אחרי שנים שבהן עסק בחיבור תשבצי היגיון (וגם חידות סודוקו) עבור הניו יורק טיימס, ויל שורץ (Shortz) החליט שהגיעה השעה להתמסר להתמכרות האחרת שלו: פינג פונג. הוא רכש מחסן של סוחר רהיטים ליד ביתו שבניו יורק, והפך את החלל, 1300 מ״ר, לאולם אימונים מקצועי לפינג פונג.
שורץ מקיים באולם שלו טורנירים רבי משתתפים (ועתירי פרסים כספיים), אבל ראשיתו של הסיפור בהתחייבות קטנה שהוא התחיייב לעצמו: לשחק פינג פונג מדי בוקר, במשך שנה שלמה, כדי לאמן את אותם חלקים במוח (ובגוף, כמובן) שאינם זוכים לאימון מתאים כשהוא טורח על התשבצים המסובכים שלו. הוא עמד בהבטחה, ויותר מזה. הוא שיחק מדי יום, במשך אלף ימים.
התשבצים, אגב, הביאו לו תהילה רבה וגם הופעת אורח ב״סימפסונס״.
את הסיפור כולו תמצאו בעיתון האם שלו, כאן.
תגובות פייסבוק
2 תגובות על שנת הפינג-פונג
זה נהדר, דפנה, תודה שהבאת, ובכלל זו פינה, זה טור, שאינני מחמיץ.
תודה, שרון. שמחה שאתה נהנה.
מכשילי הרפואה
ארז רזתערובת של טענות מופרכות ומוגזמות, אי-הבנה וצביעות מניעה את ההתנגדות לשימוש בבעלי...
X רבע שעה
עכשיו כולם ביחד
איילִנֶד פירסהעובדות בידינו: קבוצות של בני אדם ששרים ביחד, הופכות לקהילות חזקות ומגובשות....
X 6 דקות
ילדותי
הילד הלך ביער
והיגואר אכל אותו.
אחר כך המשאית עברה בתוך הגוף של הילד
והוא הלך לספר לאימא.
והאימא אמרה: אבל אם היגואר אכל אותך, איך
הצליחה המשאית לעבור לך בתוך הגוף?
המשאית רק עברה ממש ליד הגוף שלי
ואני זזתי הצדה מהר.
תשמעי, אימא, אני רק רציתי להמציא שיר.
אני לא חייב להיות הגיוני.
מנואל דה בארוס (Manoel de Barros) הוא משורר ברזילאי (1916-2014), שזכה בפרסים רבים, ובהם הפרס הספרותי החשוב ביותר בברזיל, Prêmio Jabuti.
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר