פרויקט המחילה "לא יכולתי להניח לו למות בחדר מלא זרים"

ביום השנה החדשה 1980, סיליה מקווי קיבלה את ההודעה האיומה שבִּתה, ג'ויס, נרצחה בידי בעלה של ג'ויס, יוג'ין. שני עשורים לאחר מכן, ב-16 לאפריל 2004, היא חוותה טרגדיה כפולה כשהיא נאלצה לצפות בהוצאה להורג של בנה. סיליה מתגוררת באוגוסטה שבמדינת ג'ורג'יה, והיא חברה בארגון משפחות קורבנות רצח למען פיוס (MVFR), המתנגד לעונש מוות.

כשנאמר לנו שבתנו נרצחה, הדבר היה בלתי נתפס. הייתי בהלם, ראיתי איך הצבע אוזל מפניו של בעלי. חלקנו כל כך הרבה רגעים מאושרים יחד, וחתני לא היה מהטיפוסים האלימים.

טסנו לפלורידה והבאנו חזרה את שתי נכדותינו הקטנות לאוגסטה, להלוויה. מעולם לא שאלנו את הבנות דבר, אולם אחת מהן סיפרה ש"אבא היכה את אימא". התובע תיאר את האירוע כרצח על רקע רומנטי, והבטיח שיודיע לנו ברגע שיוג'ין יובא לפני שופט, אבל לא שמענו ממנו. שישה חודשים לאחר מכן גילנו שיוג'ין נידון לשנת מאסר על תנאי וחזר לביתו לטפל בילדים. לאמו היה כסף והיא השתמשה בהשפעתה כדי לעזור לו. אינני נוטרת לה על כך – אילו היה לי כסף הייתי עושה את אותו הדבר למען בני.

ניסיתי לשמור על קשר עם נכדותיי אך מעולם לא קיבלתי תגובה על המכתבים והמתנות ששלחתי להן. לבסוף, לאחר 18 שנים, נסעתי לפלורידה לבקר אותן. אני חייבת לציין שיוג'ין גידל אותן כהלכה והפגישה הייתה אירוע משמח מאוד. לצערי מעולם לא שמעתי מהן בהמשך.

מותה של ג'ויס שבר אותנו כמשפחה. בעלי ובני הבכור, רוי, מעולם לא דיברו על כך ואני הלכתי והתכנסי בתוך עולמי. בני הצעיר ג'רי היה הפגוע מכולם. "אימא", הוא אמר, "אם היית לוקחת אותי אתך לפלורידה הייתי הורג את יוג'ין כי הוא הרג חלק ממני".

ג'רי היה נשוי באושר במשך 17 שנים עד שפגש בחורה בת 22 והוא חשב שהוא מאוהב בה. אשתו הייתה שבורת לב ואני כעסתי והייתי נסערת, אך הוא לא הקשיב לנו. הוא התגרש ונישא לבחורה הצעירה, אך הדברים לא הסתדרו וכאשר הם נקלעו לקשיים כלכליים אשתו החדשה עזבה אותו. לבד וללא כסף, הוא עבר להתגורר עם צעיר שהשתמש בסמים והיה בעל עבר פלילי ארוך.

יום אחד ג'רי הגיע אלי לעבודה. הוא בירך אותי לשלום אבל אני עדיין כעסתי עליו ולא שאלתי אותו אם הוא רוצה לשוחח. חשבתי "אם אתה עובר תקופה קשה, אז יופי, כי אתה נענש על מה שעוללת". עד עצם היום הזה אינני סולחת לעצמי על שלא הושטתי לו יד לעזרה.

כמה שנים לאחר מכן, ג'רי לקח רובה והלך עם חברו לחנות נוחות וירה שם למוות באדם. לעולם לא אדע למה הוא עשה זאת, אך אני משוכנעת שהוא חשב על גיסו כשהוא לחץ על ההדק. למחרת, שניהם הלכו לבקר את קבלן הגגות שהיה הבוס שלהם והחבר של ג'רי ירה והרג את הבחור המסכן. לאחר מכן ג'רי הזעיק את המשטרה. הוא אמר לי אחר כך, " פחדתי מאוד שההרג ימשך".

בני התחרט מאוד על מה שעשה והוא הרגיש שמגיע לו למות, אך כשהוא התקשר מהכלא ואמר שהגיע מועד ההוצאה להורג, התפרקתי, אני שמחה שבעלי כבר לא היה בחיים כי הוא לא היה יכול לשאת את הכאב.

ג'רי לא רצה שאהיה עדה להוצאה להורג אך נאבקתי בשיניים ובציפורניים להיות שם. לא יכולתי להניח לו למות בחדר מלא זרים. היינו שם רק שניים – אני וקרוב משפחה של קבלן הגגות. אשתו של הקורבן שג'רי רצח לא נכחה שם, ועלי לציין שהיא אחד האנשים הנחמדים ביותר שהכרתי. היא מעולם לא גינתה בפומבי את מה שהבן שלי עשה ומעולם לא קראה להוצאתו להורג.

רגעים לפני הזריקה הקטלנית, ג'רי פנה והביט בי במבט ממושך ואז הפריח לעברי נשיקה. לאחר מכן הוא עצם את עיניו וראיתי כיצד הדם אוזל מפניו. אינני יודעת מה יכול להיות קשה יותר מלראות את בנך מת כך. אמא אינה רואה אדם בן 30, 40, 50 קשור לאלונקה בצורת צלב. היא רואה את הילד שהיא ילדה, בשבילה הוא נשאר תמיד ילד. אני ממורמרת מאוד על הממשלה שהורגת כך את אזרחיה – את ילדיה.

הדבר עדיין טרי ומכאיב מאוד ועם זאת אינני שונאת או רוצה להאשים – לא את יוג'ין ולא את מי שהרגו את בני. הכעס כולו מופנה כלפי עצמי על שהפניתי את גבי לבני בשעה שבה הוא נזקק לי יותר מכל.

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.
§ מחשבה | # השראה
- דימוי שערסליה מקווי. תצלום: בריאן מודי, The Forgiveness Project


תגובות פייסבוק