ככל שיתקבל מידע חדש

השפה המשפטית מזמנת לנו צורות ומבנים שאינם נפוצים באזורים אחרים של העברית העכשווית. אין הכוונה הפעם לנוסחאות ארמיות שהתקבעו בעברית המשפטית: הללו, על אף שבוודאי ניתן לתרגמן ואף למצוא להן צורה עברית עדכנית, ממשיכות להתקיים כסימנים לכך שטקסט הוא אכן משפטי. לעתים, ביטויים מיוחדים מצביעים על נוהגים מתחום המשפט ואפילו על קטגוריות מובחנות בחוק.

אך פה ושם, אפשר למצוא מבנים שלמים שמאפיינים את השפה המשפטית, והראויים לעיון מבחינת משמעותם ותפקידם, וגם להיבחן לעומת תופעות אחרות בשפה. כזה הוא המקרה של "ככל ש..." במשפטים מסוג "ככל שיתקבלו תלונות נוספות על החשוד, הפרקליטות תחליט האם להרחיב את החקירה בעניינו". וברור שאין מדובר כאן ב"ככל ש..." מסוג "ככל שהוא יתאמן כך הוא יצליח בתחרות".

במובן מסוים, לפנינו משפט תנאי, ואפשר להעמיד מולו מבנה רגיל: "אם יתקבלו תלונות נוספות על החשוד, הפרקליטות תחליט האם להרחיב את החקירה בעניינו". כדי לקבוע מה ההבדל המדויק בין שני המבנים, יהיה צורך לאסוף דוגמאות בהקשריהן ולבחון אותן בקפידה. יחד עם זאת, הרושם המצטבר מהשימוש הזה ב"ככל ש..." הוא שיש בו גם הבעה של תהליך, בין אם פוטנציאלי ובין אם כזה שמתקיים כבר עתה, עם אמירת הדברים. תנאי הבנוי על "אם" הוא בינארי מעיקרו, כלומר או שהוא מתקיים או שהוא בטל. דהיינו, או שיתקבלו תלונות נוספות, או שלא תתקבל שום תלונה נוספת, ובכך תם העניין. לעומת זאת, השימוש ב"ככל ש..." מסתכל קדימה על האפשרות שיתקבלו תלונות, לאורך ציר הזמן, עניין שיכול לקרות בכל עת, ושאין לדעת מראש באיזו תדירות או צפיפות הוא יקרה, אם אכן יקרה.

לאחרונה מצאתי את המשפט "ככל שהמשטרה תחליט שיש מקום לחקירה נוספת, המועדון [הכוונה למועדון כדורגל] יפעל בהתאם לממצאים ולהחלטות של מערכת אכיפת החוק". מה אומרים לנו בזאת? יש כאן יותר מתנאי בינארי שיכול להתקיים או לא להתקיים. יש פה גם התייחסות לציר הזמן ולתהליכיות האפשרית שתפעל על פי הנסיבות המשתנות. משפט "אם" היה חורץ את עץ ההחלטות לשני ענפים, וגם מחייב את מי שאומרים אותו לעשות כך או אחרת, אחת משתי אפשרויות. אך המבנה "ככל ש..." מותיר מידה של חופש, אולי אפילו דרגת חופש של ממש, ראשית לקבל את הידיעה על התממשות התנאי הרופף למחצה (האפשרות שהמשטרה תחליט שיש מקום לחקירה נוספת) ולאחר מכן להחליט על פי הנסיבות, לפעול בצורה שאין מתחייבים לה מראש, ושמעמידה מראש תנאים נוספים, עמומים, גמישים, ביחס לפעולות שאינן מפורטות בשלב הזה. וה"ככל ש..." יוצר חלק מן העמימות, מותיר אפשרות לדיון או לוויכוח שינוהלו בעתיד.

המשפט "ככל שייגרמו נזקים לדירה עקב שימוש סביר, לא יהיה הדבר עילה להפעלת הערבוּת" הוא דוגמה נוספת שנתקלתי בה בתקופה האחרונה, בחוזה שכירות שקראתי. שוב, מדובר בתנאי. אך גם כאן אפשר לראות את ציר הזמן, את התהליכיות הפוטנציאלית, וגם את העמימות המרמזת להצטברות שתעביר את מידת הנזק הכולל מעבר לרף המכונה "סביר".

עברית מכירה צורות כמו "במידה ש..." שמשמשת גם לתנאי פשוט, כמו "אם", וגם לתנאי שיש בו הבעה של תהליך והצטברות אפשרית. המילה "מידה" מרמזת לכך באורח מפורש, גם אם צירוף התנאי "במידה ש" כבר היה ליחידה בפני עצמה, בלי שדוברים יחושו בהכרח את חלקיה. גם בלשונות אחרות, השפה המשפטית משתמשת בצורות מורכבות. האנגלית המשפטית מפעילה צורות כמו insofar as, inasmuch as ואחרות, ויתכן שהן המקור ל"ככל ש..." בעברית המשפטית.

ברור שצורות כמו "ככל ש..." אינן נותרות כלואות בשפה המשפטית בלבד. בחברה שעברה משפטיזציה מהירה ועמוקה, כמו החברה הישראלית, אין זה מפתיע למצוא את הצורות הללו גם מחוץ לטקסטים שעניינם חוק ומשפט או בכאלה המשמשים בהקשרים משפטיים. ויש גם צד חברתי בשימוש בצורות הללו: הן מעניקות לנאמר נופך פורמלי, יוצרות רושם של רצינות כמו-משפטית וגם מקרינות מידה של חשיבות על דמותם של מי שמשתמשים בהן, לפחות בעיני עצמם. כפי שהעולם הצבאי משפיע על העברית שלנו, כך גם העולם המשפטי, שכולם חסים בצלו, מרצון או מכורח, ושזוכה למעמד כה מכריע ומרכזי ביומיום, בתקשורת ובציבור בכלל, מותיר סימנים בשפה החיה.

התהליך גם מאפשר לסדוק את החשיבות העצמית של דוברים המתבצרים במבנים כאלו, למשל על ידי תרגום התנאי המתחיל ב"ככל ש.." לתנאי פשוט של "אם..." – כמבחן לכנות של הדובר, וכאמצעי לפזר את העמימות ולגלות אם היא הייתה מכוונת.