וידאו

רוקדים ביחד, 40 שנה אחרי

ארבעים שנה אחרי שפול נאלץ לברוח מן המשטר הקומוניסטי בוויאטנאם, הוא ומילי, שהייתה בת זוגו אך נותרה מאחור, נפגשים מחדש על רחבת הריקודים, בחוג לריקודים סלוניים בקליפורניה. על רחבת הצ׳ה צ׳ה האהבה פורחת מחדש, ועימה הזיכרונות: זיכרונות של מלחמה, רדיפה, הימלטות, הגירה ובנייתם של חיים חדשים, במקום רחוק כל כך מן הבית.

סרטה הקצר של הבמאית לורה ניקס עוקב אחר פול ומילי, המבלים חמישה לילות בשבוע בשיעורי ריקוד במועדון הריקודים ליי-ליי (Lai Lai Ballroom and Dance Studio) שאליו מתקבצים מהגרים רבים מארצות אסיה ומזרח אירופה. הסרט מועמד השנה לאוסקר.

את הרשימה שכתבה הבמאית על נסיבות הולדתו של הסרט ניתן לקרוא בניו יורק טיימס.

Walk, Run, Cha-Cha from The New York Times on Vimeo.

26.01.2020

למחוק את השנאה

המקעקע בילי ג׳ו וייט גדל בעיירה קטנה באוהיו, שם הבערוּת, העוני וההסתה הצמיחו לא מעט שנאה. וייט רצה לתקן, והחליט לעשות זאת באמצעות תיקון ומחיקה של קעקועים על גופם של מי שאינם רוצים יותר לשנוא ומעדיפים למחוק את טעויות העבר שלהם.

וייט קרא לאנשי אוהיו ״הביאו לי את הטעויות שלכם״. הוא מחליף את הקעקועים מן העבר בציורים מלאי השראה, בחינם. והוא אינו שואל שאלות ואינו דורש מהם לספר לו למה החליטו לקעקע על גופם צלבי קרס או סמלים של הקו-קלוס-קלאן - אבל הם מספרים, והסיפורים שלהם הם עדות לכך שהשינוי אפשרי.

סרטו של סיי דודסון ״מתחת לדיו״ היה מועמד לאוסקר (בקטגוריית הסרט הקצר) ולאמי.

 

קעקוע של מעריץ קו-קלוקס-קלאן (לשעבר) - לפני מחיקה

Beneath the Ink from Triumph Pictures, LLC on Vimeo.

19.01.2020

נולדנו להיות טובי לב

אומרים לנו שכדי לשרוד אנחנו חייבים להילחם, שאנו חיים במלחמת קיום שגוזרת עלינו האבולוציה - אבל זה לא נכון, ולא לכך התכוון דרווין.

שלא במפתיע, רבים מאיתנו נוהגים באחרים בחמלה. אנחנו מסוגלים להזדהות עם רגשות של אחרים, ולהגיב אליהם בהתאם. אנחנו נדיבים, טובי לב, מתחשבים, נכונים לעזור - וכל זה, מסתבר, משרת גם אותנו. האבולוציה האנושית בנתה אותנו להיות כאלה. הישרדותם של המתאימים ביותר, היא גם הישרדותם של מי שמוכנים להושיט יד לאחרים.

הפסיכולוג דשר קלטנר (Dacher Keltner) מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מציג בסרטון הזה של כתב העת Aeon מחקרים עדכניים בתחום חקר המוח, המסבירים כיצד האמפתיה והנדיבות לאחרים הן חלק חיוני בשגשוגנו כבני אדם.

12.01.2020

צעד גדול לאנושות

מעצב תעשייתי שאוהב אתגרים, ומטפס צוקים שאינו מוכן לוותר - חברו יחד ליצירת רגל תותבת מסוג חדש, שנולדה בהשראת מטפסת ההרים הווירטואוזית מכולם: עז ההרים.

קרייג דמרטינו (DeMartino) איבד את רגלו כשנפל מצוק והתרסק. קאי לין החליט לנסות לבנות עבורו פרוטזה שתאפשר לו להמשיך לטפס, ביעילות, בזריזות ובעיקר בביטחון, ממש כאילו היה עז הרים. פיתוח הרגל התותבת המיוחדת הצריך משניהם שיתוף פעולה, הרבה סבלנות, חמלה, הקשבה ומסירות. הבמאי ג׳ורדן מנלי (Manley) ליווה אותם, ומציג את העליות והמורדות שהובילו להישג המרשים.

 

Arc'teryx Presents: Out On A Limb from Jordan Manley on Vimeo.

05.01.2020

חלום, במקום החלום שאבד

מואסיר סלדון אהב סיפורי אגדות, וחלם לככב יום אחד בסיפור כזה, סיפור שיהיה לו סוף טוב במיוחד. כילד שגדל בתנאי עוני קשים בניקרגואה, מואסיר חלם להגיע לאמריקה ביחד עם אימא שלו, ולהתחיל שם חיים חדשים של שפע ונוחות.

אלא שהחלום שלו לא התגשם. משהו השתבש בדרך, והוא מצא את עצמו בבית אומנה, בטפצ׳ולה, מקסיקו, ששימש במהלך השנים בית ל-250 ילדים אבודים.

מואסיר מספר בכנות על הפחד, התסכול, הכעס והאכזבה העמוקה שחש כשחלום הילדות שלו לא התגשם, וגם על האופן שבו למד, אט אט, בזכות האהבה שקיבל מהורי האומנה שלו - בני הזוג האוסטרלים פאם ואלאן סקוזה - להסתגל לחייו החדשים ולגלות את האפשרויות הממתינות לו שם. כשהרפה מן החלום האחד, התגשם במקומו חלום חדש, מספק הרבה יותר.

את הסרט עתיר הפרסים, בבימויו של סטפן האנט (Stefan Hunt), הפיקה עמותה התומכת בילדים המוצאים את עצמם, כמו מואסיר, חסרי בית ורחוקים ממשפחתם.

I Lost My Dream from Stefan Hunt on Vimeo.

29.12.2019

שיקוף של מוזיקה אסורה

בשנים שבהן השלטונות הסובייטים בברית המועצות אסרו על השמעת מוזיקה מהמערב, שוחרי רוק׳נ׳רול, בוגי-ווגי וג׳אז מצאו דרכים מקוריות להבריח את המוזיקה אל מעבר למסך הברזל: על גבי לוחות של צילומי רנטגן.

המוזיקה, שנחשבה חתרנית ופורעת סדר, הייתה אסורה לשידור ברדיו ואפילו להשמעה בבתים פרטיים, וכך נוצרו חוגים סודיים של מאזינים שהצליחו להבריח אל תוך ברית המועצות להיטים של ליטל ריצ׳ארד, אלביס, הקלטות של סשנים של ג׳אז ועוד ועוד. במקביל התפתח שוק שחור למסחר בלוחות הצילום הללו, שהכילו את המידע המוזיקלי הנחשק והנדיר.

חברת ההפקות הבריטית The Vinyl Factory הצליחה למצוא ולראיין את מי שהיו אז נערים נלהבים, מי שהיו מוכנים להסתכן להאזין למוזיקה האהובה עליהם (אחדים אפילו תרמו דם מדי שבוע, כדי לקבל כמה רובלים שיאפשרו להם לקנות תקליט מחתרתי כזה), והם מסבירים את הטכניקה, אבל חשוב יותר, את ההשפעה העצומה של המוזיקה על חייהם.

מידע נוסף על שוק המוזיקה המחתרתי ההוא, וארכיון מקוון, תוכלו למצוא בפרויקט המרתק THE BUREAU OF LOST CULTURE.

מידע נוסף על הקלטות על לוחות צילום רנטגן, כאן. מי יודע, אולי תרצו לנסות...

22.12.2019