וידאו

צעצועים של תקווה

כבר עשר שנים שמוחמד יחיד מתגורר במחנה פליטים בירדן. הוא נמלט עם משפחתו מסוריה, וכשהגיע למחנה, הוא אומר, ״הילדים במחנה ביקשו ממני להכין להם צעצועים, אבל הצעצועים שבניתי נשברו די מהר״. סימון גירץ, ״ממציאה ומומחית לשבירת דברים״ (כהגדרתה) מלוס אנג׳לס פגשה בו שם, במחנה, ״ומיד כשראיתי את מה שהוא בונה, הבנתי שאנחנו סוג של תאומים שנולדו במקומות רחוקים בעולם״. הם החלו לעבוד ביחד על צעצוע משותף. הוא חשב שהיא עושה יותר מדי קיצורי דרך, היא חשבה שהוא עקשן, אבל במהלך העבודה המשותפת הם שוחחו על החיים עם ובלי ילדים, על חלומות וזיכרונות. וכמובן, הם בנו מסוק לילדי מחנה הפליטים.

הסרט הוא חלק מסדרה שכותרתה We Were Here, המוקדשת למפגשים נדירים כאלה.

השנה שלא נגמרה

במארס 2022 נהרס ביתה של אירנה טרקובה (Iryna Terekhova), באחד האזורים הכפריים של אוקראינה. בית אחד מרבים שנהרסו במלחמה המתמשכת שם. הכפר שבו מתגוררת טרקובה נכבש על ידי הצבא הרוסי, ובמשך תקופה ארוכה שימש המרתף בביתה למגורי חיילים. טרקובה סירבה לעזוב את האזור. העזרה שהיא נזקקה לה הגיעה ממקור בלתי צפוי: ואסיל באידאק (Vasyl Baidak), קומיקאי צעיר מקייב, נרתם כדי לסייע במלאכת השיקום והשיפוץ.

סרטו של אנטון שטוקה (ANTON SHTUKA) עוקב אחר קבוצה של צעירים עירוניים החוברים לתושבי הכפר כדי לנסות לבנות ביחד את מה שהוחרב במלחמה. הראשונים דומים מאוד לבני גילם באירופה של היום, והאחרונים בילו את מרבית חייהם תחת השלטון הסובייטי - הפער בין העולמות ברור, והוא מצטמצם ככל שהם מבלים זמן ביחד ומשתפים פעולה. אלה ואלה חיכו לסופה של שנת 2022 בתקווה שהמלחמה תיגמר. מבחינתם, הם אומרים, השנה מעולם לא נגמרה.

לרדת ברכוּת מהבמה

אשלי וגנר (Ashley Wagner) חלמה להיות אלופה אולימפית בהחלקה אמנותית על הקרח. היא כבר זכתה במדליית כסף באליפות העולם, במדליית ארד אולימפית קבוצתית ובאינספור אליפויות בארצות הברית ובעולם. היא החלה להתאמן בגיל חמש, וכל חייה נדמה היה לה שהיא מכוונת למטרה אחת ויחידה: המדליה. מדליית הזהב.

״הרגע המפחיד הוא כשסוגרים אחריך את הכניסה לזירה ואת שם לבד, בפנים... וכששמעתי שמכריזים את שמי מיד עברתי למצב אחר לגמרי, כאילו אני זינה הנסיכה הלוחמת״, היא אומרת. וגנר מתארת את ההתמסרות המושלמת, את האופוריה, את שאגות הקהל. 22 שנה של החלקה על הקרח ״שהייתה עבורי הבית״, היא אומרת. ואז הגיע הרגע שבו היא כשלה במבחנים האולימפיים ונאלצה לוותר על החלום.

לא, זו לא הייתה טרגדיה. ההשלמה של וגנר עם החיים החדשים, עם הבלתי נודע שאחרי הפרישה מהספורט, מביאה אל המסך משהו רך, שפוי, מנחם.

Vogue - Showpony from Liza Mandelup on Vimeo.

שנת חורף מוזיקלית

לא רק דובים ישנים שנת חורף - בעלי חיים שונים מתמודדים עם הקור ועם היעדר המזון באמצעות צמצום הפעילות הפיזיולוגית שלהם למינימום, ומתועררים שוב לחיים נמרצים רק כשהעולם מתחיל להתחמם שוב. בסרט שיוצריו מכנים אותו ״פטר והזאב - גרסת המדע״, מוצגות ״תנומות החורף״ של בעלי חיים שונים, שכל אחד מהם מיוצג על ידי כלי נגינה אחר בפסקול הסרט. החליל מייצג את הצפרדע שפשוט קופאת כשהטמפרטורות יורדות, הנבל מייצג את היתוש והתוף מייצג את הדוב, שנרדם כשהוא שמן מאוד ומתעורר רזה ורעב. בין לבין אפשר לפגוש בעלי חיים מוכרים פחות ומופלאים לא פחות.

סרטים נוספים של הבמאי, טום מקנמרה (Tom McNamara), אפשר למצוא בערוץ שלו.

L’Orchestre d’hibernation animaux, or: How Animals Hibernate from Tom McNamara on Vimeo.

פלישת אנשי החידות

בשנת 2003, כשכריסטיאן בוראף (Kristian Boruff) קנה את הדומיין  thisisnotporn.com, הוא חשב שזה יהיה נורא מצחיק להמציא תעלומה פיקטיבית, כלומר להעלות כל מיני תכנים מוזרים שיגרמו לחובבי קונספירציות ותככים לנסות לפענח מה בדיוק קורה פה, כשבעצם - לא קורה כלום.

האינטרנט כבר לא הייתה בחיתוליה, וכבר ברור היה שפורנו (וגורי חתולים) הוא עיקר הטראפיק ברשת, אבל אט אט התברר שגם חידות מסתוריות הן עניין - ושכאשר יש מי שלוקחים אותן ברצינות, אפילו ליוצר המתוחכם, במקרה זה בוראף, אין איפה להסתתר. הסקרנות שעורר האתר שלו, שהכיל באותה עת סדרה סתמית של תמונות המלוות במשפטים סתומים, הביאה לכך שמפענחי תעלומות והאקרים פרסמו את פרטיו האישיים והעלו את הסברה שהוא מרגל או אולי טרוריסט. בלית ברירה הוא החל ליצור ולפרסם חידות של ממש - עד שהתעייף.

אחרי הסרט הזה, בוראף יצר שלושה סרטים נוספים ואפשר לראות עבודות נוספות שלו בערוץ היוטיוב שלו.

עדות אופי?

כדי לפנות אל לבם של שופטים בבואם להכריע בנוגע לגזר דינם של נאשמים, עורכי דין בארצות הברית אינם צריכים להסתמך אך ורק על כישורי הטיעון/המשחק שלהם. הם יכולים להיעזר בסרטונים, שנועדו להציג את סיפור חייהם של הנאשמים, להאיר את הפן החיובי באישיותם או את הנסיבות המיוחדות שבהם נעברו העברות - ובעיקר לשכנע שמגיע להם עונש קל ככל הניתן.

בסרטו הקצר של לאנס אופנהיים (Lance Oppenheim) מסביר עורך הדין דאג פאסון כיצד הוא מלמד את עמיתיו ליצור סרטונים מקצועיים כאלה, עם כל תכסיסי הצילום, העריכה וההגשה שימיסו את הלבבות הקשוחים ביותר. מקור ההשראה, שלא במפתיע, הוא סדרות העוקבות אחרי פשעים אמיתיים וזוכות לרייטינג שיא.

דוגמאות לסרטים שפאסון מייצר אפשר למצוא באתר שלו.

No Jail Time: The Movie from Lance Oppenheim on Vimeo.