סבטלנה אלכסייביץ׳, הסופרת זוכת פרס הנובל מבלרוס, ראיינה אלפי אנשים, עדים למאורעות דרמטיים שהתרחשו בארצה ומחוצה לה - החל מפירוק ברית המועצות, דרך אסון צ׳רנוביל וכלה במונולוגים של נשים על מה שחוו במלחמת העולם השנייה. אלכסייביץ' תיעדה את מה שעלה בראיונות שהיא ערכה. לקראת הכנת סרטה התיעודי Lyubov: Love in Russian, אשר צולם לפני שלוש שנים, במהלך עבודתה על ספר חדש, אלכסייביץ׳ בחרה לשוחח עם מרואייניה על אהבה, ועל משמעותה בחייהם.
האם אפשר לאהוב את אותו אדם לאורך כל החיים? עד כמה חיונית האהבה כדי לחיות חיים של שגשוג והגשמה עצמית? ואיך אנחנו בכלל יודעים שאנחנו מאוהבים?
בקטע מתוך הסרט, אלכסייביץ׳, שלדבריה גדלה בתרבות שנמנעת מלגעת בנושאים הללו, מנהלת את השיחות האינטימיות הללו בסקרנות ובהתלהבות. והבמאי סטפן יולן (Staffan Julén) משאיר את המיקרופון והמצלמה פתוחים לכל ניואנס.
תגובות פייסבוק
נישן, נשכח
בר חיוןשינה עשויה להיות מפתח למחיקת זיכרונות. | על אף שזיכרונות שליליים הם בלתי...
X 3 דקות
קודם, עכשיו ואחר כך
אמילי תומאסעבר, הווה ועתיד הם דברים ממשיים, והזמן נראה נע וחולף, לא? יש...
X רבע שעה
מזון לא שלם
מי ייתן שאהפוך לאבן,
מאבן לחול, מסלע
לגרגר, מיהלום לבוהק.
מי ייתן שאתקשה כמו צדף
של מי תהום, עפרַת
נחושת, לב בדולח.
מי ייתן שאהיה מזון לא שלם
בבהירות מושלמת, ים עבה,
מרוכז, כוכבִי וטהור.
שאהיה דבש קרוש
של טל וזהב חי.
אנה מָארְקֶש גָסְטָאו (Ana Marques Gastão), ילידת פורטוגל (1962), היא עורכת דין בהכשרתה, משוררת, מבקרת ספרות, מסאית וחוקרת.
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר