שגרת היומיום בבית הכלא הגדול בסרביה מתנהלת בדייקנות קפדנית. לאסירים ולסוהרים יש לוח זמנים שקובע במדויק מתי קמים, לאן הולכים ובאיזה קצב ומה עושים בכל רגע ורגע. סרטו של דז׳ן פטרוביץ׳ (Dejan Petrović) ״זהים״ (ובשפת המקור Isti) מלווה את החיים בבית הסוהר כמעט ללא מילים.
פה ושם סוהר נותן פקודה, פה ושם מישהו ממלמל משהו. יתר הקולות הם רעשים מכאניים, חריקות מכונה, צעדים, כיסאות זזים, קולות שחוזרים על עצמם מדי יום, ומעניקים לחיים שם אווירה של פס יצור. כולם זהים: כולם נראים אותו דבר, סדר היום שלהם זהה, הם עסוקים באותם דברים, כולם ברגים במכונה, חיילים על לוח שחמט. גברים ונשים מבלים יום ועוד יום ועוד יום בשגרה קפואה. וגם כשהם זוכים לעסוק באפייה או בטיפול בסוסים, קשה להם להתנער מהמכאניות שמכתיבה שלילת החירות. הצלם דראגן וילדוביץ׳ (Dragan Vildović) מצליח למצוא בתוך כל זה גם יופי יוצא דופן ונוגע ללב.
תגובות פייסבוק
אני, מכונה
אברום רותםאינטליגנציה מלאכותית אמיתית ושלמה? מכונות מודעות ובעלות רצון? לא כל כך מהר:...
X רבע שעה
למה מי אתם?
אלן ג'ייקובסאיך אנו יודעים מי הוא מי? ואיך לקחה לעצמה המדינה את הזכות...
X חצי שעה
עולם חדש, צפוף
אסף צחורהעיר המודרנית, סיפור הצלחה, מנוף לקידמה, גדלה וגדלה והופכת לבעיה נפשית לרבים....
X 17 דקות