יום אחד תהיי מאושרת

טאשי הייתה רק בת חמש כשאמה הלכה לעולמה ואביה נטש אותה. היא נאספה על ידי לובסאנג פושטוק (Lobsang Phuntsok), נזיר בודהיסטי, שאחרי שנים של לימוד והדרכה בארה״ב החליט לחזור לכפר הולדתו הנידח בהימלאיה ולהקים שם בית לילדים נטושים. ״אנחנו האנשים שהחברה ויתרה עליהם״, הוא אומר ל-85 האחים והאחיות במשפחה החדשה שהקים, ״אבל כאן, ביחד, אנחנו יכולים להיות מאושרים״.

לובסאנג עצמו היה ילד דחוי. אמו, שנכנסה להיריון בגיל צעיר מאוד, נאלצה להסתיר את ההיריון, ילדה בחשאי והשליכה אותו לאשפה בתקווה שכך יוכלו כולם להתעלם מהתינוק שנולד. דודותו שמצאה אותו שם, על סף מוות, גידלה אותו בכל זאת, אך במקום לחגוג את הולדת הילד החדש במשפחה, הוא גדל כל חייו בתחושה שהוא אינו רצוי וקיבל את הכינוי ״האורח הבלתי רצוי ביקום״. מאחר שהילדות שלו הייתה רחוקה מלהיות מאושרת, הוא מנסה להעניק חיים אחרים, חיים של שמחה, לילדים שהוא מאמץ. הוא, מצדו, מרגיש לראשונה בחייו, שיש לו משפחה משלו.

טאשי מתקשה להשתלב בביתה החדש. טראומות העבר צפות ועולות בכל הזדמנות, והכאוס (שהוא לרוב צוהל ומרגש) מאיים עליה. אט אט היא מתרגלת. טאשי ונזיר לומדים להכיר זה את זה ולבטוח זה בזה. וכשהיא סוף סוף מרגישה שייכת, טאשי מסוגלת אפילו לשמוח בילד נוסף המצטרף למשפחה.

לראיון עם לובסאנג פושטוק, הקליקו באתר הסרט על The Story.

הבמאים אנדרו הינטון וג׳וני ברק (Andrew Hinton & Johnny Burke) זכו על סרטם בפרס האמי וב-25 פרסי פסטיבלים נוספים.

 

TASHI AND THE MONK from Pilgrim Films on Vimeo.

וידאו זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

3 תגובות על יום אחד תהיי מאושרת

01
אורלי ניצן

דפנה לוי שלום לך.
ראשית, תודה על הרשומה על טאשי. מחמם את הלב.
שנית, תודה על תרגומייך המעולים (אם יורשה לי, ובהנחה שאין עוד 'דפנה לוי') להרבה רשומות וחומרים מרתקים ומאתגרים ב"אלכסון".
שלישית, על ה-מושג "אושר". לתפיסתי. אשתדל בקצרה (אין לי נטייה להיות לאקונית, גם כשזה מתבקש, אבל בחיי שאני עובדת על זה...).
אז ככה - "אושר" הוא מושג חמקמק לכשעצמו וסובייקטיבי לגמרי (כמו כל המושגים ומשמעויותיהם שמתחום התודעה, המודעות והרגש), וככזה, אינו ניתן למדידה ולכימות.
המושג צף ועלה ושטף את התודעה הקולקטיבית (כמו הרבה מושגים אחרים) בשנים האחרונות עד כדי הקמת "מדד האושר העולמי" הנבדק מדי שנה ע"י גופים וארגונים בינ"ל ומקומיים (במדינות שונות) כאלה ואחרים ומתפרסם בקביעות.
ה"אושר" תלוי לחלוטין ברמת התבונה, במודעות העצמית, במודעות בכלל ובתודעת האדם עצמו כמו גם בעוד מספר לא קטן של משתנים סמויים וגלויים.
לדוגמה: האם האושר של קוטפת אורז בסין זהה לאושרו של וורן באפט המיליארדר מארה"ב?
האם האושר של טרוריסט רצחני מדעאש במעשיו זהה לאושרה של עובדת-סוציאלית שהצליחה לשקם ילד/אדם בוגר מפגיעה שניפגע?
האם האושר של הגשמת מטרות (לטווח קצר, בינוני, ארוך) זהה לאושר של מי שהרוויח כרגע כמה מיליונים בלוטו?
האם האושר של פיצוח והבנת טקסט מורכב (מכל תחום שהוא, בהתאם לעיסוקו/ה ותחומי התעניינותו/ה של אותו/ה אדם) זהה לאושר הנובע מכתיבת טקסט תעמולתי של בעל/ת אג'נדה פוליטית כזו או אחרת?
האם האושר (באמת שאני מעדיפה את המושג "סיפוק") שנובע מהתגברות על אתגר מורכב, קריאת ספר טוב, צפייה בסרט מרתק, בילוי זמן בחברת אנשים אהובים ויקרים זהה לאושר של כתיבת פוסט מכפיש ומשמיץ (מבלי לציין אפילו את סגנון ההתנסחות)?ברור שיש עוד אין-ספור דוגמאות לחמקמקות ולסובייקטיביות המוחלטת של המושג. ברור גם (האמנם?) שכל אדם שואף בימי חייו להיות מאושר/ת בהתאם לתפיסתו/ה הוא/היא את המושג.
רק כמה מלים על המושג "אושר". אגב, אני אישית לא משתמשת בו, ביחס לעצמי ו/או ביחס לזולת.
המשך שבת טובה.
ובריאות!