זיקוקים

כל העולם הוא, אכן, במה

כבר למעלה מ-25 שנה שצילומיו של טריסטרם קנטון מלווים את ביקורות המחול והתיאטרון של הגארדיאן והאובזרבר בבריטניה, ומהשבוע הגארדיאן מציג מדור חדש - המבוסס על צילומי הארכיון שלו.

קנטון צילם את כל הגדולים והמשובחים בכל ההפקות המעולות והבלתי נשכחות, שהרי, בואו לא נשכח, אנחנו מדברים על הבמות של בריטניה. ולפעמים גם על הפקות בינלאומיות אחרות.

באסופה הראשונה מצילומי קנטון: ההמלטים. מקנת בראנה ועד ג׳ון סים, מדייוויד טננט ועד אלאן קמינג, מאלן ריקמן ועד דמיאן לואיס ועוד רבים מאוד, ומשובחים מאוד, ששאלו את עצמם האם להיות או לא להיות.

והנה דוגמית (ובתמונה הראשית: טימותי ווקר עם נטשה פרי ב-1990):

טסויה פוג׳יוורה כהמלט עם היקארי מיצושימה כאופליה, 2015

דיוויד טננט עם פטריק סטיוארט, 2008

פפה אסידו, המלט משנת 2016

ואנשראן ארומוגאן, בהפקה מ-2006

דמיאן לואיס ופמלה מיילס, בהפקה משנת 1994.

צלילים מבפנים

קרל קטרמול (Carl Cattermole) בילה שנים מחייו באחדים מבתי הכלא הבריטיים הקשים ביותר. הוא חזר לשם לאחרונה, כאדם חופשי, חמש שנים אחרי שהשתחרר, כדי ליצור אודיו-דוקומנטרי, תיעוד בצלילים בלבד של האווירה וההתרחשויות בכלא. ב-Sounds Inside הוא מציג הקלטות מ-24 שעות בבית הסוהר  HMP Brixton שבדרום לונדון. התוצאה מצמררת ומרתקת.

קטרמול מסביר את מניעיו וחוויותיו באתר של  תחנת הרדיו של בתי הכלא בבריטניה (NPR - National Prison Radio) - תחנת רדיו המופעלת על ידי אסירים ולמען אסירים.

הרזות המתוקות מול הקשוחים המחוספסים

הכל התחיל במפגש של מועדון קריאה, שבו הקבוצה קראה סיפור פנטזיה מרתק, והגיעה לפתע לקטע שנפרש על פני 35 עמודים (!) וכל כולו תיאור מעלותיה הגופניות של אחת הפיות.  ארין דייוויס ( Erin Davis), מן האתר המופלא The Pudding , גלגלה את עיניה, והחלה סורקת את המשך הספר - ולאחר מכן עוד ועוד ספרים נוספים - כדי לבחון תיאורים המוקדשים לגוף הנשי, לעומת תיאורים של גוף גברי.

הממצאים היו מרשיעים: נשים מתוארות שוב ושוב כרכות, זעירות ובעלות שפתיים אדומות ואילו גברים הם שריריים וידיהם מחוספסות. דייוויס קוראת לזה, בצדק, ״כתיבה עצלה״, שאינה משקפת דבר מהמגוון האנושי. היא בחרה 2000 ספרים אקראיים, מזוכי פוליצר ועד ספרות ארוטית זולה, העבירה במסננות תוכנה מתאימות ובחנה אברי גוף, שמות תואר ומגדר.

במצגת האינטראקטיבית המרהיבה שהיא יצרה (עם המאיירת לאינה ספוסטו,  Liana Sposto) אפשר לנסות לנחש אילו מהתיאורים מתייחסים לנשים ואילו לגברים. ומעבר לניסוי הקטן הזה (שהקוראים צולחים אותו בהצלחה ב-87% מהמקרים, על פי דייוויס) - היא מציגה (בגרפיקה מרהיבה) את האופן שבו מוצגים בספרות ראשים, שיניים, כתפיים, ידיים, רגליים, צווארים, רגליים וכו׳, כולם ממוגדרים לגמרי.

דייוויס מנתחת את התיאורים (הצפויים, הסטריאוטיפיים, הרחוקים כל כך מהמציאות) הללו גם על פי מינן.ם של הכותבות.ים. המלצתה: ״אם נראה בספרות תאורים מציאותיים, מלאים ומורכבים יותר, אולי יהיה לנו קל יותר להתייחס אלה אל אלה כאל יותר מסתם סטריאוטיפים״.

(בתמונה הראשית, איברים המסומנים בכחול מתוארים בתדירות גבוהה יותר כשמדובר בדמויות גבריות, ואילו הכתומים בדמויות נשיות).

המוזיאון שבקרקעית הים

המוזיאון התת-ימי בטאונסוויל אשר בצפון קווינסלנד, אוסטרליה, מכיל יצירות שלא רק מתחשבות בסביבה, אלא גם תורמות לרווחתה של אוכלוסיית הדגים, האלמוגים ויצורי המים האחרים החיים שם. המוזיאון נועד לעודד את השיח על אודות המפרץ, השונית המיוחדת שלו וההיסטוריה של העמים הילידים המתגוררים באזור.

לאחרונה הוצבה במוזיאון היצירה הגדולה ביותר עד כה, של האמן ג׳ייסון דה קריי טיילור (Jason deCaires Taylor) - חממת ענק, שניתן לצלול בתוכה, והמבנה שלה מאפשר לצומח והחי בסביבה לשגשג סביבה. החממה עשויה מחומרים שאינם מחלידים וגם אינם מרעילים את הסביבה, ועל חלקיה השונים ישנם חריצים ושקעים המעודדים יצירה של מושבות אלמוגים. במבנה כולו ישנן גומחות המאפשרות לדגים קטנים להסתתר, כדי שיוכלו להתרבות ללא סכנה מצד טורפים. בתוך החממה הוצבו פסלים של בני אדם, שנוצקו בתבניות שיצרו ילדים בכל העולם - והם מציגים דמויות מגינות ומטפחות את הסביבה. סיורי צלילה במקום מתוכננים החל משנת 2021.

טיילור כבר הציב פסלים במוזיאון התת מימי הגדול באירופה, Museo Atlantico, בקרקעית הים מול חופי ספרד (ראו סרטון).

אפשר לעקוב אחרי פעילות המוזיאון האוסטרלי, כאן.

תחרה מחוטי חשמל

המעצבת אלכסנדרה סיפה (Alexandra Sipa) יוצרת שמלות, מפות וחפצים מחומרים ממוחזרים המושלכים לאשפה. היא מתקוממת כנגד הרגלי הצריכה של העולם המערבי, המייצרים כחמישים מיליון טון של אשפה בשנה, ויצירותיה שואבות את השראתן משילוב שהיא מוצאת בארצה, רומניה, בין סגפנות חמורה ובין נשיות מופגנת מופרזת.

סיפה, שהספיקה להתמחות אצל מעצבים גדולי שם ובהם אוסקר דה לה רנטה, קוראת לקולקציה שלה Romanian Camouflage, והיא כוללת יצירות מחומרים ממוחזרים, המפנים תשומת לב לעודפוּת הרבה המתקיימת סביב, גם מבחינה צרכנית וגשמית וגם מבחינה תרבותית. היא מלקטת חומרים שהושלכו לאשפה, חולצות קרועות, מגבות מרופטות, חוטי חשמל, רצועות פלסטיק, ועובדת איתם בטכניקות תחרה רומניות מסורתיות.

יצירות נוספות שלה אפשר למצוא כאן. ואת הגיגיה (ומידע אישי עליה) אפשר לקרוא באתר שלה.

איך לגנן בעיר

״הגינה היא מורה דגולה״, כך מכריז שלט קבלת הפנים בערוץ יוטיוב המוקדש למי שרוצים לגנן, אבל גרים בדירה, בעיר, ואין להם שטח אדמה משלהם. הערוץ, Urban Gardening, מציע שלל סרטונים ובהם עצות מעשיות לגידול ירקות ומזונות וגם פרחי נוי בגינות ביתיות מתוחכמות, משונות-לעתים, ומעניינות מאוד, תחת הסיסמה ״גינון מוסיף שנים לחייך וחיים לשנותיך״.  האיש שמאחורי המיזם הוא Mohit Kumar Singh Rajput, המעיד על עצמו כי הוא מגנן כך כבר לפחות עשרים שנה ולכן כדאי להקשיב לעצותיו בנוגע להשקיה, טיוב האדמה, אור וצל, ייחורים ועוד.

הוא מלמד, למשל, איך לגדל ירקות על מצע של דשן אורגני משיירי מטבח ביתי:

איל לגדל בצלים גדולים במיוחד, בבית:

איך לגדל פרחי לוטוס בבית:

גידול תירס למאכל בעציצים: