לקרות זה לא פשוט

הצורך לתרגם, הרצון לתרגם וההתמודדות עם אתגרי התרגום מלמדים אותנו רבות על השפות המעורבות בתהליך. הן שפת המקור והן שפת היעד נחשפות תוך כדי כך, ולעתים יותר ממה שהיינו משערים כשאנו ניצבים מול אתגר ספציפי.

דוגמה טובה לכך נקרתה לי במהלך הקריאה ברומן האחרון של הסופר הספרדי חוויאר מריאס (1951-2022), "Tomás Nevinson". הרומן, שראה אור בשנת 2021, משחק עם מוטיב מוכר בעולם ספרי הריגול: מדובר על מרגל שפרש-הופרש מהשירות לאחר שנים רבות, שב לחייו הקודמים, או בכל אופן לסביבת חייו הרגילים, שם הוא מנסה לשקם, להשתקם ולמצוא את עצמו, והנה המפעיל הוותיק שלו, מי שגייס אותו לשרות שנות דור קודם לכן, מבקש ממנו לצאת לפעולה אחרונה. האיש, שקיומו היה מפוצל בין זהויות ומבצעים, בין עולמות ומערכות יחסים, אומר לעצמו כך, כשהוא מהדהד את מה שספג ממפעילו כל השנים: "וקשה לא להתערב, לא להיות בעל השפעה בעולם. לא למנוע עוד אסונות, או לא לנסות לעשות כן", בתרגום שלי לצורך הדברים שאביא כאן. הוא מאפיין את המצב שלאחר הפרישה, את אובדן המשמעות שיש בחיי האיש החשאי, הפועל בסתר כדי להציל את חברת האנשים הנורמטיביים ולמנוע פיגועים ומיני הפרות של הסדר הטוב והרצוי, בעבודה סיזיפית, שמעניקה משמעות לחייו. ואז בא המשפט הבא, שאביא בספרדית ומיד בתרגום אנגלי, שלי:

Después de haber sucedido, cuesta mucho no suceder.

כלומר, בערך:

After having happened, it is very tough not to happen.

הניסיון לתרגם את המשפט הספרדי לעברית גורם לנו להתנגש בקיר של גרניט. חשוב להדגיש: מדובר פה על רפלקציה, על כך שהאיש חושב על מהלכי נפשו. האם השימוש הזה בפועל הספרדי הוא סטנדרטי? לא בדיוק. והרי גם באנגלית to happen אינו נוטה לחול על הדובר, על עצמנו. אבל הנה המשפט, ואין זה משנה כלל מה מידת הסטנדרטיות שלו (ובעיני מי הוא יותר או פחות "תקין", "נכון" או "מוצלח").

וכי מה היינו עושים בעברית? משתמשים בפועל "לקרות"?

בתנ"ך, בעברית המקראית, "קרה" בבניין קל פירושו "אירע" או "התרחש", כמו הפועל בספרדית, ו-to happen באנגלית. מובן אחר של השורש, "להזדמן" מתממש בבניין נפעל: "נקרה". כצפוי, הקונקורדנציה מראה כי "לקרות" בבניין קל אינו מופיע בגוף ראשון וגם לא בגוף שני. "להיקרות", כלומר "להופיע" או "להזדמן" מופיע בגוף ראשון: "נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ, וְהִנֵּה שָׁאוּל, נִשְׁעָן עַל-חֲנִיתוֹ" (שמואל ב', א', ו') ו" וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה" (במדבר, כ״ג, ט"ו), כלומר "אני אזדמן". ולא בכך מדובר בכל הנוגע לתרגום המשפט של חוויאר מריאס, שאינו מדבר על "להזדמן" אלא על "לקרות" במובן של "להתרחש".

אמנם ההתכוונות של מריאס לגוף ראשון מובנת לנו מההקשר והמשמעות הכללית, אבל הוא בכל זאת אומר בעצם: "לאחר ש[אדם, מישהו, אתה] happened, קשה מאוד לא לקרות".

נפנה רגע משאלת התרגום, ונעיין ב"לקרות", גם בעברית המודרנית שלנו. בבית הספר לימדו אותנו, לפחות בתקופתי, ש"טבלאות" הפועל בעברית שלמות, ונדרשנו לייצר צורות על פי ההגדרות של כל המשבצות בטבלאות. עבר, הווה, עתיד, ציווי – רביעייה קבועה, כמעט מקודשת. בניינים וגזרות היו סיפור אחר מבחינת השלמות, כלומר מבחינת "מילוי הטבלאות". לא כל שורש ממומש בכל בניין. אלא שהמקרה של "קרה" מעניין במיוחד כלקח. למעשה, הוא קיים גם בגוף שלישי: "קרה, קרתה, קרו", והצורות המוכרות האחרות בעתיד ובהווה. היות שכך, נשאל את השאלה המתבקשת: האם קיימת בעברית הצורה "קריתי"? או "קרינו"? או "קרית"? כלומר I happened, ו-We happened ו-You happened? באנגלית, אין בעיה לייצר צורות כאלו, והשימוש בהן בטקסט ספרותי יהיה אפשרי בהחלט, גם אם מעט משונה. אבל הספרות הטובה יוצרת צורות משונות וגם משתמשת בהן להבעה, הלא כן? זה מה שעשה מריאס, סופר בעל מודעות לשונית גבוהה ויכולת מעודנת במיוחד להשתמש בדקויות של צורות ומבנים בשפתו, שבה הוא שלט באורח מרשים ביותר. והערה נוספת: האיש היה בעל ידע עצום גם באנגלית. ועוד עניין קטן: הוא לא התחשב במתרגמיו הפוטנציאליים. כמו שצריך.

נותרנו עם שני דברים. האחד, הבעיה התרגומית בעברית. איתה יתמודד מי שיתרגם את הרומן, אם הוא יתורגם ללשוננו. "להתרחש" אינו זהה ל"לקרות", ונזכור שמדובר בדיון קיומי, אפילו אקזיסטנציאלי. מריאס היה לא רק בנו של פילוסוף חשוב, אלא גם בעל השכלה רחבה בפילוסופיה. ושהדבר השני, הוא הדיון העקרוני על קיומן של צורות ששוכנות או אינן שוכנות בטבלאות או בתיאורים סינתטיים של לשונות. שוב אומר: הטקסטים הטבעיים, האמיתיים, קובעים. אם הצורה הופיעה, היא קיימת. אם היא אינה נמצאה בשום טקסט, גם אם היא הגיונית ונגזרת בקלות לפי המנגנונים המורפולוגיים, מוטב להמתין להופעתה בטקסט.

ולחיזוק ההבנה של המשפט, טוב להביא מעט מן הנאמר בהמשך הקטע מתוך "Tomás Nevinson", בתרגום עברי ראשוני וזמני:

"בפעם הראשונה שנפגשנו, באוקספורד, הוא הסביר לי כך את טבעו של עיסוקו: 'אנחנו עושים אבל לא עושים, נווינסון, או שאיננו עושים את שאנו עושים, או שאת מה שאנו עושים איש אינו עושה. הדבר פשוט קורה'. בנעוריי, זה נשמע לי כמו בקט.

'לאחר שהיית מישהו', הוא הוסיף, 'נעשה קשה מאוד לשוב להיות אף-אחד. על אף שהאף-אחד הזה היה בלתי נראה וכמעט איש לא זיהה אותו. לכן באת, נווינסון, לכן אתה כאן...'".

שווה לקרוא, שווה גם לתרגם. ועוד יותר שווה לכתוב. כך. כי כך אנו קורים.