וידאו

שומרות היערות

דווקא הכנסיות באתיופיה הן ששומרות על העצים המעטים שנותרו באזורים שהיו פעם מכוסים ביערות צפופים. במהלך המאה האחרונה, העצים נכרתו כדי לפנות מקום למרעה, חורשים סבוכים הוחלפו בשדות חקלאיים, ועדרי הבקר השמידו את הצמחיה המועטה שעוד נותרה בטבע - עד שהכנסייה החליטה לעשות מעשה, כדי להציל את העצים ולהציל את הסביבה.

הכנסיות, שנבנו בלבם של אותם יערות עתיקים, היו מאז ומתמיד מוקפות בגדרות אבן, שתחמו את האזור הנחשב מקודש. כדי להציל עצים רבים ככל האפשר, הכנסיות החלו מזיזות את גדרות האבן הללו, ובמקום להקיף את המבנה והחצר בלבד, הן מקיפות כעת גם שטח ירוק של עצים שהודות לקדושה המיוחסת להם, אסור לאיש לכרות. הגדר אינה מונעת מאיש להיכנס לשטח, להפך, תושבים מוזמנים ליהנות מן הלבבות הירוקים הללו באמצע מרחבים חומים צחיחים, וכמוהם מגוון גדול של חיות בר, שהיער הוא סביבת החיים הטבעית שלהן, ובלעדיו מאיימת עליהם סכנת הכחדה.

הבמאי ג׳רמי זייפרט (Jeremy Seifert) מספר את סיפורן של הכנסיות השומרות על יערות אתיופיה. כתבה מעמיקה בנושא אפשר לקרוא כאן.

 

 

 

 

 

 

The Church Forests of Ethiopia from Go Project Films on Vimeo.

19.04.2020

דיוקן מסוגנן של מהגר יפני

נiבואקי קונו (Nobuaki Konno) היה אלוף העולם בקראטה. כשהחליט להגר להולנד, הדברים הכי מפחידים שנתקל בהם היו המלפפונים והחצילים, שנראו לו ענקיים לעומת אלה הקטנטנים במולדתו, יפן.

בסרט אישי-הומוריסטי, קונו ובתו, מעצבת האופנה ליסה קונו, משוחחים על חוויית ההגירה ועל ההשתלבות בתרבות חדשה, על הבדלים בשפה ובראיית העולם, ואגב כך האב מדגמן את הבגדים שעיצבה למענו הבת, ותוהה בעצמו למה הוא כל כך בטוח שהוא יפני, ולמה הוא נמשך כל כך לתרבויות אחרות.

 

 

NOBU - a stylized portrait of a Japanese immigrant from Sarah Blok on Vimeo.

12.04.2020

האיש הכחול

״אני בן 78, ויש לי גוף של גבר בן 40״ מצהיר ג׳ים הול (Hall), והאמת היא שמספיק מבט חטוף כדי להבין שהגוף שלו יוצא דופן. בעיקר משום שהוא כחול.

הול קיעקע את כל גופו בגוונים של כחול, בדוגמאות שונות ומשונות. התהליך היה ארוך, ולעתים כואב, ולעתים כואב מאוד. הוא החל אותו כששימש במשרה ממוסדת להפליא: הול היה מהנדס העיר הראשי של בולטימור. בימים ההם העז לקעקע רק את חלקי הגוף שלא נחשפו מתחת לבגדים. כשיצא לגימלאות השלים את צביעת הפנים והידיים, ״ונשבעתי שזהו. אין יותר תיקונים ותוספות. נשאר קצה של כף רגל שאינו צבוע, אבל השלמתי עם זה״.

ואם נדמה לכם שלצבוע את כל הגוף בכחול זה החלטה משונה, חכו עד שתשמעו מה הוא עשה לאשכיו, וכדאי גם להקשיב לו, כי השקפת העולם שלו בהחלט ראויה לתשומת לב.

קראו עוד על הול, ועל תהליך הפקת הסרט, בבלוג הזה.

 

 

 

out of the blue from friendzone on Vimeo.

05.04.2020

בוא נראה ביחד

היא רואה, הוא עיוור.

שני ילדים בני תשע משחקים בשדה, לא רחוק משפת האגם. הם מדלגים בין השיחים, צוחקים, משוחחים. הם מנסים להבין איך כל אחד מהם רואה את העולם, ומגלים שהחוויות החושיות יוצרות עבור כל אחד מהם עולם שונה לגמרי. ממה כל אחד מהם פוחד? איך יתכן שהיא מתפעלת מן הצבעים שהיא רואה, והוא אינו זקוק להם? אט אט הם לומדים כיצד להתגבר על מגבלות התקשורות שהעולמות הנבדלים הללו מציבים בדרכם.

״טיול״, סרטו של הבמאי הפולני הצעיר פיליפ יקובסון זיכה אותו בפרס לסרטי סטודנטים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של קרקוב.

walk from Filip Jacobson on Vimeo.

29.03.2020

עיר ריקה שכולה ספקולנטים

כשהעיר הסינית קאנגבאשי ( Kangbashi) נבנתה, אמורים היו לגור בה שני מיליון בני אדם. בפועל, מתגוררים בה כ-130 אלף איש, החיים בין עשרות רבי קומות, מבני פאר, מגדלים ורחובות רחבים - וריקים. כמעט את כל הדירות רכשו אנשי עסקים, משקיעים, ספקולנטים שקיוו להרוויח כך הרבה מאוד כסף.

הסרט ״קתדרלות״ הוא שיתוף פעולה מעניין בין הבמאי קונרד קסטנר (Konrad Kästner) ובין הסופר מיכאל אנדה (Michael Ende). הראשון צילם את החיים בעיר הרפאים, והשני כתב את הסיפור Die Bahnhofskathedrale stand auf einer großen Scholle (הקתדרלה בתחת הרכבת נבנתה על שטח אדמה גדול). מול מראות העיר הסינית השוממה, מגדלי המגורים ומרכזי העסקים הריקים לגמרי, קל לדמיין עד כמה מצמררים הם החיים המוכתבים על ידי תאוות בצע, וכיצד הקפיטליזם מסוגל לנכש כל בדל של אנושיות מן החברה.

 

22.03.2020

אם אמות על מאדים

״בעוד מאות שנים, מי יזכור מי היה נשיא ארצות הברית? את שמות ארבעת האנשים הראשונים על המאדים איש לא יישכח״.

הדובר הוא אחד המתנדבים-המועמדים לקחת חלק בטיסה המאויישת הראשונה אל המאדים, שעליה הכריזה לפני שנים מספר חברת Mars One.  הטיסה המסוימת הזו לא יצאה אל הפועל, אבל הראיונות שערך ה״גארדיאן״ עם מי שחלמו לטוס בה הם מרתקים. טיסה למאדים, שהיא בעצם סוג של טיסת התאבדות, משום שאין ממנה דרך חזרה, דורשת נכונות להינתק מכל המוכר והקרוב, לטובת הרפתקה חדשה שאין לאיש מושג איך היא תתנהל, ומה סיכוייה להצליח. למה הם רוצים לעזוב את כדור הארץ?  מה אומרים בני משפחתם? האם הם לא שפויים? או שמא רק הדחף להתפרסם מניע אותם? התשובות מפתיעות (ושזורות בסיפוריהם האישיים), כצפוי מצעירים מאוד יוצאי דופן.

 

If I Die on Mars from The Guardian on Vimeo.

15.03.2020