
הן מגיעות מדי שנה בראשית הסתיו, עשרות אלפי סנוניות סגולות מכסות את השמים, ואנשי אוסטין טקסס מתקבצים בסמוך למרכז הקניות ״קפיטל פלאזה״ (ממש על יציאה 238 של הכביש המהיר) כדי לצפות בהן חוצות את השמים. הלהקה כולה - נודדת, בדרכה לבלות את החורף בברזיל - כאילו מבצעת פעלולים אוירובטיים - נעה כחטיבה אחת מעלה ומטה, ענן ענק וצייצני שצפָּרים ותיקים, חובבים, עוברי אורח, תיירים וילדים עומדים מולו פעורי פה.
Exit 238 from Henry Davis on Vimeo.
תגובות פייסבוק
אינו שולט
השפה היא יצירה קולקטיבית, חיה ודינמית. מייצרים אותה כל דובריה, והם עושים זאת באורח כמעט בלעדי על ידי השימוש בה. השימוש בשפה, על ידי כל אחד ואחת מאיתנו, כולל חזרה על דברים מקובלים, הפעלה של המכלולים הרבים בשפה – מבנים, צורות – וגם הימנעות מהפעלתם. יש מכלולים בשפה שמניבים צורות וצירופים, מכלולים שמממשים אפשרויות הגלומות במבנים. כך, במבט על המתרחש, נוכל לעתים לומר שדבר מה הוא ״חדש״; כך יהיו מי שיתקוממו ויאמרו שהדבר שנראה ״חדש״ הוא ״בניגוד לכללים״ ולא פעם מה שנראה חדש בעיני אחדים אינו נראה חדש כלל בעיני אחרים.
הדרכים שבהן השפה משתנה, האופנים שבהם נוספים לה אלמנטים, ומהלכיהם המדויקים של תהליכים כאלו – הכול עניינים מורכבים, רצופים בספקות ובהשערות סותרות. ומעבר לכל אלו, נוכח דבר חדש, לא מוכר, שמתגלה לנו כצופים בשפה מסוימת, קשה מאוד להתנבא. האם לפנינו ״שגיאה״? טעות תמימה שהדובר אינו מודע לה וגם לא יחזור עליה? ואולי אנו עדים לבקיעתו של ניצן שעתיד להיות דבר חדש בשפה? לשם ניקיון הדעת והיושר התיאורי, עלינו לאסוף הכול, לתעד, למיין ולהמתין בסבלנות.
הבלשן הדגול יעקב פולוצקי נהג לומר לתלמידיו שדוגמה אחת יכולה להיות טעות, שתי דוגמאות יש לרשום בצד ולחכות, ואילו שלוש דוגמאות כבר מצדיקות סעיף במאמר מדעי. לניקיון הדעת ולגישה הפתוחה הזו כיוונו הדברים הכלליים בפסקה הקודמת. גישה פתוחה פירושה לא להטות את השיפוט שלנו על פי הטעם, לא להיות שבויים בידיהן של נורמות שאין להן ולא כלום עם גישה אמפירית שמעוניינת אך ורק ב״יש״ הקיים בפועל, וגם לא למהר לזרוק הצידה מקרים נדירים שאכן יכולים להעיד על תהליך שעד כה לא שמנו לב אליו או שלא היה לנו נגיש.
הדברים הללו תובעים מאיתנו תשומת לב מתמדת לממצאים המתגלים בטקסטים, ואכן לרשום ולחכות. והנה הגיע מייל ובו כתבה מי שכתבה שאדם מסוים ״אינו פרסם את הטקסט״, בדיוק כך. ההקשר לא הותיר מקום לספק: היא ביקשה לומר שאותו איש לא פרסם, שלא הוא פרסם, שהטקסט שכבר פורסם, לא הוא פרסם אותו.
מילת השלילה ״אינו״ משמשת לשלילת צורות פועל בהווה וכן לשלילת שמות תואר. ״היא אינה אוהבת ברוקולי״, ״הם אינם גבוהים״. העניינים אמנם מסתבכים מעט שכן גם שמות עצם יכולים להישלל, ומעמדם אז דומה למעמד של שם תואר. אך בכל הקשור לפועל, לצורות הפועל ולזמן של הפועל הנשלל, ברור לגמרי שההרגל הוותיק, המקובל, הנלמד והמועבר מדור לדור הוא ש״אינו״ שולל רק צורות פועל בהווה. כשאנו רוצים לשלול צורות פועל בעבר או בעתיד, אנו משתמשים במילת השלילה ״לא״: ״לא רצחתי״, ״לא ניסע מחר לעפולה״.
אז מה קרה ב״אינו פרסם״?
ראשית, איננו יודעים. כשקיבלתי את הטקסט הוא היה עבורי דוגמה ראשונה, יחידה. אלא שלא חלף זמן רב והדוגמאות החלו להופיע בזו אחר זו, ואפילו סימנים למוּדעוּת לקיומה של התופעה. חברה הייתה באירוע בתל אביב שבו מורה לפיזיקה – לא ללשון! – סיפרה שבעת בדיקת מבחנים של תלמידי תיכון שהיא מלמדת, היא מצאה את עצמה מתקנת צורות כגון ״אינו היה״ ו״אינו לקח״ ואחרות דומות להן. כלומר, היא הבחינה בשימוש גובר ב״אינו״ לשלילת העבר. בתמימותה, כך אמרה, היא חשבה שמדובר בניסיון של תלמידיה למצוא חלופה עברית לזמן דקדוקי שאינו קיים בעברית, אך עד מהרה היא הזכירה לעצמה שמדובר בתלמידים שהידע שלהם באנגלית מוגבל, ושאינם שולטים בשפות אירופיות מודרניות או בלטינית וכדומה. מסקנתה הפשוטה וההגיונית הייתה שהתלמידים רבים בימינו חושבים ש״אינו״ היא מילה נרדפת, ״יפה יותר״, ל״לא״. כלומר, החשד הוא שיש פה ניסיון להגביה את משלב השפה – בכל זאת, מבחן כתוב, בתיכון, בפיזיקה – כדי להרשים את המורה ולהישמע ״רשמיים״.
לא חלפה אלא יממה והנה נחתה אצלי דוגמה נוספת, בטקסט במדור ספורט מקוון, שעסק בעתידו של הכדורגלן הוותיק ערן לוי: ״לוי קיבל הודעה אתמול בלילה (בין רביעי לחמישי) שאינו ימשיך עוד ביפו וכמובן שאינו נכלל בסגל הקבוצה למשחק החוץ היום מול הפועל עכו״. ״אינו ימשיך״, לכל הדעות ועל פי ההקשר, הוא שלילה של צורת פועל בעתיד. עובדה אמפירית, גם אם אנו רגילים לראות ולכתוב ״לא ימשיך״.
וכך יש לפנינו כבר שלוש דוגמאות ויותר, כולן עכשוויות, חיות ואמיתיות. אין מדובר בפליטת מקלדת או במעידת של היד האוחזת בעט. את הסיבות לתופעה אפשר רק לשער, וההשערה הראשונה והבסיסית היא מה שסברה אותה מורה לפיזיקה: על יסוד בורות, נעשה ניסיון להגביה את הסגנון ולהישמע רשמיים ומהוקצעים יותר. הווקטור הזה אכן מוכר ומביא לעולם לא מעט צורות ומבנים בלשונות רבות. גם הבורות והצורך ביוקרה ובהפגנה של יכולת מדומה הם כוחות חזקים בעולם, ולא רק בתחום הלשון.
האם צפוי ל״אינו״ תפקיד רחב יותר, גם לשלילת צורות פועל בעבר ובעתיד (ואולי גם בציווי)? אינני יודע. איני ידעתי אתמול ואיני אדע מחר. נחכה ונראה.
חברים טובים באמצע הדרך
Kellog Insightאנחנו רצים קדימה אל מטרותינו בחיים. ומה עם חברים? איך נדע לשמור...
X 5 דקות
שלושים מיליגרם חלל
מרינה קורןמי שזוכים לראות את כדור הארץ מהחלל, חשים שמתחולל בהם שינוי. השאלה...
X רבע שעה