זיקוקים

זהו ניסוי מחשבתי, שנועד לעודד מוזיאונים לתקן את עוולות העבר:

במרבית המוזיאונים בעולם ישנם מוצגים רבים (מאוד) שנלקחו ממקומם הטבעי, ולא תמיד בהסכמת מי שהם שייכים לו, חוקית, מוסרית או סמלית והיסטורית. מדי פעם עולה תביעה של קבוצה כזו או אחרת לקבל בחזרה פריטים שנלקחו מהם - ילידים אמריקנים תובעים להשיב להם שלדים, חפצי פולחן ואמנות עממית; פעילים אפריקנים טוענים כי 90% ממורשת של היבשת מוצגת בימים אלה במדינות אחרות, ובעיקר באירופה; צאצאי קהילות מדרום אמריקה תובעים בחזרה ממצאים שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות ונלקחו מהם. המדיניות הנוגעת להשבת פריטים כאלה אינה אחידה, ובמרבית העולם נדמה שמוזיאונים מעדיפים לדחות את ההתמודדות עם הנושא ככל האפשר.

המפה האינטראקטיבית הזו כוללת מוצגים ממוזיאון המטרופוליטן הניו יורקי, מפוזרים על פני הגלובוס במקומות שאליהם המוזיאון אמור לכאורה להחזירם. העבירו את העכבר ותוכלו להכיר על פריט ופריט וללמוד איך הגיע למוזיאון ומתי. התקדמו בעזרת החצים ותלמדו עוד ועוד פרטים על הרקע של כל פריט, אפשרויות השימור, חלקו וחשיבותו באוסף המוזיאון ובשטח, ומי דורשים לקבל אותו בחזרה. את המפה יצר Simone Betito.

 

 

 

02.01.2020

מוגנס טרולה (Mognes Trolle), ביולוג, חוקר יונקים וצלם טבע מדנמרק, מתקרב אל בעלי החיים שהוא מצלם וממש מביט להם בעיניים. הצילומים שלו לוכדים הבעות אנושיות להדהים על פניהם של יונקים מכל העולם - ובאתר שלו הוא מציג סדרות של צילומים שחלקן מוקדשות לבעלי חיים הנמצאים על סף הכחדה.

טרולה מצלם כבר עשרים שנה ומרבה לנסוע לשם כך, מברזיל ועד בורניאו וממקסיקו ועד איי גלפגוס.

סדרת צילומי הפרימאטים שלו היא כנראה האנושית מכולן, אבל אם תדלגו על האחרות לעולם לא תדעו באיזה דיוק אתם מסוגלים לפענח הבעת פנים של איילה. ראיון עם טרולה על עבודתו בטבע תוכלו לקרוא כאן.

דוגמאות:

01.01.2020

היעלמותם של הטלפונים הציבורים הטרידה את קבוצת האקטיביסטים Futel עד כדי כך, שהם החליטו להציב ברחבי דטרויט טלפונים מחודשים כאלה, וגם לספק לכל דורש שיחות ושירות מסירת הודעות בחינם.

אנשי הקבוצה אומרים כי הפרויקט שלהם נועד ״לאפשר לכולם גישה חופשית לאגורה, המרחב הציבורי... איננו שופטים את המתקשרים ואיננו מתעניינים למי הם מתקשרים. אם הם רוצים לבצע שיחה, אנחנו שם כדי לאפשר אותה.״

לדבריהם, הם חשים ברחוב צורך עז של אנשים לשוחח, והם מתכוונים לספק אותו באמצעות מגוון כלים טכנולוגיים ובכלל זה תוכנות שעושות שימוש בבינה מלאכותית, ולאו דווקא בטלפנים או אנשי קשר אנושיים. תאי הטלפון הציבוריים המשוקמים שהציבו ברחבי העיר מספקים שיחות בחינם ונועדו גם לשמש מקלט ומקום מנוחה למי שאינו מוצא מקום אחר ברחובות העיר - עיר שבמשך שנים ארוכות הולכת וגדלה בה האוכלוסייה מעוטת היכולת.

בקו הפתוח של הפרויקט (468-1337(503)) אפשר לשוחח עם נציגים, להשאיר הודעות, לקבל הודעות או לשמוע לקט מתוך הודעות שהושארו על ידי משתמשים אחרים בליווי פרשנות של אנשי Futel.

31.12.2019

הבדיחה הנפוצה בסיכומי השנה הפוליטית בארה״ב הייתה ש״כתום הוא השחור החדש״ היא בעצם הגדרת חילופי התפקידים בין הנשיא אובמה לנשיא טראמפ.

לואיס מלגאר (Luis Melgar) המכנה את עצמו ״עיתונאי חזותי״, החל לאסוף נתונים לפרויקט שלו, Executive Colors, עוד לפני כן, כשנחשף לקהל דיוקנו הרשמי של ברק אובמה, בגלריית הדיוקנאות הלאומית -  ולדברי מלגאר ״תהיתי האם ציור הדיוקנאות הרשמיים של הנשאים השתנה מאוד במהלך הדורות?״

כדי לבדוק, הוא השתמש במגוון תוכנות (פרטים, כאן) כדי ללקט צבעים מדיוקנאות הנשיאים האמריקנים, החל בג׳ורג׳ וושינגטון ועד אובמה. את 43 הנשיאים הוא הציג באמצעות ריבועים המשקפים את יחסי השימוש בגוונים שונים בציור דיוקנאותיהם, 16 צבעים שונים על פי הניתוח שלו. התוצאות מפתיעות.

כדי לדעת יותר על מסורת ציור הדיוקנאות הנשיאותיים, האזינו לפודקסט הזה.

29.12.2019

 

המסכות שמכין זאק בלאס (Zach Blas) מורכבות מפניהם של מספר בני אדם, והן נועדו לבלבל את תוכנות זיהוי הפנים המותקנות ביותר ויותר מקומות ציבוריים. היצירה של בלאס, המכונה Facial Weaponization Suite נועדה למחות נגד השימוש הבוטה והפולשני בתוכנות כאלה.

בלאס, העוסק באמנות, פרפורמנס, קולנוע ומדע בדיוני, הכין מסיכות קולקטיביות, מנתוני פניהם של אנשים רבים בכל פעם, נתונים שהוא מעבד באופן שאינו מאפשר לתוכנות לחזור ולפרק אותם לפנים אישיות הניתנות לזיהוי. אחת המסכות Fag Face Mask, מורכבת מנתונים ביומטריים של מספר גדול של גברים הומואים, כמחאה על מרכיבים בתוכנות זיהוי הפנים האמורים לכאורה לזהות נטייה מינית והשתייכות מגדרית. המסכות האחרות מוקדשות לבחינה של מושגים דכאניים כמו גזע, נטיות פוליטיות וכדומה.

 

26.12.2019

 

יותר משלושים אלף ספרי סוף שנה של בתי ספר תיכוניים בארה״ב חלפו תחת ידיהם של אלה אובריאן וג׳ן דיהם . הן בחנו את הצילומים, השתדלו לא להיחנק מצחוק, ואספו נתונים על גובה השיער ונפחו, ובעיקר על האופו שבו אופנת התסרוקות השתנתה לאורך השנים.

אחרי שאפיינו את סוגי התסרוקות השונים על פי מדדי גובה, נפח והחלקה, הם הזינו את הנתונים לרשת נוירונים (ל״למידה עמוקה״) וזו הניבה גרפים המתארים את התנהגות אופנת השיער לאורך השנים: מתי היה השיער החלק בשיאו? לאיזה גובה התנשאו תסרוקות בסיקסטיז? ומתי היו שיאי הפופולריות של האפרן (כי מתברר ישנן עליות וירידות מחזוריות שונות ומשונות).

בתצוגה שלהם תמצאו את התסרוקות האופיינית ביותר לנשים וגברים (בארה״ב וגרורותיה) בכל עשור, מ-1930 ועד 2013.

הן גם מבצעות מיני חישובים סטטיסטיים הנעזרים באומדן צפיפות הפיקסלים בכל תמונה, אבל לא מציעות הסבר למאורעות חוץ-תספורתיים שאולי השפיעו על השתנות האופנה.

 

 

25.12.2019