עובדים מולנו

בשולחן הסמוך, בבית הקפה, ישבה חבורה של אנשי מקצוע. הם דנו ביוזמה חדשה בתחום החברתי, בשיתוף אחד ממשרדי הממשלה. הם התקרבו לסיכום הדברים, ומנו דברים שיש לטפל בהם. לשמע אחד הנושאים, אחת המשתתפות אמרה:

"אני צריכה לשבת על זה מול לשכת מנכ"ל".

תענוגות השפה העברית החיה. אוצרות של ממש. נסו לתרגם את המשפט לאנגלית. לא, בעצם, לא, אל תנסו. אלא שתרגום הוא התמודדות עם הצורך להבין היטב, לעומק, עד הסוף. ראשית, להבין את הנאמר מילולית. לאחר מכן להבין בדיוק את סוג ההתבטאות, את ההקשר שלה ואת המציאות שהיא מניחה. אך היות שאנו פה בין דוברי עברית חיה, מודרנית, ישראלית, עכשווית, אנחנו מבינים את המשפט ללא קושי. יש לשער שנתקשה לתרגם אותו היטב, עד תומו, לשפה אחרת, בלי הערות שוליים ותוספות בסוגריים, בלי להחמיץ דבר. וממילא כל תרגום הוא פשרה, תוצאה שמותירה מוטלים את הדברים שהקרבנו כדי להגיע אליה. תרגום הוא התמודדות במציאות, עם המציאות, והוא מזכיר ניהול של קרב או מלחמה, אבל זה עניין להזדמנות אחרת.

המשפט עצמו מובן לנו: "אני צריכה לשבת על זה מול לשכת מנכ"ל" אומר הרבה, ואפשר לפרט מה. הדוברת אומרת שעליה לדון בדברים, להיפגש כדי לדון בהם, עם בעלי תפקידים המשויכים ללשכת המנכ"ל במשרד הממשלתי שדובר עליו בשיחה. "לשבת" כאן פירושו "לדון", "לנהל דיון, שיחה, תהליך של בירור ואולי אף משא ומתן". בסוף המשפט, כשהיא מציינת את הצד השני בדיון, היא מדברת על "לשכת מנכ"ל". אין כוונתה ללשכה כללית של מנכ"ל כלשהו, אלא ללשכה מסוימת מאוד, ידועה ומוכרת לכל הנוכחים ליד השולחן בבית הקפה: לשכת המנכ"ל המסוים, העכשווי (החדש, נכון לשעת האמירה ושעת הכתיבה של הקטע שאתם קוראים כעת), מנכ"ל ספציפי של משרד ממשלתי נתון. ולמנכ"ל של משרד ממשלתי יש בהכרח לשכה, והיא בהכרח מאוישת, איך לא. כל זה בא לומר כאן שהצירוף "לשכת מנכ"ל" הוא שם פרטי, גנרי בעליל וגם ספציפי מאוד. זהו הפרדוקס המסקרן: שם פרטי שהוא גם גנרי – הספציפי ביותר הוא גם כללי מאוד. "lishkatmankál" (כי כך היא הגתה את הצירוף, כרצף אחד) הוא שמה הפרטי של יחידה מנהלית, גוף בירוקרטי מסוים במשרד האמור.

אך מה אמורה הדוברת לעשות? "לשבת על זה". אבל לא עם "לשכתמנכל", ולא יחד עם "לשכתמנכל", אלא "מול" "לשכת מנכ"ל" (אני עושה חסד עם הקוראים והקוראות ושב לכתיב הפורמלי, הנוח לעין). המלה הקטנה "מול" (מקובל לכנות מלים כאלו "מלות יחס", אבל גם את הדיון הזה ננהל בהזדמנות אחרת), מבטאת משהו מאופן העמידה שלה מצד אחד של ה"לשבת על זה" לעומת הצד השני, "לשכת מנכ"ל". מובן מאליו שאין הכוונה ל"מול" המרחבי, כמו "לשבת מול הקיר".

וברור שאילו היא הייתה אומרת שהיא צריכה "לשבת על זה עם..." היינו מבינים שהיא מתכוונת לדון בעניין ביחד, בשותפות, באיזון, באורח מקבילי, בשוויון מעמד, עם הצד האחר, אותה "לשכת מנכ"ל" ידועה. אבל היא לא אמרה זאת, בהחלט לא.

"אני צריכה לשבת על זה מול לשכת מנכ"ל" הוא שימוש מקובל, שגור ביותר, ב"מול" מסוים מאוד בעברית הישראלית שלנו. "מול" הזה, הקיים ביחס למנגנונים בירוקרטיים ומנהליים, אומר שאין בהירות בנוגע למעמד שני הצדדים. בצבא, כשמישהו "מתאם מול" או "בודק מול" או "סוגר מול" – אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שלאיש לא ידוע ולא ברור מי כפוף למי ומי אחראי על מה, איפה ההתחלה ולאן הדברים הולכים או היכן יהיה סופם. מהצד החיובי, "מול" הזה מאפשר גמישות, מתגבר על נוקשות ארגונית, חותך פינה בירוקרטית, מאפשר מגע שלא על פי הדירוג או המעמד היחסי.

מהבחינה החברתית, אפשר להלין על מה שה"מול" הזה מגלה, על האופן שבו הוא מייצג התנהלות לא רצויה לדעת רבים. וכאמור, אפשר גם לראות בו משהו חיובי, ביטוי לחוסר נוקשות ולגישה מעשית המבקשת לפתור בעיות ולהתקדם גם במחיר של מעט אי-סדר. כל זה אינו מענייננו כאן. דבר אחד ברור: "מול" הזה – שאפשר לכנותו אותו "בירוקרטי" – משמש את דוברי העברית שלנו ומבטא דבר אמיתי, ממשי מאוד. הרי הדוברת מהדוגמה שהבאתי כאן יודעת "להזיז דברים" ומבינה מה עליה לעשות כדי לממש את הכוונות שלה ושל חבריה לשיחה. היא ישבה מולם בבית הקפה והדברים הובהרו. כעת כל שנותר הוא שהיא תשב על זה מול לשכת מנכ"ל.