שתי דקות של ויזואליה מהפנטת המלווה במוזיקה מדיטטיבית. ״שינויים הדרגתיים״ (Gradations), סרטו הפשוט לכאורה של הבמאי והמעצב היפני דהיי שיבאטה (Daihei Shibata) חוצה בהדרגה גבולות ויזואליים, בטבע וגם בסביבות מעשה אדם, וכך מטשטש הבחנות שנראות מובנות מאליהן.
שיבאטה עסק באותו נושא, של צורות ומהויות החבויות מן העין, קרבה בין דברים שנראים לנו רחוקים מאוד וגבולות נשברים, גם בסרט הקצרצר Unendurable Line.
יצירות נוספות של שיבאטה תמצאו באתר שלו.
GRADATIONs from daihei shibata on Vimeo.
כשאביו של טרבור אנדרסון (Trevor Anderson) הסכים להצטרף אליו ליום בילוי בקניון, זו הייתה מבחינתו חגיגה נדירה. אבא וטרבור הקטן בילו יום שלם בארץ הפלאות הצבעונית, ובסיומו החליטו להצטלם. לא סתם להצטלם, אלא בצילום חגיגי, מבוים, אצל צלם שיש לו שפע רקעים תקופתיים ותחפושות.
אלא שהצלם הציע לילד הקטן תחפושת שגרמה לו, וגם לאביו הקשוח, להיאלם דום.
שנים לאחר מכן תוהה הבמאי המצליח מה ידע הצלם, במה הוא הבחין, ואיך זה שלו עצמו לקח המון זמן לגלות את זהותו.
הוא מחליט לשחזר את הרגע ההוא, לתקן אותו ולחזור ולהצטלם עם אבא - בבגד הנכון.
The Little Deputy from Trevor Anderson on Vimeo.
עבדאללה אחמד נולד חירש. הוא גדל ברמת עמון, ולימים החל לעבוד כנפח. בתוך המולת העיר, בסדנת המתכת וברחובות שבהם הוא מקושש חלקי מתכת, בין חברים וזרים, עם לקוחות או עם אשתו וילדיו - הוא מתמרן בעזרת שפת סימנים שאת רובה פיתח בעצמו במהלך השנים. כשהיה בן 27 המעסיקים שלו ניסו לשכנע אותו להשתמש במכשיר שמיעה, אבל הוא לא התלהב, ובתקופה הקצרה שהשתמש בו, הוא למד בעיקר לקלל. הוא משוכנע שכדי לתקשר די להיות בעל כוונות טובות ולחייך אל הסביבה.
בארצות הברית, כדי להשתחרר ממעצר, גם נאשמים בעבירות קלות מתבקשים להפקיד סכום כסף כערבוּת. ומה קורה אם אין להם דרך לגייס את הכסף הזה? הם נשארים מאחורי סורג ובריח עד למשפט.
לשם כך קמה The Bronx Freedom Fund, קרן המסייעת לעצורים לגייס מספיק ממון כדי לקנות את חירותם הזמנית. כי מיהם האנשים הללו? לרוב, האנשים הכי חלשים ופגיעים, כאלה שהנסיבות הובילו אותם לשביל אשר לעת עתה נראה חסר מוצא. אנשים כמו ראמל אדוארדס (Ramel Edwards).
הסרט מביא את סיפורו של ראמל אדוארדס, אחד מעשרות אלפי אמריקנים, מן השכבות המוחלשות, שלולא הפרויקט שיזמה הקרן, The Bail Project, היו נותרים במעצר במשך תקופה ארוכה, אף שרבים מהם מתבררים במהלך המשפט כחפים מפשע.
THE BAIL PROJECT from Variable on Vimeo.
אחרי שנים שבהן עסק בחיבור תשבצי היגיון (וגם חידות סודוקו) עבור הניו יורק טיימס, ויל שורץ (Shortz) החליט שהגיעה השעה להתמסר להתמכרות האחרת שלו: פינג פונג. הוא רכש מחסן של סוחר רהיטים ליד ביתו שבניו יורק, והפך את החלל, 1300 מ״ר, לאולם אימונים מקצועי לפינג פונג.
שורץ מקיים באולם שלו טורנירים רבי משתתפים (ועתירי פרסים כספיים), אבל ראשיתו של הסיפור בהתחייבות קטנה שהוא התחיייב לעצמו: לשחק פינג פונג מדי בוקר, במשך שנה שלמה, כדי לאמן את אותם חלקים במוח (ובגוף, כמובן) שאינם זוכים לאימון מתאים כשהוא טורח על התשבצים המסובכים שלו. הוא עמד בהבטחה, ויותר מזה. הוא שיחק מדי יום, במשך אלף ימים.
התשבצים, אגב, הביאו לו תהילה רבה וגם הופעת אורח ב״סימפסונס״.
את הסיפור כולו תמצאו בעיתון האם שלו, כאן.
A YEAR OF PING PONG from Supermarché: Henry & Rel on Vimeo.
עומס הדמויות, הצלילים, הצבעים וההתרחשויות שקידמו את פניו של הבמאי ההולנדי דואווה דייקסטרה (Douwe Dijkstra) כשהגיע לסאו פאולו, הוביל אותו לבצע ניסוי קולנועי מעניין: הוא צילם הכול, והשתמש במסך ירוק כדי לשתול דמויות ממקום אחד בתוך סצנה אחרת, כדי להביא את הרחובות והשווקים אל הטבע, את הילידים, הקבצנים והגולשים אל המוזיאון, ואת דרי הרחוב ואנשי הדראג אל לב הבורגנות. כי בברזיל כולם קשורים בכולם, ודייקסטרה מצא דרך מרתקת לפענח את מה שחווה - באמצעות קשירה מחדש של מי שעשויים להיראות לעין זרה כאילו הם מנותקים או מרוחקים.
הסרט הפואטי Green Screen Gringo אינו מסתיר את האמצעים שבהם הוא נעשה, ואם תרצו ללמוד עוד על מאחורי הקלעים, דייקסטרה מציע את הסרטון הזה.
Green Screen Gringo from Douwe Dijkstra on Vimeo.
וידאו