זיקוקים

הסרט החדש של ווס אנדרסון נמשך פחות מ־4 דקות. צפו בו כאן

בתור מדור שמתעסק (בעיקר) בצד הוויזואלי של הדברים, ברור שאנחנו מתים על ווס אנדרסון, הבמאי ששמו הפך למילה נרדפת להקפדה ויזואלית דקדקנית, שלא באה על חשבון הרגש. עם סרטים מצליחים כמו ״משפחת טננבאום״, ״מלון גרנד בודפשט״, ״ממלכת אור הירח״ ו״עמוק במים״, אנדרסון ביסס את עצמו כבמאי ייחודי, שרבים מנסים לחקות.

השבוע יצא לאקרנים הווירטואליים סרט חדש שלו. או נכון יותר, סרטון - קצת פחות מ־4 דקות אורכו, אבל יש בו את כל המאפיינים המוכרים של אנדרסון, וגם את אחד מהשחקנים המזוהים איתו בשנים האחרונות, אדריאן ברודי. נו, ומה אתם חושבים? הוא נפלא:

https://www.youtube.com/watch?v=VDinoNRC49c

חידון המותגים הגדול (והקשה!)

אתמול הקשנו עליכם עם חידון זיהוי סרטים לפי אביזרי הסרט, אבל זה היה קלי קלות לעומת מה שיש לנו עבורכם היום.

בציור שלפניכם מופיעים לא פחות מ־60 מותגים ידועים: חברות מזון, ענקיות תקשורת, חנויות, חברות טכנולוגיה ועוד. חלק מהרמזים קלים מאוד - התפוח הירוק הוא חברת Apple. אבל אחרים קשים יותר, חלקם קשים מאוד.

הקליקו על הפרט בציור והזינו את שם המותג (באנגלית). כמה מותגים הצלחתם לזהות? ומה זה אומר על הרגלי הצריכה שלכם?

לחידון המלא

האם תצליחו לזהות את סרט הקולנוע לפי האביזרים שלו?

מעצב הפוסטרים ג׳ורדן בולטון יצר סדרה של פוסטרים לסרטי קולנוע מפורסמים ומצליחים, עם טוויסט: במקום שמות ופרצופי הכוכבים, מופיעים בפוסטר אך ורק אביזרים מהסרט.

שמו של כל סרט מופיע בתחתית הפוסטר, אז אנחנו ממליצים לכם להתייחס לפוסטרים כמו חידון: גלו רק חלק מהפוסטר, ונסו לנחש באיזה סרט מדובר לפני שתחפשו את שם הסרט.

האמן שיצר קשת בתוך מוזיאון

האמן Gabriel Dawe אוהב צבעים ואוהב חוטים, אבל הוא לא מוכן לסמוך על עניין שברירי כמו שבירת האור ברסיסי מים כדי ליצור קשת צבעונית. לשם כך הוא בחר בחומר מוצק יותר: חוטים.

העבודה Plexus no. 35, שמוצגת במוזיאון האמנות של טולדו, היא האחרונה ברצף של קשתות שטווה האמן במוזיאונים ובחללים אחרים בכל העולם (אחת הקשתות שלו מוצגת בנמל התעופה של סן אנטוניו, טקסס). הנה כמה מהקשתות הכי יפות שלו, מתוך חשבון האינסטגרם הצבעוני שלו:

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Nov 23, 2016 at 8:41pm PST

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Nov 16, 2016 at 12:38pm PST

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Nov 4, 2016 at 4:43pm PDT

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Nov 3, 2016 at 7:32pm PDT

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Nov 3, 2016 at 11:04am PDT

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Nov 2, 2016 at 9:04am PDT

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Oct 3, 2016 at 1:53pm PDT

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Sep 30, 2016 at 11:08pm PDT

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Sep 24, 2016 at 12:58pm PDT

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Jul 5, 2016 at 3:42pm PDT

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on May 16, 2016 at 9:33am PDT

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Mar 27, 2016 at 5:46pm PDT

A photo posted by Gabriel Dawe (@gabrieldawe) on Mar 22, 2016 at 9:52am PDT

חשבון האינסטגרם של השבוע: צללים

האמן הבלגי וינסנט באל - שביים את הגרסה הקולנועית של ״יש ילדים זיגזג״ - הניח את כוס התה שלו על דף נייר, ושם לב שהיא מטילה צל מעניין. הוא צייר סביב הצל כמה קווים, ״ולפתע הצל הפך לפיל״. מהר מאוד הוא החל להתנסות עם סוגים שונים של צלליות, וצייר מהן דמויות, סצינות ונופים.

חשבון האינסטגרם של באל מתעדכן כל הזמן בציורי־צלליות נוספים. הנה כמה שאהבנו במיוחד:

A photo posted by Vincent Bal (@vincent_bal) on Nov 24, 2016 at 12:08am PST

A photo posted by Vincent Bal (@vincent_bal) on Nov 14, 2016 at 11:05pm PST

A photo posted by Vincent Bal (@vincent_bal) on Nov 11, 2016 at 4:43am PST

A photo posted by Vincent Bal (@vincent_bal) on Nov 5, 2016 at 1:27pm PDT

A photo posted by Vincent Bal (@vincent_bal) on Nov 2, 2016 at 1:12am PDT

A photo posted by Vincent Bal (@vincent_bal) on Oct 24, 2016 at 11:28pm PDT

A photo posted by Vincent Bal (@vincent_bal) on Oct 3, 2016 at 12:12am PDT

A photo posted by Vincent Bal (@vincent_bal) on Sep 6, 2016 at 12:53am PDT

A photo posted by Vincent Bal (@vincent_bal) on Aug 23, 2016 at 2:30pm PDT

הלילה שבו ניסו להרוג את הדיסקו

ב־1977, הדיסקו השתלט על העולם ונכנס לכל בית באמריקה. רק שנתיים מאוחר יותר, ב־1979, היה נראה שההצלחה האדירה והמהירה של הסגנון המוזיקלי העליז הצליחה להרגיז יותר ויותר אנשים - רובם לבנים, סטרייטים, חובבי רוק.

נדיר מאוד למצוא תאריך ספציפי שמסמל מגמה היסטורית שלמה, אבל במקרה של דעיכת הדיסקו, היסטוריונים של מוזיקה יכולים להצביע על לילה אחד בולט: 12 ביולי, 1979, באיצטדיון קומיסקי פארק, שיקגו. זה היה הלילה שבו הדיסקו התחיל למות. הוא נקרא Disco demolition night.

באותו ערב נקבעו שני משחקי בייסבול באיצטדיון, ושדרן הרדיו הרוקיסטי סטיב דאל הציע למאזיניו הנחה מופלגת: הם יוכלו להיכנס למשחק תמורת 98 סנט, אם יביאו איתם תקליט דיסקו. בהפסקה בין שני המשחקים, התקליטים נאספו בארגז ענק - ודאל פוצץ אותם לתשואות הקהל, ששאג "Disco sucks". הקהל פרץ למגרש והשתולל, המשחק השני בוטל וכוחות משטרה נאלצו לפנות את הקהל המשולהב.

הפודקאסט התיעודי החדש Undone חוזר ללילה ההוא, ומגלה שהשנאה שרחשה שם גלשה מעבר למחוזות המוזיקליים.

תודה לרום