תוף, צבע ומילה

הכול החל עם צמיחתה של חברה מסחרית. בשנת 1936 עלתה משפחת וולפגנג לארץ ישראל ועד מהרה פתחה חנות לחומרי בניין בצפת. החנות מכרה גם צבע לבניין, והייתה הגרעין שממנו התפתחה חברה מסחרית גדולה, הקיימת עד היום. את שמה קיבלה החברה מתופי הפח שהיו נפוצים באותם ימים. תצלום ישן באתר החברה מראה דלתות של חנות לחומרי בניין – לא ברור אם מדובר בחנות המקורית – ועליהן לוחות פרסום שעליהם מצויר ילד המתופף על פחית של צבע, ובמקום מקלות תיפוף הוא אוחז במכחולים. הכיתוב כולל שתי שורות: "כל-כל" ו"צבעי טמבור".

הצירוף "כל-כל" יכול להיות צורה מוקדמת ל"כל-בו", והעניין דורש בירור נוסף. מה שאינו דורש בירור הוא "צבעי טמבור", שכן החברה מוכרת לכל ישראלי והיא חלק מנוף הארץ מזה כתשעים שנה. "טמבור" נטלה את שמה מהמילה הצרפתית לתוף, tambour, המציינת תוף שטוח וקטן יחסית, מהסוג שילדים נהגו לתופף עליו, גם בהקשרים צבאיים ומלחמתיים. המילה מציינת מגוון גדול של צורות תופיות, ממסגרת לבּד שרוקמים עליו או לאריג תחרה עדין שנעשה על מסגרת כזאת, ועד המכסה העגול, הנפתח, של שולחן כתיבה מהסוג הישן, ומכאן גם סוגים מסוימים של דלתות מסתובבות הדומות או מדומות לתוף. המילה, בשינויים קלים מאוד, מתועדת בשלל שפות אירופיות וגם בתורכית. המקור הקדום שלה הוא בפרסית העתיקה, משם הגיעה גם לערבית – שם היא מציינת גם תוף במכונת דפוס. בעולם התורכי וגם בעולם הכורדי, הטנבור (כך, ב-נ') הוא משפחה של כלי פריטה, שכוללת תוף תהודה קטן. נראה כי אף התוף ההודי הכפול, ה-tabla, שקולו אנושי ממש, חב את שמו לאחד הענפים שמהם התפתחה גם המילה "טמבור".

מאתר האינטרנט של חברת "טמבור" לא ברור מדוע נבחר התוף הקטן ששימש את הילדים כשמה של החברה לייצור צבעים לבניין. הטענה שהדבר קשור לכך שתופים כאלו היו צבעוניים אינה מאומתת. על הדעת עולה גם השימוש בתופים תעשייתיים גדולים לצורך יצור צבע, תופים שלפחות בשנות השמונים של המאה שעברה, במפעל בעכו, היו גדולים כל כך, שכדי לנקות אותם היו הפועלים לובשים מעין חליפות אסטרונאוטים ונכנסים לקרבי התוף כשבידיהם צינור התזה אימתני.

וכך, "טמבור" התבסס כשם פרטי, שמה של חברה מסחרית ישראלית גדולה ומוכרת, שכדרכן של תעשיות מקומיות מוצלחות הפכה לענק כלכלי שנמכר לתאגיד בינלאומי. ובכל זאת, "טמבור" שומרת על מקומה הבולט בנוף הישראלי, והעין רגילה לראות את אותיות שמה, בעיצוב שלא השתנה מזה שנים רבות, ומתגלה לנו ברחובות הערים, ומזהה עבורנו חנויות לכלי עבודה ומוצרי בניין.

וכאן אנו מזהים את השלב הבא בקריירה של המילה "טמבור". השם הפרטי הוליד מתוכו מילה ישראלית, "טמבוריה", שם עצם המציין חנות לחומרי בניין. התופעה מוכרת לנו בעברית הישראלית, וגם בלשונות אחרות. כולנו זוכרים את הימים שבהם "פריג'ידר" הייתה המילה הישראלית למקרר ו"הוּבר" לשואב אבק. הראשונה עוד קיימת, השנייה נעלמה. גם "ארטיק", כשם עצם, חב את קיומו למוצר מסחרי מסוים – השם נגזר מ-Arctic, כלומר "ארקטי", דבר הקשור לחוג הקוטב. אלא שבקטע הנוף היצירתי הזה בשפה העברית הישראלית, הצלחתה של "טמבור" גדולה במיוחד. לא "טמבור" הפכה לשם עצם עברי, אלא נגזרת שלה, המציינת את החנות, היא ה"טמבוריה". והיא נקראת כך גם אם אין מוכרים בה צבעי "טמבור" בלבד או בכלל, וגם אם אין בחזיתה שלט של "טמבור". כלומר, שם העצם פרש כנפיים וזכה לחיים עצמאיים.

"טמבוריה" היא דוגמה קלאסית לסיומת "-יָה" המשמשת לבתי עסק שמוכרים מוצר ספציפי: חומוסיָה, המבורגריָה, סושיָה ועוד. ואם מישהו ישלוף את "פיצריה" כדוגמה נוספת, אצטרך להזכיר שהסיומת "-ria" (השונה מ"-יָה" ) קיימת בשפות הרומאניות ובהן איטלקית, שייבאנו ממנה את pizzeria, ורק מקרה הוא שיש דמיון בני הסיומת הרומאנית ובין הסיומת העברית. ולא זאת בלבד, אלא שביפנית קיימת סיומת זהה בצורתה ל"-יָה" העברית, כשחנות לממכר לחם היא panya, על יסוד pan, לחם, מילה שהגיעה ליפנית מפורטוגזית.

כך סובב וסובב הכדור וסובבות בו הלשונות, ודמיון ביניהן יכול להיות מקרי, אם כי לעתים גם סיומות נודדות בין שפות. אכן, עסק צבעוני מאוד, והמילים והסיומות אינן צועדות בסך לקול הלמות התוף.

מילה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק