חברותיי הסוריאליסטיות

כמו כל סיפור טוב, גם זה מתחיל בצלצול טלפון. הצלצול הזה התרחש בשנת 1971: גלוריה אורנסטין (Gloria Orenstein), אז סטודנטית בראשית הקריירה האקדמית שלה, עונה ומתברר לה שמעברו השני של הקו נמצאת לאונורה קרינגטון. האמנית הסוריאליסטית האנגלייה - שיצרה בין השאר בשיתוף פעולה עם מקס ארנסט, חייתה ועבדה בפריז ולאחר מכן במקסיקו, הייתה מוקפת יוצרות ויוצרים מכל התחומים וחייתה את החיים במלוא עוצמתם המבהילה - שאבה את אורנסטין אל תוך עולמה.

השיחה, והמפגש שבעקבותיה, הציבו את אורנסטין על מסלול מחקרי ואקטיביסטי ברור: אמנות סוריאליסטית, אקו-פמיניזם, שאמאניזם. מסלול שעבר בבתי הקפה של פריז (כי איך אפשר אחרת?), בכפרי קרח בלפלנד, ברחובות לונדון ובבתי החולים בספרד. אורנסטין היא היום פרופסור אמריטה בחוג ללימודי מגדר וספרות השוואתית באוניברסיטה של דרום קליפורניה, מאחוריה ספרים ומאמרים לרוב, והיא עדיין מגלה וכותבת. את כל הקורות אותה מספרת הבמאית צ׳רי גולק (Cheri Gaulke) בסרט ״השיחה של גלוריה״, המשלב אמנות משובחת ואנימציה משעושעת, משובחת לא פחות.

וידאו זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק