וידאו

פוֹלֶט עדיין רוקדת

בגיל תשעים, פולט הרווד (Paulette Harwood)  שהייתה סולנית בלהקת המחול Corps de Ballet, עדיין מלמדת מחול, מחייכת ומעודדת את התלמידות (והתלמיד) הצעירות שלה. היא הייתה כוכבת, מורה, מקור השראה ודמות מרכזית בקהילה שלה, והמוטו שלה היה ״כשאת רוקדת, את מתמסרת למישהו אחר - כמו כל מי שמופיע על במה - והרבה יותר נעים לתת מלקבל״. והיא לא יודעת שזה יהיה השיעור האחרון שלה.

הבמאי ג׳יימס גלגהר (James Gallagher), שהוא גם נכדה של פולט, החל לתעד את סבתו ואת בית הספר למחול שלה, כשהבין שיום יבוא והיא תסתלק מחייו. הוא עקב אחר ההתרחשויות בבית הספר למחול - במבנה שהיה בית חרושת נטוש, שופץ בעזרת התלמידות, והושכר לבעלה המנוח של פולט, כי באותם ימים איש לא היה מוכן להשכיר מבנה לאישה -- וגילה, כך הוא מספר, שפולט אינה מלמדת רק תנועה, כוריאוגרפיה - וכי המחול משמש אותה ואת תלמידיה ככלי לביטוי אישי וגילוי של כוחות פנימיים.

״פולט הייתה בעיניי מעניינת, הרבה לפני שידעתי מה פירוש המושג״, הוא נזכר. סבתו התמסרה לחלוטין למצלמה, והתוצאה היא סרט אישי מלא אהבה והשראה. ״אני לא מפחדת למות,״ היא אומרת פולט בסרט. ״אבל אני מבטיחה לחזור כרוח רפאים, לא תיפטרו ממני כל כך מהר״.

קראו עוד על פולט כאן וכאן.

 

 

Paulette from James Gallagher on Vimeo.

20.06.2021

האחות הגדולה

אֶמה הייתה בת שלוש כשנולד אחיה, טדי. בעודו ברחם, פגע בו וירוס שגרם לו נזק מוחי - אבל אמה, שאינה מבינה לגמרי במה טדי שונה מילדים אחרים וממנה, אינה מאוכזבת. היא אוהבת את טדי, כפי שהיא מסבירה - אוהבת לשחק איתו, אוהבת את קרבתו. היא שואלת שאלות על העתיד שלו, משום שהיא רואה שהוא אינו מסוגל ללכת בכוחות עצמו, למשל, אבל היא גם יודעת לראות אותו כמו שהוא, ולא לראות את מה שאין בו.

את הסרט הקצר ״אחי טדי״ יצרה קלי אובריאן (

 

13.06.2021

איך לסרב למלחמה

מלחמה אינה משחק. בהגדרה - במשחק בוחרים להשתתף, ובמלחמה רוב המשתתפים אינם בוחרים לקחת חלק.

במשחק המחשב Battlefield (״שדה קרב״) מתוארת מלחמה, אבל איפה הם החיילים שאינם מקבלים על עצמם את הכללים? איפה הם היו במהלך ההיסטוריה? החיילים שבוחרים לנטוש, לסרב פקודה, לסרב להילחם - אלה שכל חברה ממהרת לבער מתוכה, כי מלחמה אינה יכולה להתרחש בלי חיילים שנענים לפקודה, כי מי שבוחרים לא לציית מקלקלים את המשחק.

במשחק הזה מתרחשת מלחמה. 32 איש מכל צד נלחמים, לשם הלחימה. איש לא שואל למה, ואיש לא שואל מתי המלחמה תיגמר. אבל את מי שמנסים לעזוב את השטח, התוכנה מוציאה להורג. התוכנה היא שאוכפת את הכללים, והיא אינה מרשה לאיש לעזוב את שדה הקרב. היא רואה הכול ויודעת הכול. ניסיונות של שחקנים להפריע לאחרים להילחם נתפשים כמעשים אבסורדיים, שהרי המלחמה היא כיף. ומעבר למרחב הקרבות, משתרעת אוטופיה, מקום שלו שלא ברור אם ואיך אפשר להגיע אליו. ומה יעשו מי שאינם רוצים לקחת חלק במלחמה? איך יענישו אותם אם התוכנה (התוכנה!) אינה מאפשרת אש ידידותית וגם אינה מבינה אמביוולנטיות? ואילו דרכים חדשות ויצירתיות אפשר להמציא כדי להביע סרבנות? האם יש דרך להיעלם?

הסרט How to Disappear, מבית היוצר של הקולקטיב האמנותי האוסטרי Total Refusal (שיצר בעבר גם את Operation Jane Walk) משתמש במשחק כדי לסקור את ההיסטוריה של הסרבנות, הלאומנות, מיתוסים של גבורה והקרבה, סדרים חברתיים ומהפכות פציפיסטיות.

 

 

How to Disappear by Total Refusal from LEMONADE FILMS on Vimeo.

06.06.2021

קיץ נעים, חבר׳ה

לאן נעלמו כל החברים מחטיבת הביניים? מה הם עושים היום? הבמאי שון וואנג (Sean Wang) נתקף בנוסטלגיה, וניסה לאתר את חבריו ללימודים מאז. באמצעות שיחות הטלפון הקצרות, הוא מצייר את מערכות היחסים שהתקיימו אז בין ילדי הכיתה, ואת הדרכים השונות שכל אחד מהם בחר.

וואנג החל לעבוד על הפרויקט לגמרי במקרה, כשמצא את ספר המחזור שלו, זרוק על המדף ומעלה אבק. אף שהיה רק באמצע שנות העשרים לחייו, הוא נמלא סקרנות, וגם - לדבריו - תערובת של שמחה גדולה ועצב עמוק. החששות שלו ושל חבריו לכיתה מפני ההתבגרות הבלתי נמנעת, הובילו אותו גם להשוואה בין חייו כבן לדור ראשון של מהגרים באמריקה, לחיי הוריו, שבאמצע שנות העשרים לחייהם שלהם ארזו את חפציהם ועזבו את מולדתם בטייוואן. במהלך העבודה על הסרטון, הוא לא יכול היה, כמובן, להימנע גם מהשוואה בין המקומות השונים אליהם הגיעו הילדים מהכיתה - בילדות נדמה היה לו שכולם מתחילים מאותה עמדת זינוק, שכולם נמצאים באותו סטטוס, ובמבט לאחור, מתברר שלא.

הסרט התפרסם, בלוויית כתבה, גם בניו יורק טיימס וב-Short of the Week.

 

 

H.A.G.S. (Have A Good Summer) from Sean Wang on Vimeo.

30.05.2021

ילדי החשיכה

לילדים הלוקים בתסמונת הגנטית קסרודרמה פיגמנטוזום אסור להיחשף לאור שמש, הם אלרגים לשמש. קרינה אולטרה-סגולה גורמת להתפתחות מהירה של גידולים סרטניים על עורם. הם אינם יכולים לשחק בחוץ עם חברים, לבלות בשפת הים, לטייל או להשתתף בכל מפגש הנערך בשעות היום, במקום חשוף לשמש. במיוחד עבורם פועל Camp Sundown, מחנה שכל הפעילויות שלו נערכות בחשיכה, או בתאורה מלאכותית עדינה. כאן הם יכולים לשחק כדורגל, לטייל בטבע ולבלות עם ילדים אחרים כמותם, ולא להרגיש לבד.

הבמאית ליזה מנדלופ (Liza Mandelup) עוקבת אחרי הילדים הללו במשך שבועיים - תקופה קצרה בשנה שבה הם יכולים לחיות חיים נורמליים.

23.05.2021

מדינת כל אזרחיה

כ-3000 איש, מכל העולם, הם אזרחי אטלנטיום - מדינה זעירה, שמשתרעת על שטח כמעט כפול בגודלו מזה של קריית הוותיקן, ומוכרת (למדי) כטריטוריה עצמאית בלבה של אוסטרליה.

אטלנטיום (או בשמה הרשמי Empire of Atlantium), שהיא מיקרו-מדינה פרוגרסיבית וחילונית, שחרטה על דגלה חופש וחירות לכול, נולדה בשנת 1981 כחלום של שלושה בני נוער מסידני, ג׳ורג׳ פרנסיס קרויקשאנק (Cruickshank), ג׳פרי דאגן (Duggan) וקלייר מארי קולטר (Coulter). השלושה ייסדו את אטלנטיום בחצר ביתו של קרויקשאנק, ואט אט הצטרפו אליהם עוד ועוד חולמים, שבנו את המוסדות, רכשו קרקעות והכינו את התשתית למדינה שבדרך. היום אטלנטיום יושבת בניו סאות׳ וויילס שבאוסטרליה, אזרחיה מתגוררים ביותר ממאה מדינות שונות, וקרויקשאנק הוא מנהיגה הרשמי - אולם ניתן להצטרף אליה באמצעות הליך אזרוח קצר באינרטנט, ותמורת מחיר זעום.

בשביל מה בכלל להקים מיקרו-מדינה כזו? קרויקשאנק עונה בפשטות: כדי לקדם רעיונות של פתיחות, הקשבה, קבלה, חופש. אטלנטיום מנסה להיות המולדת הרוחנית, לפחות, של כל מי שמאמינים ברעיונות אלה.

 

Atlantium: The Smallest Country in Australia from Craig Rasmus on Vimeo.

16.05.2021