מדוע מלחמות מתארכות?

בתקופה שבה שימש ככתב צבאי במלחמת העולם השנייה, הסופר האמריקני ג׳ון סטיינבק כתב כי ״כל מלחמה היא סימן לכישלון של האדם כחיה חושבת״.

עימות מתמשך גובה מחיר הרסני ממשפחות, קהילות ואוכלוסיות שלמות – מחיר, אשר לפחות מבחינה תאורטית, אנחנו ״החיות החושבות״ אמורים היינו להימנע ממנו. זה משום שבמונחים רציונליים טהורים, מלחמה היא בלתי יעילה באורח קיצוני.

אילו שני צדדי העימות היו תמימי דעה בנוגע לסיכוי של כל אחד מהם לנצח, וגם בשאלת המחיר שישלמו תמורת המלחמה – כלכלית או פוליטית למשל – הם היו אמורים, לוגית, להיות מסוגלים לדלג ישירות אל שלב התוצאה

אילו שני צדדי העימות היו תמימי דעה בנוגע לסיכוי של כל אחד מהם לנצח, וגם בשאלת המחיר שישלמו תמורת המלחמה – כלכלית או פוליטית למשל – הם היו אמורים, לוגית, להיות מסוגלים לדלג ישירות אל שלב התוצאה. לכולם היה כדאי לחלק משאבים שעליהם ישנה מחלוקת באופן שתואם את החוזקות והעלויות הללו, יותר מאשר להילחם.

״עם מידע מושלם, היינו יכולים להגיע לעסקה״, מסביר סנדיפ באליגה, מרצה לכלכלה, מנהל וקבלת החלטות בבית הספר ״קלוג״. ״אתן לך בדיוק את אותה תמורה שהיית מקבל אחרי מלחמה, או אולי קצת יותר מזה, ולא תצטרך להילחם״.

אם כך, במחשבה לוגית, למה מלחמות – ובעיקר מלחמות ממושכות – מתרחשות מלכתחילה?

תאוריה פופולרית אחת בקרב אנשי תורת המשחקים היא שמלחמות ארוכות נגרמות בגינו של מידע אסימטרי – למשל כאשר צד אחד מודע היטב לכוחו, אבל הצד האחר נותר באפלה. במצב כזה, מלחמה פורצת כי לצד בעל המידע המדויק יותר כדאי להעמיד פנים שהוא חזק מכפי שהוא (כלומר לשקר) כדי לזכות בעסקה טובה יותר, ואילו הצד שיש לו פחות מידע אינו נוטה להאמין לדבר ממה שהצד שמולו אומר (מתוך ידיעה, נכונה, שהוא עלול לשקר). הדבר עשוי לגרום למשבר במשא ומתן.

למרות זאת, לא כל אנשי התחום משוכנעים שמידע אסימטרי יכול לספק הסבר מלא להתרחשותן של מלחמות ממושכות – מסיבות שאתאר בהמשך.

אבל מאמר חדש מאת באליגה ועמיתו תומאס שיוסטרום מאוניברסיטת רטגרס האמריקנית מאשר כי מידע אסימטרי אכן יכול לגרום למלחמות להימשך לאורך פרקי זמן ארוכים יותר. הוא גם בוחן את יעילותן של פעולות שונות מצד גורמים שלישיים לחיזוק אחד הצדדים בעימות – ואת ההשלכות שיכולות להיות רלוונטיות עבור תמיכת נאט״ו באוקראינה.

כל דבר שמעצים את ערך השקר גורם למלחמה להתמשך

בסופו של דבר, מלחמות מתמשכות כשקיים תמריץ משמועתי להפגין כוח מזויף. ״כל דבר שמעצים את ערך השקר גורם למלחמה להתמשך״, אומר באליגה.

השערת קוז

כדי להבין את המחלוקת בין הכלכלנים על אודות המידע האסימטרי, ראשית יש להבין את מה שידוע בשם ״השערת קוז״, על שמו של הכלכלן המנוח רונלד קוז.

תארו לכם עימות אזרחי שבו מערובות הממשלה וקבוצת מורדים. בתרחיש הזה, כוחה של הממשלה ידוע היטב לכל הצדדים, ואילו כוחה של קבוצת המורדים ידוע רק לה עצמה – זו דוגמה קלאסית למידע אסימטרי.

הצעד האופטימלי מצד הממשלה יהיה להציע למורדים עסקה יחידה, שאחריה לא יהיו עיסקאות נוספות לאורך זמן רב. אם המורדים ידחו את העסקה, שני הצדדים יחלו במלחמה.

אם הממשלה חושדת שקבוצת המורדים היא חזקה, היא תציע הצעה נדיבה כדי למנוע מלחמה, והדבר יהיה כרוך במחיר יקר (ואם קבוצת המורדים חזקה מספיק, הדבר עלול להביא לנפילת הממשלה).

אבל אם הממשלה סבורה שקבוצת המורדים היא חלשה, האסטרטגיה הזו אינה הגיונית במיוחד. לכן, הממשלה תציע עסקה דלה. אם הממשלה צודקת, המורדים ייטו לקבל את העסקה בכל מקרה כדי להימנע ממלחמה ארוכה שעלולה לגרום לקבוצה שלהם לקרוס.

בכל מקרה, יש לממשלה סיכוי טוב להשיג את רצונה.

עם זאת, על פי השערת קוז, סוג כזה של חשיבה הגיונית הוא בעייתי. לא סביר שהצעה של ״זה מה שיש״ מצד הממשלה תיתפש כאמינה, משום שאם קבוצת המורדים תסרב להצעה הדלה מצד הממשלה והמלחמה תפרוץ, יהיה כעת לממשלה מידע אחר שממנו עולה כי המורדים חזקים מכפי שנדמה היה.

משום כך, כדאי לממשלה לחזור במהירות לשולחן הדיונים ולהציע עסקה חזקה יותר. אבל קבוצת המורדים, ללא קשר לכוחה הממשי, תצפה את האפשרות הזו, ופירושו שיהיה לה תמריץ לחכות לעסקה ראשונית חזקה עוד יותר אפילו.

עבור קבוצת המורדים, התמריץ לשקר ולהקרין כוח ״הופך לגבוה ביותר, משום שהם יוכלו לקבל עסקה מצוינת בתוך זמן קצר ממש״, אומר באליגה.

אם הממשלה אינה יכולה לשכנע את המורדים, באורח אמין, שהיא תעמוד מאחורי ההצהרה ״זה מה יש״, המסקנה היא שקבוצת המורדים תקבל הצעה אפשרית מצד הממשלה כמעט מיד לאחר סירובה, בלי שום קשר לכוחה.

לו הייתי הממשלה, ״בעיקרון הייתי פשוט נכנע ונותן לך חלק גדול מהעוגה די במהירות״, אומר באליגה.

אי לכך, השערת קוז טוענת כי כשישנן הזדמנויות רבות למשא ומתן, העימותים הללו הנוסעים ממידע אסימטרי אמורים להיפתר במהירות.

עם זאת, ברור שלא כך קורה תמיד בעולם האמיתי, שבו מלחמות רבות נמשכות חודשים ושנים ללא גבול.

אולי הכישלון להגיע לעסקה אינו נעוץ במידע האסימטרי, אלא בדבר מה אחר, למשל בכך שאחד הצדדים מתחזק עם הזמן והצד האחר מחליט להילחם בו כעת, לכ עוד עוד חלש, כדי לא להיכנע לו כשיתחזק

הדבר הוביל חוקרים בתחום היחסים הבינלאומיים לטעון כי אולי הכישלון להגיע לעסקה אינו נעוץ במידע האסימטרי, אלא בדבר מה אחר, למשל בכך שאחד הצדדים מתחזק עם הזמן והצד האחר מחליט להילחם בו כעת, לכ עוד עוד חלש, כדי לא להיכנע לו כשיתחזק.

אבל באליגה ושיוסטרום טוענים – תוך שימוש בטכניקת הוכחה חדשנית ופשוטה להפתיע – כי מידע אסימטרי לבדו אכן יכול להסביר את קיומן של מלחמות ארוכות.

למה השערת קוז קורסת?

בהוכחה שלהם, באליגה ושיוסטרום מראים כי לאפשרות שכל אחד מהצדדים עשוי לקרוס, וגם העובדה שההסתברותץ שקבוצת המורדים תקרוס אינה ידועה לממשלה, יש השפעה גדולה על תהליך המשא ומתן. מצב זה מעודד קבוצת מורדים חלשה לרצות להילחם במקום להסכים לעסקה דלה, והוא גם מעודד את הממשלה להילחם (אם היא חושדת שקבוצת המורדים היא חלשה) במקום להציע עסקה נדיבה שאפילו קבוצת מורדים חזקה תסכים לה. התמריצים הללו מערערים את ההיגיון שעל פיו פועלת השערת קוז ומובילים לתאוריה של מלחמות ארוכות המבוססות על מידע אסימטרי.

התובנה החשובה כאן היא כי משאים ומתנים אינם פועלים אם רק צד זה או אחר פוחד לקבל עסקה גרועה כל כך, שתגרום לו להתחרט על עצמם ההסכמה. הדוגמה הקלאסית בתחום הכלכלה היא שוק המכוניות המשומשות, שבו הקונה אינו יודע אם המכונית העומדת למכירה היא במצב מצוין או להפך, ויתחרט אם ישלם מחיר גבוה עבור מכונית עלובה.

מצב זהה עלול לקרות גם במצבי עימות: הממשלה עשויה להעדיף מלחמה מול קבוצת מורדים חלשה במקום לתת לה שטח אדמה שהיה מספק קבוצת מורדים חזקה. אם הממשלה סבורה כי קבוצת המורדים היא כנראה חלשה (ולכן בוודאי תתמוטט), אז אפילו כ״חיה חושבת״, הממשלה תעדיף להילחם.

החוקרים מראים שהמלחמה חייבת להימשך עד שכל היתרונות שקבוצת המורדים החלשה יכלה להשיג באמצעות העמדת פנים יתפוגגו

וכך מתחילה מלחמה – ובאליגה ושיוסטרום מראים כי היא חייבת להימשך עד שכל היתרונות שקבוצת המורדים החלשה יכלה להשיג באמצעות העמדת פנים יתפוגגו. (יתרונות אלה הולכים וקטנים עם הזמן, והסיכוי שקבוצת מורדים חלשה תקרוס עולה ומקטין את התמורה הצפויה להם עבור השקרים).

התערבות של גורם שלישי

בניתוח שלהם, בחנו באליגה ושיוסטרום גם את מה שעשוי לקרות אם גורם שלישי מתערב לטובת קבוצת המורדים.

לגורם השלישי יש במקרה כזה מספר אפשרויות. הוא יכול להתערב על ידי החלשת הממשלה או על ידי סיוע למורדים. הוא יכול גם לפעול בהחלטיות או לעשות את עבודתו בשוליים. האתגר הוא, שבסבך האינטרסים המנוגדים, עלול להיות קשה לחזות אילו פעולה תגרום יותר נזק מתועלת.

למשל, סיוע מתון לקבוצת מורדים חלשה עלול להתגלות כחרב פיפיות, אם הוא יעודד את הקבוצה לשקר עוד יותר. נניח שגורם שלישי מספק לקבוצה כלי נשק מתקדמים שקבוצת מורדים חזקה (המורכבת משכירי חרב מיומנים) הייתה יכולה לנצל היטב, אבל המורדים החלשים (שהם מתנדבים) יתקשו להשתמש בהם ביעילות. במקרה כזה, התמריץ לקבוצת החלשה לשקר ולהעמיד פנים שהיא חזקה (ולכן מסוגלת לנצל את הנשק לטובתה) ירקיע שחקים, ויביא להארכת המלחמה.

התערבויות על ידי גורם שלישי בעל כוונות טובות אינן תמיד מועילות – וחלקן מאריכות את המלחמה

באופן דומה, נקיטת פעולות מתונות כדי להחליש את הממשלה עשויה לעזור למורדים – אבל ככל שעמדתם היחסית תשתפר לכאורה, מחיר ״העסקה הטובה״ שצריך יהיה להציע להם יעלה גם הוא, למורדים כדאי יהיה יותר לשקר וקשה יהיה יותר לשכנע את הממשלה לשלם להם תמורת אי לחימה. הדבר יכול להאריך את העימות עוד יותר, ולהזיק לקבוצת המורדים החלשה.

במילים אחרות, באליגה ושיוסטרום גילו כי התערבויות על ידי גורם שלישי בעל כוונות טובות אינן תמיד מועילות – וחלקן מאריכות את המלחמה.

אוקראינה ורוסיה

באליגה ושיוסטרום החלו לעבוד על המאמר בראשית ימי המגפה, לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה. אבל הדמיון בין העימות הזה לעימות המתואר מתמטית במאמרם ברור להם. אחרי הכול, מידע אסימטרי בנודע לכוחה של אוקראינה מילא תפקיד מרכזי בהחלטה של רוסיה לפלוש אליה, כשפוטין ציפה בטעות להשתלטות מהירה.

אז איזה לקחים מציעה ההוכחה שלהם, בעיקר לקבוצות כמו נאט״ו או ארצות הברית, בנוגע להחלטות שלהן כיצד להתערב לטובתה של אוקראינה?

בהתחשב בקושי לדמיין את השתלשלותם של תרחישי סיוע שונים, הפעולה האופטימלית שגורם שלישי יכול לעשות הוא לפעול בהחלטיות רבה, כך עולה מן המחקר, ולהציע לאוקראינה את מה שהם מתארים כ״עזרה עצומה״.

״עליהן להתערב באופן שגורם השקר הקשור להתערבות יהיה קטן במיוחד״, אומר באליגה. כלומר, על ידי העצמת כוחה של אוקראינה במהירות ובדרמטיות – והבטחה כי רוסיה תדע על כך – נאט״ו וארה״ב יכולות תאורטית לצמצם את הצורך של אוקראינה לשקר ואולי כך גם לקצר את העימות.

״הרעיון הוא להפוך את השאלה אם אוקראינה הייתה מלכתחילה חלשה או חזקה לבלתי רלוונטי, והדבר עשוי להביא לסיום מהיר יותר של העימות.״

מבוסס על מחקרם של סנדיפ באליגָה (Sandeep Baliga) ותומאס שיוסטרום (Tomas Sjöström)

ג׳סיקה לאב (Love) היא העורכת הראשית של Kellogg Insight.

המאמר התפרסם במקור בכתב עת של בית הספר למנהל Kellog באוניברסיטת Northwestern.

Previously published in Kellogg Insight. Reprinted with permission of the Kellogg School of Management

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "Gassed" (מ-1918), ג'ון סינגר סרג'נט, ה-Imperial War Museum, לונדון