
תגובות פייסבוק
תגובה אחת על למה שתיתי את זה?
על זה נאמר חכם מדלג על מכשולים שפיקח ניכנס ויוצא מהם,אם וכאשר,,,
האנג אובר היא סבל גופני ומנטלי של מספר שעות עד מספר ימים תלוי בכמות השתייה וסוג המשקה,מי שמוכן לשלם את המחיר הכבד הזה זה בסדר גמור וזה זכותו,
אני אישית לא מוכן לשלם את המחיר הזה של הרגשה רעה מאוד,פעילות היום יומיים שלאחר מכן נפגמת,יש כאלה שמערבים תרופות לצאת מהחמרמרת הזו,(ולתרופות האלו גם תופעות לואי)או לאכול מאכלים עתירי שומן לצמצם את התסמינים,
יש משקאות איכותיים שניתן לשתות מהם מספר כוסיות ולא לקבל הנג אובר עקב האיכות שלהם,אבל גם בהם אם מגזימים לא ניתן לחמוק מהנגאובר,
אלכוהול רע לגוף האדם וגורם לו נזק בריאותי,במקרים של שתייה יומית הנזקים בקלילות מדרדרים לבלתי הפיכים,גורם למחלות כרוניות, להשמנה,איבוד שליטה ואלימות,ומי שבכושר גופני תמיד יחזור כמה צעדים לאחור,
אם הגעתם למצב של הנג אובר סימן שעברתם את גבול הטעם הטוב,עברתם את הקו האדום,גופכם החכם מאותת לכם עד כאן!!!ומכאן הכל תלוי בכם, אם עבור זמן קצר של אופוריה שווה לשלם מחיר כה כבד,???
המסקנה שלי הנג אובר רע לאדם בכל פרמטר וככזה מומלץ להימנע ממנו,אם ניתן לחלוטין!!!
מה דעתכם ???
מי עכשיו בדרך לנתניה?
סצ'ין וואיקרמי צריך לשלוט על הנתונים שנאספים עלינו ולשם מה? יש דרך לחשוב...
X 8 דקות
הסתננות אנגלית
רבים מלינים על חדירתן לשפה העברית של מילים אנגליות או לועזיות ממקורות אחרים. התלונה היא מוטיב קבוע, ותיק ומבוסס – כמו המילה "מוטיב", יבוא אנגלי-גרמני אופייני. הוויכוחים על קבלתן של מילים זרות לעברית, הדיון על "טוהר" השפה, הניסיון להציע מילים חלופיות – בין אם מבית היוצר של האקדמיה ללשון וסביבתה הרעיונית-אקדמית ובין אם מתוצרת הדוברים ומתוך הדינמיקה של השפה – כל אלו תופעות שמלוות את העברית החדשה מזה יותר ממאה שנה. הדבר מובן על רקע המהלך המיוחד של חזרתה של השפה העברית למרכז הבמה התרבותית-לאומית, החל בהתעוררות שהתחוללה במחצית השנייה של המאה ה-19. היחס המיוחד לעברית בקרב דובריה שבאו משפות אחרות ואימצו אותה כסמל לאומי וככלי לתחייה הלאומית, השריש מתיחות מיוחדת בכל הנוגע ל"שמירה" עליה. אנרגיה תרבותית רבה יש בדיונים על השפה העברית, ולא קשה גם לזהות לאומנות בדלנית בדרישות להקים סביבה חומות של הרחקת כל דבר זר תוך יצירה של מצג שווא בדבר עבר "נקי" מהשפעות, יחד עם תחזית אימים המדברת על סכנות האורבות לשפתנו הלאומית.
במידה רבה, שומרי החומות ותומכיהם, אלו המדמיינים שהם עומדים מול הצבא הפולש, מתרכזים בחיילי האויב המדומיין: במילים. לבלום מילים זרות מלהפוך לנורמטיביות הוא הדבר העיקרי במאבק. הדבר מובן, שכן קל לזהות את רוב המילים הזרות, לחשוף את פניהן, ולאחר דחייתן ברוב להט, לשקוד על חלופות עבריות, לעצב אותן באורח שיגביר את הסיכוי שהן יאומצו על ידי הדוברים החשופים לסכנה הזרה.
אלא שבתוך כך, נעלמת מעיני המקפידים חדירתם של מבנים תחביריים זרים התוקעים יתד בקרב הדוברים ומשגשגים באין מפריע.
מבנה כזה, החוזר ומתגלה בעברית הישראלית החיה של ימינו, אפשר לראות במשפטים כגון "הוא נכנס לדירה בשעת לילה מאוחר כדי לגלות שהיא נפרצה בשעה שהוא היה בקונצרט". האם המטרה של כניסתו הביתה הייתה לגלות שהיא נפרצה? ברור שלא. הוא נכנס, ובעקבות כך, הוא גילה שהדירה נפרצה. ה"כדי" הזה אינו מביע מטרה ואין קשר סיבתי בין שני חלקי המשפט. לא פעם, המבנה הזה פועל באמצעות "רק כדי", כמו במשפט הבא, מאחד ממדורי הספורט שסיפר על גורלו של שחקן כדורגל מן הבחינה התעסוקתית: "[הוא] חזר לסגל רק כדי להיות מושאל שוב".לחזרתו לסגל לא הייתה מטרה שהתממשה בכך שהוא הושאל שוב. כמעט אפשר לומר את ההיפך: השחקן חזר לסגל הקבוצה והנה הדברים התגלגלו כך שהוא לא מצא בו מקום אלא הושאל לקבוצה אחרת, שוב.
מה שיש לפנינו הוא קרוב לוודאי מבנה אנגלי מוכר, שיובא לעברית. משפטים מסוג "He went in only to find that the flat had been broken into" נפוצים מאוד באנגלית האמריקנית. גם השימוש ב-only מתגלה בהם לא פעם, אם כי הוא אינו מחויב. אותו only כמו מחדד את המעבר בין שני חלקי הסיפור הזעיר ומגביר את הדרמה. ובכל מקרה, אין הכוונה לומר שסיבה לכניסתו הייתה "כדי" למצוא שפרצו לדירה וגם לא "רק כדי" (כלומר שלא הייתה סיבה אחרת לכניסה). כך אפשר למצוא משפט כמו "He asked for a promotion, only to be told that his boss wasn’t happy with his performance" – כך שה-only to… מהדהד את הניגודיות הדרמטית בין שני החלקים. העובד ביקש קידום, והתגלה לו, בוודאי להפתעתו, לאכזבתו, שהמצב הדברים שונה בתכלית: הבוס שלו אינו מרוצה מהביצועים שלו (ומן הסתם, אין לו מה לצפות לקידום).
כל הסימנים מעידים על כך שהמבנה האמור, האנגלי-אמריקני, יובא לעברית העכשווית על כל חלקיו ומשמעויותיו. ה-"to" האנגלי היה ל-"כדי", באורח מכני ובעצם שרירותי. והמבנה הזה אינו יחיד. לא מעט דוברי עברית בימינו מפיקים משפטים כמו "פעם שחתמת על חוזה, אתה מחויב לקיים את כל הסעיפים בו". אין הכוונה לומר "באיזושהי פעם, כש...", אלא לקבוע התניה המעוגנת בזמן. כלומר, מדובר במקבילה מסוימת ל"מרגע ש..." עם נופך ברור של תנאי. נקבעת נקודת מוצא או התחלה, שעם התממשותה, מתקיים החלק השני של המשפט. "פעם ש..." הזה אינו אלא העתקה מדויקת של "Once" אנגלי המופיע במקום הראשון במשפטים במשמעות הזאת. בעברית, המבנה מתגלה לא מעט בהקשרים משפטיים, אך גם כשמדובר בתהליכים שיש בהם שלבים והתניות.
יבוא כזה של מבנים תחביריים מעניין במיוחד, שכן לתחביר יש עוצמה רבה והוא נוטה לשרוד על פני הדורות, גם לאחר התחלפות אוכלוסיית הדוברים והשתנות גדולה של אוצר המילים. התחביר, כך גילה המחקר הבלשני-אנתרופולוגי, שורד אף יותר מתבניות מוזיקליות ואפילו יותר מדנ"א. כלומר, השתרשות של מבנה תחבירי מיובא עשויה לנבא קיום רב דורות ל"פולש", על אפם וחמתם של שומרי החומות שהוא חלף על פניהם בשקט ובביטחון, ואולי למרות זעקותיהם על התמוטטותה הקרובה של השפה הנפלשת.
האם רומא שוב נופלת?
קאלֶן מרפיההיסטוריה מלמדת שקשה לזהות בזמן אמת שחיקה הרסנית והתמוטטות קרובה. | אירועי השישה...
X 12 דקות