וידאו

בתוכו הוא היה אריה צעיר מאוד

זהו פרייז׳ר. מבחוץ הוא לא נראה רענן במיוחד. עייף אפילו. והלשון שלו תמיד שמוטה החוצה - כך קל לזהות אותו בסרטים שצולמו מרחוק. מבפנים, לעומת זאת... איך אמרו החוקרים שבדקו את גופתו אחרי המוות? ״אריה במצב מצוין במיוחד״.

בגיל 19, פרייז׳ר הצליח להוליד לא פחות מ- 35 צאצאים, גורי אריות, בתוך שנה וחצי.

פרייז׳ר זכה לכינוי ״האריה החושני״ (ככותרת הסרט: Frasier the Sensuous Lion) - ותשומת הלב הציבורית העצומה שהוא עורר, מאפשרת לצלם תום מקנמרה (Tom McNamara), לאנימטורית בת׳ וקסלר (Beth Wexler) ולקריין דייוויד פטיט (Dave Pettitt) לספר את סיפוריהם של אריות בשבי, של האופן שבו אנחנו, בני האדם, שולטים ברבייה שלהם ושל מינים אחרים שאנחנו כולאים - לעתים לתצוגה ולעתים כדי להציל אותם מהכחדה.

הסרט המרתק הזה הוא חלק מסדרת סרטי WILD LIVES של ה-Popular Science, שמציגה מדי חודש מבט מפתיע על עולמן של חיות הבר הקשורות בחיינו אנו, בני האדם.

Frasier the Sensuous Lion from Popular Science on Vimeo.

חבל של שנאה ושל כוח עמידה

במשך רוב שנות ילדותו, וינפריד רמברט (Winfred Rembert) עבד בקטיף כותנה, בשדותיה של חווה בג׳ורג׳יה. כנער, בשנות השישים, הוא הצטרף לתנועה לזכויות האזרח, נעצר באחת ההפגנות ונכלא, וכשברח במכונית גנובה, הוא נתפס על ידי המון שהיה נחוש לבצע בו לינץ׳. רמברט נתלה אבל הורד מחבל התלייה כדי לשמש אזהרה לאחרים.

סיפורו של רמברט צולם כחלק מפרויקט של שירלי ג׳קסון ויתאקר (Shirley Jackson Whitaker), רופאה ואמנית, המנציחה את 4000 קורבנות הלינץ׳ הנשכחים של ארצות הברית.

בין השניים צמחה עם השנים ידידות קרובה. רמברט, שנגזרו עליו 27 שנות מאסר, למד ליצור אמנות בעור ומספר את סיפורו, את סיפור האפליה והגזענות, הדיכוי והאלימות, באמצעות ריקועי העור שלו. ויתאקר, שהייתה האישה הראשונה שלמדה רפואה באוניברסיטת אמורי במדינת ג'ורג'יה והיא היום מומחית לרפואת כליות, אוספת עדויות כמו שלו ומשלימה את הסרט, שייקרא ״חבל התלייה - חוט של שנאה וכוח עמידה״. ופרטים נוספים עליו אפשר למצוא באתר.

Ashes to Ashes from Ashes to Ashes on Vimeo.

חייו המשולשים של השוער בבניין

בכמה בניינים במנהטן ניצב שוער, שבין ברכת שלום אחת לשנייה מתאמן בנגינה בכינור?

איב דֶזום (Yves Deshommes ) כוכב הסרט Yves & Variation הוא שוער, כנר וסוחר אמנות - שהמוזיקה, כך הוא מעיד, חיונית להישרדותו לא פחות מן הפרנסה.

דזום, יליד האיטי, הגיע לניו יורק בגיל 17, בשנת 1985, וכשתוקף הוויזה שלו פג הוא נשאר בעיר כשוהה בלתי חוקי. כשגילה את הכינור, הוא החל להתאמן בנגינה שעות על שעות מדי יום, ובזמן שנותר לו עבד בפיצרייה. הוא חשב שבגילו כבר לא יוכל להיות נגן מקצועי, אבל אט אט המוזיקה הפכה למרכז חייו. ״המוזיקה הייתה הבריחה, היעד, היא הביאה אותי להשגים גדולים״, הוא אמר בראיון.

דזום, שבינתיים הפך לאזרח אמריקני, אומר שהנגינה לימדה אותו משמעת ונתנה לו ביטחון עצמי. לפני כעשור, לאחר רעידת האדמה ההרסנית בהאיטי, הוא ארגן תרומות שסייעו להקים שם שני בתי ספר במקום אלה שקרסו, ומאז הוא אינו מפסיק לפעול במגוון דרכים לטובת תושבי מולדתו.

בקבוצה, אבל בודד

שחקן כדורגל יכול לבעוט מאה פעם ולהחמיץ, אבל כשהוא מבקיע, הוא הופך לגיבור של כולם. השוער, לעומתו, יכול להדוף אינספור כדורים, אבל די שאחד מהם יחדור לשער כדי שכולם - ובעיקר השוער עצמו - יחשבו שהוא אפס מוחלט.

בובי וילסון, השוער האגדי של ארסנל, מספר בסרט אנימציה קצר ומדויק, איך מרגיש השוער, האדם האחד בקבוצה שמבלה את המשחק כולו בבדידות מוחלטת.

וילסון, שהיה מורה והחל את דרכו כשחקן חובב, הצטרף לעמיתיו המקצוענים בשלב מאוחר יחסית בקריירה שלו, אבל נחשב לאחת מחמישים הכדורגלנים הטובים ביותר בהיסטוריה של הספורט.

גם אני חלק מהמשפחה?

עשר שנים אחרי שהמורה שלו - על אף בקשתו המפורשת - הוציאה אותו מהארון מול הוריו, הקולנוען דרמה דל רוסריו (Drama Del Rosario) משחזר את המסע הארוך והכואב שעשה, עד שהתקבל בחזרה אל חיק משפחתו. דל רוסריו, תושב לוס אנגל׳ס, בן למשפחה פיליפינית דתית ומסורתית, תיעד את המריבות, הצעקות והאלימות שהשתוללו בביתו בעקבות הגילוי. הוא תיעד גם את הקרבה החדשה שנוצרה בינו ובין אחותו, כשזו העזה להתוודות בפניו - בעיצומה של הסערה - כי היא מנהלת רומן עם אישה.

הסרט ״במשפחה הזו״ מצייר תמונה מורכבת ומרגשת של משפחה המתמודדת עם פערי דורות, השקפות ואמונות, ומוצאת את הדרך לאהוב על אף זאת. הסרט זכה בפרס השופטים בפסטיבל הסרטים הקצרים של PBS.

כבמאי תיעודי קווירי, דל רוסריו מרבה לעסוק בנושאים המאתגרים את החינוך הקתולי שקיבל, ובביוגרפיה שלו הוא טורח לציין שהוא אוהב נקניקיות וסופגניות. סרטו "(I'm Okay (And Neither Are You" זיכה אותו גם הוא בפרסים.

ה-כ-ל כלול

ספינת התענוגות שבה הכל כלול משייטת בין הגלים, ובתוכה מתקיים יקום אחר, מסוגר בבועה שכולה זוהר - או לפחות כזו המתאמצת להיות זוהרת במיוחד.

הבמאית ילידת שוויץ קורינה שווינבורגר איליץ׳ (Corina Schwingruber Ilić) החלה לצלם את All Inclusive לאחר ששמה לב - בביקוריה אצל חברה שהיא ביולוגית ימית בדוברובניק - שעם השנים ספינות התענוגות המשייטות לאורך חופי קוראטיה הולכות ונעשות גדולות ועצומות. היא הצטרפה לשתי הפלגות, ואחרי שבוע בים התיכון ושבוע בקאריביים, נולד הסרט הקצר (שהספיק לזכות בפרסים בפסטיבלים רבים בעולם, ובהם הפרס הראשון של פסטיבל דוק לייפציג).

שווינבורגר איליץ׳ מניחה למצלמה שלה להתבונן, והיא אינה מספקת פרשנות מילולית למה שנראה על המסך. טעם רע? עושר מוגזם? בדידות? סוג של פולחן חברתי שמובן רק למשתתפים בו? ואולי בכלל שלוות נפש ומנוחה? הצופים מוזמנים לפענח את ההפלגות האלה על פי העדפותיהם האישיות.

קראו כאן ראיון מעניין עם הבמאית.