ורמיר עם פריי

שאילה של מילה כוללת לא פעם מעין קפיצה או קיצור דרך. המילה השאולה מתפקדת בשפה הקולטת אותה, בסביבה זרה וביחסי גומלין עם מילים, ביטויים, צורות ומבנים שאין להם ולא כלום עם המטען המגולם בה כחלק משפת המקור. עברית, שבדורות האחרונים מרבה לשאול מאנגלית, ובעיקר מאנגלית אמריקנית – מספקת לנו מקרים לא מעטים של שאילה תוך השמטת הזהות המקורית של המילה השאולה.

כזה הוא המקרה של "לגיטימי". באנגלית,  legitimateפירושו בראש ובראשונה "חוקי". המקור הלטיני של המילה מצביע על מובן יסודי "ממקור חוקי, שנקבע על פי חוק". מכאן אין זה מפתיע ש-legitimate מציין גם "תואם כללים או סטנדרטים ידועים", ובשולי הדברים גם "מקורי, ממקור ידוע ומוכח", בעיקר כשהדבר נקבע בעקבות בדיקה, למשל כשמדברים על אמיתות של מסמך או יצירת אמנות: a legitimate Van Gogh יציין יצירה של ואן גוך שמוסכם שהיא אכן שלו, ממקור אמיתי. עוד מוכר המובן השייך לזכויות ירושה וכאלו העוברות בתורשה: "יורש חוקי" ו"בן חוקי" וכיוצא באלו, הם ביטויים שיכללו את התואר legitimate.

כל זה טוב ויפה, אך מדובר בעולם משמעות וחוטים של קשרים היסטוריים, שבמידה רבה אבדו עם הכניסה של "לגיטימי" לעברית הישראלית בת זמננו. בשפה העברית שלנו, נמצא את "לגיטימי" בעיקר בשני הקשרים. הראשון הוא כשמדובר במשפטים מסוג "לגיטימי לצפות שמזגן חדש לא יתקלקל בתוך חודש". אין מדובר בהוראות חוק או בדרישה הנגזרת. אמנם יש פה אמירה הנוגעת לסטנדרטים, אך הגוון של "לגיטימי" העברי החדש כפי שמשפטים כאלו חושפים הוא "סביר", "מתקבל על הדעת" – כלומר מובן שמנותק מהעולם של ספרי החוקים והתקנות.

ההקשר השני שבו "לגיטימי" נפוץ בעברית העכשווית שונה עוד יותר. בעולם הספורט מדברים למשל על "שחקן לגיטימי לליגה בכירה באירופה", והכוונה היא לשחקן שעל פי רמתו ושאר הנתונים שלו, יש בסיס להניח שהוא יוכל להשתלב בליגה בכירה באירופה. כלומר, כזה שיש לו הנתונים, היכולות וכל הנדרש לשם כך. בשימוש הזה אנחנו מוצאים את עצמנו מעבר לקווי הסבירות ומה שמתקבל על הדעת, אך גם איננו צמודים לכללים ובוודאי לא לחוק.

במה מדובר, בעצם? ובכן, ביבוא מהאנגלית האמריקנית, שכוללת בדיוק את השימוש הזה ב-legitimate. אכן, באמריקנית, התואר משמש בהקשרים של עמידה ברמה, של קיום התנאים ההופכים אדם לראוי להתקבל למדרגה מסוימת בסביבה תחרותית. יתרה מכך, באמריקנית אנחנו מוצאים את הצירוף a legitimate claim, והוא קיים במובן כפול: גם כזכות חוקית מבוססת שאפשר לתבוע בבית המשפט או בפני רשויות החוק, וגם כטענה סבירה לכך שאתה ראוי למשהו, במדרג הכללי של העולם התחרותי. אפשר לומר על עיר עתיקה, למשל, שיש לה legitimate claim להיות הלהיט הבא בתיירות העולמית: כלומר שיש סיבות טובות להאמין שהיא ראויה לכך, או שהיא תזכה למקום גבוה בדירוג הרלוונטי. ועוד יותר מכך נפוץ legitimate בעולם הספורט והעיתונות הסובבת אותו, בדיוק במובן המצוי בעברית העכשווית, כלומר "מקיים את התכונות הדרושות", "הגיע לרמה המתאימה" וכדומה.

נוכח מקרים כאלו, מפתה מאוד לטעון, כפי שעושים רבים, שהשאילה (במקרה הזה מן האנגלית האמריקנית לעברית)קשורה בעצלות. טענת העצלות מקפלת יותר משמץ של ביקורת על עצם הכנסתה של מילה משפה זרה, ובמובן הזה מדובר בעניין של טעם ואידאולוגיה של כל מי שיש לו דעה בעניין. אך מעבר לכך, השאילה היא במהותה פעולה של השתלה פונקציונלית, שנעשית על רקע לחץ חיצוני. במקרה של "לגיטימי", בוודאי בלשון העיתונאית ועוד יותר בלשון של עיתונות הספורט, הלחץ של הטקסט הזר, כתוב או מדובר, נוכח, קרוב ומיידי מאוד. איש אינו מתיישב לחפש דרך להשתמש במונח עברי ובוודאי לא ליצור מונח עברי נוכח הצורך להתבטא בנושאים הללו. יתרה מכך, הספורט התחרותי הוא תופעת גלובלית, חוצה גבולות של תרבות ושפה, ובענפים הבולטים הוא גם כוח כלכלי עצום. והכול מתרחש בו במהירות, בקיצור, בקול רם ואף ברעש. הטקסטים המלווים את האירועים והשידורים נעשים במהירות, לא פעם ללא ניסוח מוקדם או עריכה של ממש. בהקשר שלנו, העברית העומדת מול האנגלית האמריקנית היא מרקם דל, מנוקב ככברה, שבקושי מצליח להיות מלבוש לאובייקט שמדברים עליו. כך חודרים ומוחדרים מונחים זרים, על הקשרם הספציפי, הצר – במקרה הזה, הספורטיבי – וקונים להם אחיזה. והאחיזה הזו היא עזה ומיידית, כי ההעתקה מיידית, ההדבקה מהירה והחזרתיות בידיעות הספורט ובתיאורים של משחקים, שחקנים וקבוצות – רבה מאוד.

אפשר לאהוב את זה ואפשר להסתייג מזה, שני הדברים לגיטימיים.