וידאו

בכל מקום יש קֶצב

פרד נלסון נושא איתו קרש, ריבוע של עץ מהוה, לכל מקום. כשהוא עובר במנהרה, כשהוא מגיע לפארק, כשהוא עוצר ברחוב - הוא מניח את הקרש שלו ורוקד עליו סטפס.

הקצב, צעדי הריקוד שלו, המהדהדים מקירות בתים, מעצים, מדפנות המנהרה, והם התפילה היומית שלו.

נלסון גילה את הריקוד בגיל מאוחר יחסית, והוא עדיין מתפעל מהתגלית: מכך שהוא מוצא קצב בכל מקום, מכך שהריקוד הזה מעיר בתוכו דברים עמוקים ומסעירים שהוא לא הכיר קודם לכן.

סרטה הקצרצר של ג׳סיקה בשיר He Who Dances On Wood, הוא סרט על יופי ושמחה שמתגלים במקומות קרובים ומפתיעים. 

He Who Dances On Wood from BRIC TV on Vimeo.

21.03.2021

תראו אותנו, אנחנו מדהימות

״רוב האנשים לא יודעים אפילו איך לשאול שאלות על מי שאנחנו, ועל איך אנחנו מרגישות בתור עצמנו״, אומרת קייסי לגלר (Casey Legler), לשעבר שחיינית אולימפית ובהווה סופרת, מסעדנית ודוגמנית, בעיקר של בגדי גברים.

לגלר וחבורה גדולה ומרשימה מאוד של חברותיה, התכנסו בהזמנת הניו יורק טיימס לצילום, ויותר מזה לשיחה, בשאלה מה זה בדיוק להיות בוּץ׳ (Butch), ואיך סוגים שונים של נשיות נראים מבחוץ ומבפנים, ובעיקר - במנותק ממבט גברי. והניתוק הזה מכל קונבנציה חברתית, מרחיב את האפשרויות: הנשיות יכולה פתאום לכלול כל מיני גדלים וצבעים, קולות ואנרגיות, ובעיקר - היא ניתנת להגדרה עצמית (או כמו שהאמריקניות קוראות לזה: owning it).

רשימת משתתפות חלקית: אליסון בכדל (אכן, ההיא מ״מבחן בכדל״), רוקסאן גיי, ג׳י די סמסון, איילין מיילס, אליזבת סטראב ואחרות.

הסיפור המלא כאן.

 

14.03.2021

חוצב הקרח האחרון

פסגתו של הצ׳ימבורסו, ההר הגבוה ביותר באקוודור, נחשבת לנקודה הקרובה ביותר לשמש על פני כדור הארץ. הפסגה הקפואה שלו שימשה מקור הכנסה לתושבי הסביבה, שנהגו לחצוב מתוכו גושי קרח - נקיים, טהורים - ולמכור אותם. אלא שעם השנים הענף הלך וגווע, והפקה מתועשת של קרח תפסה את מקומה של החציבה המסורתית.

בלתסאר אושקה (Baltazar Ushca) הוא אחרון חוצבי הקרח על ההר, שהוא הר געש רדום. הוא החל לטפס ולחצוב כשהיה בן 15, והוא ממשיך לעשות זאת גם היום, כשהוא כמעט בן 70. אֶחיו, אשר כמותו, למדו את המקצוע מאביהם ונהגו לעבוד איתו על המדרונות הקפואים, פנו לעיסוקים אחרים, שאינם כרוכים במאמץ גופני עצום ומלחמה בלתי פוסקת באיתני הטבע.

סרטו של הבמאי סנדי פאטץ׳ (Sandy Patch) מלווה את אושקה, הנחוש להיאחז במקצועו לא רק מטעמים כלכליים, אלא כדי לשמר מסורת עתיקה בעולם המשתנה מקצה לקצה.

 

 

 

The Last Ice Merchant (El Último Hielero) from Sandy Patch on Vimeo.

07.03.2021

קייסי מצייר את חייו

קייסי נייסטאט ( Casey Neistat) הוא לא היוטיובר הראשון המציג סרטון בנוסח Draw My Life - אבל הסרטון שלו, והחיים מלאי התהפוכות שהוא מציג, בהחלט מעוררים השראה.

נייסטאט, שנולד וגדל בסביבה שלא הייתה מרובת אפשרויות, ואיש בה לא הימר שדווקא הוא יצליח להגשים את חלומותיו, נשר מבית הספר בגיל 15 ובגיל 18 כבר מצא את עצמו אב לתינוק. החיבור המיידי שלו למצלמת הווידאו, האהבה לסיפור-סיפורים והכישרון לקולנוע, הפכו אותו לבמאי גרילה נערץ, משפיען מחתרתי, בלוגר שצבר עשרות מיליוני עוקבים ולבסוף גם יזם ובמאי מוערך.

את כל הסיפור המורכב (וכן, גם המרגש מאוד) הזה, הוא מציג בסטופ-מושן אינטימי, כן, עדין, שנון ומקסים.

 

 

Draw My Life - Casey Neistat from Harbers Studios on Vimeo.

28.02.2021

באמצע

כמו רבים מבני גילו, גם מסאמי היאטה (Masami Hayata) מלהטט בין תפקידיו השונים בחיים, ובמרכזם הטיפול: בבנו הקטן ובאמו הקשישה. ביפן, שאוכלוסייתה מזדקנת ושיעור הילודה בה נמוך מאוד, התפקידים הללו הוקצו מסורתית לנשים, אבל היאטה, מנהל בכיר בחברת פרסום, כבר אינו יוצא דופן - יותר ויותר גברים לוקחים על עצמם את הטיפול בבני משפחה הזקוקים לכך, ובעיקר בהוריהם המזדקנים.

בסרט Taller Than the Trees, מלווה הבמאית זוכת האוסקר מיגן מילאן ( Megan Mylan) את היאטה, בשיחותיו האינטימיות עם בנו, בביקוריו אצל אמו ובעבודה. במאמר שכתבה בניו יורק טיימס, מילאן מספרת כי החלה לצלם בטוקיו זמן קצר אחרי שילדה, והייתה בטוחה שחוויית האימהות תמלא אותה ביצירתיות. באותם ימים היא נתקלה בשירו של בילי קולינס The Lanyard, המספר על ילד שמכין לאמו מין מחזיק מפתחות, בתקווה לפצות אותה על כל ההשקעה הרגשית והמעשית שהשקיעה בו. השיר, היא מספרת, גרם לה לחשוב על המחויבות שלנו להורינו, והסרט הוא חלק מהחיפוש שלה אחר התשובה. 

 

Taller Than the Trees from Principe Productions on Vimeo.

21.02.2021

לא על פס ייצור

סיריל קבורה (Cyrille Kabore) היה בן עשרים כשנמלט מגאנה. אחד ממאות אלפים שניסו למצוא את דרכם מאפריקה ואסיה ומן המזרח התיכון לאירופה, מחיי עוני ואי יציבות פוליטית לחיים טובים ובטוחים יותר. הבמאי האיטלקי פביו פלמיירי (Fabio Palmieri) פגש אותו במילאנו, וביקש ממנו לספר לו את סיפורו.

זהו סיפור של ייאוש ותעוזה, של מסע ארוך ומפותל ומלא סכנות וייסורים. וקבורה, המספר אותו בקולו שלו, סירב להצטלם, מחשש שמישהו יזהה אותו, שמישהו יבין את גודל המצוקה שאליה נקלע. פלמיירי השתמש בדימויים בעלי מסר ברור: אנחנו, הצופים הנינוחים, נוטים לראות בכל הפליטים ומבקשי המקלט שורה של יצורים ספק-אנושיים, חסרי פנים, חסרי זהות אישית. אנחנו לא מבדילים ביניהם, ולא מאזינים לסיפוריהם החד פעמיים. הסרטון הזה, עטור הפרסים הרבים, הוא ההזדמנות שלנו לאמץ נקודת מבט שונה.

 

IRREGULARS from NotWorkingFilms on Vimeo.

14.02.2021