נוירוטיות יכולה להיות מזיקה לבריאות, אך לעתים היא מתבטאת בדאגנות מועילה: ויש לתופעה גם שורשים גנטיים
X זמן קריאה משוער: 4 דקות
מגפת הקורונה העולמית – והיא רק דוגמה – נתנה לנו שפע של סיבות לדאגה. בנוסף לריחוק החברתי, למעבר של בתי הספר להוראה מרחוק, בבית, ולשינוי הגדול בנסיבות הנוגעות לעבודה של רבים מאיתנו, המגפה גם אילצה אותנו להתמודד עם טבעה של תופעת הדאגה: כשאיום הוא ממשי, היכן בדיוק עובר הקו בין מתן אפשרות לחרדה למשול בחיינו ובין דאגה במידה הנכונה כדי לשמור על ביטחוננו וביטחונם של יקירינו?
הסיבות לכך שאנשים מקבלים ציון גבוה בנוירוטיות עשויות להיות שונות מאוד ובעלות השלכות מנוגדות
במחקרים שנערכו בעבר, אנשים בעלי רמת נוירוטיות גבוהה, תכונת אישיות הנקשרת לחרדה, דאגה ופחד, התגלו כמי שבריאותם הגופנית פחות טובה וכמי שיש להם סיכוי גדול יותר להיות מאובחנים כבעלי הפרעות בתחום בריאות הנפש. אלא שמחקר בכתב העת Current Directions in Psychological Science מורה על כך שהסיבות לכך שאנשים מקבלים ציון גבוה בנוירוטיות עשויות להיות שונות מאוד. אכן נראה שאנשים שציון הנוירוטיות שלהם גבוה עקב תחושות כלליות של חרדה ומתח סובלים מבריאות פחות טובה, כך כותבים אלכסנדר וייס (Weiss) וחבר איגוד ה-APS איאן ג'יי דרירי (Dreary) מאוניברסיטת אדינבורו, אך אלו המדווחים על תחושות קונקרטיות יותר של פגיעוּת עשויים להיות בעלי בריאות טובה מהממוצע עקב ערנות רבה יותר לגופם.
"נוירוטיות יכולה להיות קשורה להתנהגויות המקדמות בריאות בהקשרים מסוימים, ואילו בהקשרים אחרים להתנהגויות המזיקות לבריאות, וגם להתנהגויות ניטרליות מבחינת הבריאות בהקשרים שונים", מסבירים וייס ודרירי.
החוקרים מעירים שבעוד שמחקרים מסוימים גילו ראיות לקשר בין נוירוטיות ברמה גבוהה והתנהגויות אימפולסיביות המזיקות לבריאות כמו למשל עישון, מחקרים אחרים מורים על כך שנוירוטיות גבוהה יחד עם מצפוניות ברמה גבוהה – תכונה אישיותית הקשורה לבקרה עצמית ולשליטה וכן לתכנון לטווח הארוך – עשויות להגן מפני סיכונים בריאותיים כאלו.
כדי לבדוק כיצד "נוירוטיות של מתח וחרדה" ו"נוירוטיות של דאגה ופגיעות" משפיעות על הבריאות, וייס, דרירי ועמיתיהם ניתחו נתונים שנאספו מ-321,465 משתתפים, וזאת באמצעות UK Biobank, פרויקט מחקר רפואי גדול שאסף נתונים מאנשים בגילים 40 עד 69 בין השנים 2006 ו-2015.
במחקר משנת 2017 שתוצאותיו התפרסמו בכתב העת Psychological Science, וייס ודרירי גילו שמשתתפים שדיווחו על רמות גבוהות של נוירוטיות חרדה-מתח (למשל, כאלו שענו בחיוב לשאלה "האם היית מכנה את עצמך אדם עצבני?") היו בעלי סיכוי גבוה ב-6% מהממוצע למות מכל סיבה, כולל מסרטן, מחלות לב, מחלות נשימתיות ותאונות, במהלך תקופת המחקר, בין השנים 2006 ו-2015. אנשים שהעניקו לעצמם ציון גבוה בנוירוטיות דאגה-פגיעות (למשל "האם אתה דאגן?" או "האם אתה נפגע או נעלב בקלות?"), לעומת זאת, היו בעלי סיכויים נמוכים ב-8% מהממוצע למות באותה תקופה.
בעוד שהחוקרים גילו שכל הווריאנטים הגנטיים הקשורים לרמת נוירוטיות גבוהה קשורים לסיכון מוגבר של הפרעות בבריאות הנפש, גנים הקשורים לנוירוטיות דאגה-פגיעות היו קשורים לתוצאות בריאותיות טובות יותר
וייס ודרירי גם חקרו את תרומת הגנטיקה לנוירוטיות על ידי השוואת הגנום של 270,059 משתתפים ב-UK Biobank. הבדיקה גילתה שנוירוטיות כללית, נוירוטיות חרדה-מתח ונוירוטיות דאגה-פגיעות קשורות כולן לווריאנטים גנטיים ספציפיים באזורים שונים של הגנום. בנוסף לכך, בעוד שהחוקרים גילו שכל הווריאנטים הללו הקשורים לרמת נוירוטיות גבוהה קשורים לסיכון מוגבר של הפרעות בבריאות הנפש, גנים הקשורים לנוירוטיות דאגה-פגיעות היו קשורים לתוצאות בריאותיות טובות יותר.
"הגורם המיוחד בנוירוטיות, שרכיביו קשורים להיות האדם מודאג ולתחושת פגיעות שהוא חווה... עשויים להיות קשורים לבריאות טובה יותר כיוון שהוא מקדם ערנות ביחס לבריאות", מציעים וייס ודרירי. אנשים כאלו עשויים להיות בעלי נטייה גדולה יותר לדווח על תסמינים, ולכן סביר יותר שהם יאובחנו ויקבלו טיפול בשלבים מוקדמים יותר של מחלה.
הממצאים הללו משקפים את ריבוי הפנים של הנוירוטיות, מציינים וייס ודרירי במחקרם.
"על אף שיש דרכים מעטות שבהן לאנשים יכולות להיות רמות נמוכות מאוד או גבוהות מאוד של נוירוטיות (יהיה עליהם להיות בעלי רמות גבוהות מאוד או נמוכות מאוד בכל ההיבטים), ככל שאנו מתרחקים מהקצוות הללו, יש דרכים רבות שבהן אנשים יכולים להגיע לאותו הציון", מסבירים המחברים.
אפשרי גם שלשני אנשים יהיו ציוני נוירוטיות זהים או שונים מאוד ושהם יהיו באותה רמת סיכון ביחס לבעיה בריאותית מסוימת, וזאת בשל האופן שבו סיכונים בריאותיים פועלים באורח משולב אלו עם אלו.
"כאנשי מקצוע בתחומי הרפואה או הפסיכולוגיה, או כחברים, כבני זוג או כמכרים, אנו אומרים לא פעם לאחרים שאל להם לדאוג כל כך. מבחינה רפואית, גילינו ראיות פנוטיפיות וגנטיות להיבט חיובי של הדאגה", מסכמים וייס ודרירי.
המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.
תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי
תמונה ראשית: מיני דאגות באמנות רחוב במנהטן. תצלום: גארת זיגלר.
תגובות פייסבוק
קורקינט עברי
למי לא היה כזה בילדות? מי לא שעט-החליק עליו במורד הרחוב, בולם בלחיצה על לשונית המתכת שהתחככה בגלגל האחורי? ומי, שנים רבות לאחר מכן, אינו נתקל בהם ברחובות הערים הצפופות שלנו, היתקלות שלא פעם מסתיימת באי-נעימות ואפילו בנזק?
הקורקינט, איך לא. והמילה, משונה לעין ולאוזן העברית, מקורה אינו עברי, אלא צרפתי. בצרפתית מוכרת ה-trottinette, והיא מציינת בדיוק את אותו כלי תחבורה קטן. מדובר בגזירה מהפועל הצרפתי trottiner, שהוא מצדו צורת הקטנה של הפועל trotter המוכר בצורתו האנגלית to trot, המציינת את ההליכה הקלה, הזריזה, של הסוס, שאינה פסיעה איטית מצד אחד וגם לא דהירה מצד אחר, צעד שיש אפשרות לכנותו בעברית ״טפיפה״ מהפועל ״לטפוף״. אלא שה״טרוט״ חדר לעברית גם לציון הריקוד הישן ״פוקס-טרוט״ ובתחום הרכיבה על סוסים מדברים בעברית על ״טרוט״, אך לעתים אומרים ״דהירה קלה״.
כל זה, אינו נקשר לכלי הרכב מילדותנו או מרחובות ערינו. בצרפתית, ה-trottinette הוא, מילולית, כלי שמאפשר לנוע בדהירה קלה, כלומר במהירות ובקלות, אך לא במהירות מרבית או פרועה. יש בדהירה הקלה הזאת מידה של חן, שמקורו בטפיפה המעודנת של הסוס, בוודאי בתרבות שבה הרכיבה היא עניין מושרש, היסטורי ומרכזי מבחינת עולם הדימויים. לפועל הצרפתי trotter, ולמקבילו האנגלי, to trot, יש היסטוריה ארוכה, והמשמעות אכן נשמרת לאורכה – ״להתקדם״, ״לרוץ״, ״לנוע אל-״, ובשלב המוקדם ביותר, ההודו-אירופי הקדום, גם ״לדרוך״, ״לעשות צעד״, כפי שמעידות מילים אנגליות הקיימות עד היום כגון to tread, ״לדרוך״, המוכרת לרבים גם בשם המורכב treadmill, המונח המציין מסלול מכני-חשמלי להליכה ספורטיבית, מסילה נעה שנועדה שירוצו עליה, ושאתרע מזלה להיקרא לאחרונה בשם הדו-משמעי להביך ״הליכון״.
דבר מכל אלו לא הגיע אל העברית עם ה-trottinette, וכל שריד או סיכוי לקשר עם העבר בוודאי נמחק סופית הם היווצרות הצורה ״קורקינט״. האקדמיה ללשון עברית מציינת ש״קורקינט״ הוא ״שיבוש״ של trottinette, ומנסה להציע ״גלגיליים״ ועבור הקורקינט החשמלי או הממונע יש לה הצעה נפרדת, ״גלגִנוע״, אותה היא מגדירה כ״גלגיליים ממונעים״. הדבר משקף בוודאי אי-נוחות מהאפשרויות הפונטיות המוגבלות של הצורה ״קורקינט״, שקשה להפיק ממנה שורש שיוכל להניב פעלים, שמות עצם ועוד. אלא שהעם, אם לומר זאת כך, בחר ב״קורקינט״ ולא נראה שהמונחים המוצעים על ידי האקדמיה יזיזו אותו מרצונו או מטעמו. תאורטית, היה יכול להיווצר שורש ״ק-ר-ק״ או אולי שורש מרובע ״ק-ר-ק-נ״ ואפילו מחומש, ״ק-ר-ק-נ-ט״, או לכל הפחות שורש על בסיס העיצורים הצרפתיים t-r-t או אולי t-r-t-n או t-r-t-n-t. העברית המודרנית (וגם שלביה הקודמים של העברית) לא בהכרח דחו אפשרויות כאלו, הרי אנחנו חיים יפה עם ״לטלפן״ (אפילו עם דגש עברי ב-ph המקורית) ועם שורשים חדשים רבים אחרים ממקור זר. אישית, איני רואה יתרון ל״גלגיליים״ על פני ״טרוטנית״, וגם פועל ״לטרטן״ היה סביר מבחינת הצורה העברית שהייתה מתקבלת.
ובכל זאת, תהייה אחת במקומה עומדת: איך ומדוע הפכה ה-trottinette ל״קורקינט״ ב-ק׳? את ה״איך״ אפשר אולי לשער. בוודאי לאור הניתוק מהסביבה הסמנטית העכשווית וההיסטורית של trot, דוברי העברית לא ראו את כל מה שמקופל במילה הצרפתית, גם לא את צורת ההקטנה שנוגעת לצעדים קטנים, להתקדמות מתונה יחסית, ולכלי שהוא מוגבל ביכולות שלו. אולי היה במילה כדי ליצור רושם של אונומטופיאה, כלומר של מילה שנשמעת כמו הצליל שהכלי יוצר. הדבר נכון ביחס לקורקינטים של ילדותי, ולא רק ביחס אליהם. ואם אונומטופיאה, אין סיבה לא לשמוע ״קרק״ במקום ״טרט״, כשהצלילים קרובים כל כך מבחינת האוזן. באשר ל״מדוע״, ובכן לרוב מוטב לא להתקרב לשאלות של ״מדוע״ בכל הנוגע ללשון (ואולי לא רק בתחומי הלשון). יקשה עלינו מאוד למצוא ראיות ברורות ל״סיבות״ לתהליך כזה, להשתכנע ולשכנע בהן. וגם אם כן, התועלת בכך נראית מזערית.
דוגמה קרובה נוספת מספק לנו חלק מהקורקינט: הכידון. המוט הרוחבי שמחובר במוט אנכי לגלגל הקדמי ושהפנייתו ימינה ושמאלה קובעת את כיוון הנסיעה, כמו באופניים או באופנוע. ״כידון״ זה אינו קשור כלל לכלי הנשק הקדום, אחיו של הרומח. מדובר בעוד ״שיבוש״ מצרפתית, של המונח guidon, שפירושו בדיוק זה – החלק המאפשר להנחות את כלי התחבורה הצנוע, כלומר לקבוע את כיוונו. הפועל הצרפתי guider, ותיק, מבוסס ורב ענפים, מוכר ליודעי האנגלית – to guide, כלומר להדריך, לכוון, לקבוע את הכיוון. איך הפך guidon הצרפתי ל-״כידון״ בעברית שלנו? המעבר הפונטי קל, והוא טבעי בתחילת מילה. באשר לסיבות, אם יש כאלה, הן חלפו על פנינו בדהרה בלי שנוכל להספיק לראותן.
עניי אירלנד קודמים
נטשה פרוסטכשהרעב היכה, רבים היגרו אל מעבר לים. העזרה באה מכל עבר, גם...
X 6 דקות
נגיעות על הבמה
מרתה נוסבאוםעל מה אנחנו סולחים עבור האמנות? הגיע הזמן להגדיר גבולות וכללים אתיים...
X 11 דקות