שאלות על טיבו של הזמן מעסיקות מאוד את האמן ההולנדי מרטן באס (Maarten Baas) והוא חוקר אותן בסדרת עבודות הנושאת את השם Real Time הוא משלב, בין היתר, פרפורמנס, תיאטרון, וידיאו, אמנות דיגיטלית ועיצוב - עיצוב של סדרת שעונים חדשה, שאת יצירתה ותפעולה הוא מתעד בסרטים שאורכם הכולל 12 שעות. באאס החל לעבוד על Real Time בשנת 2009ֿ - הוא כולל שעון חופים, שבו צמד מציגים גורף מחוג עשוי ערימות פלסטיק ושיירים על החוף ומזיז אותו בהתאם למהלך הזמן, שעון שהוצג בנמל התעופה סכיפול באמסטרדם, והמחוג שלו מוזז על ידי באאס עצמו הניצב בתוכו, מוחק ומצייר מחדש ובשעון הדיגיטלי האנלוגי, הסימנים המציינים את השעה מוזזים ידנית. זהו פרויקט מתמשך, והאמן שהציג בינתיים כבר ב-Moma, במוזיאון ויקטוריה ואלבט, בריקסמיוזיאום ועוד, מוסיף אחת לזמן מה המצאות נוספות.
סרטים של באאס בנושאים אחרים תמצאו כאן.
תגובות פייסבוק
תכירו, זאת הבעל שלי
ג'ן מאניוןזאת לא תופעה חדשה: בני-אדם בחרו להיות טרנסג'נדרים בתקופות שונות בהיסטוריה, והותירו...
X רבע שעה
עוצמתי וקצת חלש
השפה העברית סופגת מלים משפות אחרות. אין בכך כל ייחוד, בוודאי לא בעולם רב תנועה, גלובלי ושטוף באנגלית אמריקנית או בגרסה הבינלאומית של השפה האנגלית, שמיליארדי בני אדם נחשפים אליה מכל עבר. המציאות של דוברי העברית גם אינה חריגה בכך שמתקיים בה ויכוח על מלים שמיובאות מאנגלית או משפות אחרות. עניינים של יוקרה וזהות לאומית, געגועים לעבר טהור, כמעט בהכרח מדומיין ומשוחזר ככזה מסיבות אידאולוגיות, מביאים לכך שגובה הלהבות בוויכוחים על השפעות זרות יכול להיות מרשים.
מטבע הדברים, תשומת הלב מופנית למלים עצמן. בעברית העכשווית רבות מאוד הדוגמאות הזמינות למלים שאומצו מאנגלית: מ"טרנד" ועד "פילינג", מ"רייטינג" ועד "מודם" ו"טוסטר" (מי בכלל אומר "מצנם"?). המלים הללו, מיובאות ומוטמעות בדרגות שונות בעברית העכשווית, המדוברת והנכתבת, מועמדות תמידיות לספוג ביקורת, ויש העוסקים בניסיונות לייצר חלופות עבריות עם תו-תקן ראוי: שורש, משקל ושכנים תואמים לשדה הסמנטי. כשחלופות כאלו יוצאות מפס היצור, הן מלוות בתקווה של בעלי עניין, הממתינים בציפייה דרוכה ואף נרגשת שהמלים הטובות שהם תומכים בהן ייקלטו, יתקבלו ויתחילו לשמש בפועל, אולי בסופו של דבר אפילו באורח טבעי, עד כי יישכח שהן נוצרו במעבדה וזכו לברכת הדרך של איזו ועדה.
אלא שבתוך העיסוק הרב, האינטנסיבי (הנה מלה לועזית טובה) ועמוס הרגשות במלים האנגליות, אנו נוטים לא לשים לב להשפעה נוספת של השפה האנגלית, השפעה עקיפה אך נרחבת: יצירה של רשת מונחים עבריים לתפארת, שכולה יבוא של הקשר אנגלי מ-א' ועד ת'.
פעם, בעברית היה המונח "חזק", תואר שציין שלאדם או לדבר מסוים יש כוח רב, עמידות מובהקת או השפעה רבה. מזה זמן הצטרפה לרשת המונחים הבנויים על חז"ק רשת נוספת: מלים שבנויות על בסיס השורש עצ"מ. כך יש לנו כעת המונח "עוצמתי", מונח עברי ללא דופי מבחינת צורתו שהוא יבוא סמוי של powerful האנגלי. איתו הופיע בעברית גם הפועל "להעצים", עברי גם הוא, ללא ספק, אך שדומה כי הוא הוכנס כדי למלא את הצורך לייצג את הפועל האנגלי to empower, כלומר להעניק למישהו סמכות וכוח ביצוע, או לחזק אותו, בעיקר אם מדובר באדם השייך לקבוצה מוחלשת או מופלית לרעה בחברה.
אין חשיבות מיוחדת לשאלה אם העברית "נזקקה" למונחים הללו ואם היה "צריך" ליצור אותם. ברור שהצורך בהשתלה היה על רקע הנוכחות הגדולה של המונחים האנגליים powerful ו-to empower –בעולם הפרסומת, מכירת התדמיות, השיח הטכנולוגי וגם השיח החברתי, במקרה של המונח השני. אך כפי שקורה לא פעם כאשר מבצעים השתלה, הצלקות של הניתוח ניכרות לעין ומעידות על הפעולה היזומה, המלאכותית.
באנגלית, העולם הסמנטי הקשור ל-power הוא רחב ועשיר. לא רק עוצמה של מנוע (שנתנה לנו את "עוצמתי") אלא גם עניינים של סמכות פעולה במובן המשפטי – power of attorney הוא ייפוי-כוח, וגם power במובן של שלטון. אלו לא נלכדו ברשת המלאכותית הקטנה של "עוצמתי", ו"העצמה" ולא התחלנו להשתמש במונח "עוצמה" במובן של שלטון וגם לא במובן של סמכות פעולה. יתרה מכך, בעולם הכוח הפיזיקלי, נותרה הבחנה בין "חזק" (תכונה של חומר) ובין "עוצמתי" (תכונה של מנגנון מכני או אחר). איננו אומרים על אדם שהוא עוצמתי, אלא שהוא חזק, גם אם מדובר במובן הקשור לרוחו או לשררה שבידיו. אנחנו עדיין "מסמיכים", "מעניקים סמכויות" ו"נותנים רשות" בהקשרים שבאנגלית מובעים על ידי to empower, וגם איננו עושים דבר מכל אלו באמצעות מלים מהשורש חז"ק.
יש מידה של אירוניה בכך שמלים אנגליות (וגם מלים משפות אחרות) זוכות לביקורת עזה ומעוררות התנגדות לוהטת, בעוד שיבוא של פיסה של שדה הקשרים והעתקתו לעברית באמצעות מנגנונים של שורש, משקל ובניין, אינם נחשבים להשפעות זרות ואינם נתפשים כאיום על עתידה של השפה העברית. אולי אפשר להירגע מעט ולזכור שגמישותה של השפה העברית מאפשרת לה לספוג מלים זרות ולהטמיע אותן בדרגות שונות של עומק במערכת הפנימית של הדקדוק, וגם ליצור מלים חדשות כשדוברים חשים בכך צורך, ביחד, באופן קולקטיבי. המנוע העברי חזק וגם עוצמתי.
סוג של מלה
מלים לא חסרות. אוצר הוא מלים הוא חלק מהשפה. אוצר המלים נוטה להיות גמיש ומשתנה, מלים מסתפחות אליו, מלים משנות משמעות, מתמקמות בצירופים חדשים וגם נשמטות מן השימוש ובסופו של דבר נעלמות. אך מלים לעולם לא חסרות. לפי הגדרה, המצאי ״מספיק״ כפי שאברי הגוף ״מספיקים״ לצורך תפקודו. כפי שתופעות מזג האוויר ״מספיקות״, כיוון שהן קיימות ובבואנו לתאר את המטאורולוגיה כחלק מתיאור כדור הארץ, הן מה שיש.
ובכל זאת, בשונה ממזג האוויר או משכבות סלע, השפה היא תופעה אנושית. כתופעת טבע היא חלק מטבעה של הקבוצה האנושית שבמסגרתה מתקיימת השפה הספציפית – אנגלית, עברית, קירגיזית, גאורגית, סווהילית או יוונית קלאסית. פיתוי ותיק וידוע בכל הנוגע למחשבה על שפות ואפיון של דובריהן הוא לנסות למפות כיצד אוצר המלים משקף את הדוברים, את הקבוצה שהם משתייכים אליה. למשל, ריבוי מונחים המתארים סוגים של שלג מיוחס לעמים החיים באזורים הארקטיים ושפע של מונחים הקשורים לגמלים אמורים לומר לנו משהו על החיים בחצי האי ערב לפני העידן המודרני. מיפוי כזה, מעבר לרמה הבנאלית, המובנת מאליה, הוא עניין מורכב, מתעתע ולא פעם גם מפוקפק. וקשה אף יותר הוא לנסות לטעון שהיעדרו של מונח מסוים מעיד באיזשהו אופן על דוברי השפה ש״חסרה״ את אותו מונח.
כי מהו אותו ״חסר״? איך אפשר לומר שבשפה ״חסר״ מונח, שהיא ״זקוקה״ למלה שאין בה? האמת היא שחסר כזה מתעורר בתרגום. בין אם מדובר בתרגום של טקסט ובין אם בתרגום המתרחש בתודעה, כשאנו קולטים תוכן בשפה זרה וחושבים עליו בשפה שלנו, אנחנו יכולים להישאר במצב של תמיהה: ״איך נאמר את זה בעברית?״ צורך כזה מתעורר באורח אורגני כאשר יש עלינו לחץ חוזר ורחב מצד מלים וביטויים, דרכי התבטאות ותכנים בשפה זרה, וגדול הפיתוי להעתיק את הדברים לשפתנו, כלומר לעברית.
דוגמה טובה היא המלה האנגלית kind, במובן הנוגע למזגו של אדם, לדרך התנהגות. אפשר לומר בפירוש: אין לה מקבילה עברית. בעברית ״חסרה״ מלה שתביע את kind האנגלית. מדובר באחת המלים שמשתייכות לקבוצת ״אימת המתרגמים״, כלומר מלים שמתרגמים מעדיפים לא להיתקל בהן. העניין נעשה חמור ומציק במיוחד לאור התפוצה הגדולה של kind באנגלית, וקיומה הטבעי והנוח בשפע של הקשרים.
מה נאמר בעברית? רשימת המועמדות להקטין את הכישלון שלנו לומר kind בעברית ארוכה, והיא מונה בין היתר את ״אדיב״, ״מסביר פנים״, ״מיטיב״, ״נוח״, ״מנומס״, ״טוב לב״, ״ידידותי״, ״נדיב״ וגם ״נעים״. אף אחת מהן לא מתאימה היטב, אף אחת מהן לא מעבירה את הדבר המובן מאליו לכל דוברי השפה האנגלית, וגם ברור שאף אחת מהן אינה מביאה איתה נוכחות שלמה – סמנטית, דקדוקית, תרבותית וגם אתית – כפי שיש ל-kind.
ואין מדובר במלה שולית, בחידוש שבא לעולם במקרה או כתוצאה מגחמה. Kind היא מן המלים העתיקות ביותר בשפה האנגלית ושורשיה מגיעים הרבה מעבר לאנגלית, ונטועים בימים פרהיסטוריים. במקור, המובן שלה קשור לרעיונות בדבר השתייכות על פי סוג (גזע, טבע ודור) והיא נוגעת למהות המשותפת המוטבעת בפרטים המשתייכים לקבוצה – מכאן גם kindכ״ילד״ בגרמנית. מכאן קצרה הדרך לזיהוי הקבוצה על פי תכונותיה, לסיווג ולהתייחסות לסוג ולמה שמגדיר את הסוג הספציפי. וכך, כשם תואר, kind מציינת בקלות את מה שטבעי, את מה שמולד ובסיסי. ונראה כי הביטוי החופשי, הבסיסי, של הטבע של אדם הוא ביטוי ה-kind שלו, וכך קצרה הדרך לזיהוי בין טבעו הטוב – הרצוי, המקווה, המונח כמובן מאליו או זה ששואפים לו – ובין ההתגלמות ההתנהגותית שלו. התוצאה היא שכל מה שטוב ורצוי, מתאים, מקובל ונאה בהתנהגות האנושית מוצא מחסה חמים ונוח תחת המטרייה העתיקה, הגדולה, של המונח kind.
חשוב לזכור כי לקסיקון של שפה אינו רשימה של פריטים. מלים מייצגות שושלות של משמעות ותרבות, של הקשרים, של מסלול חיים שנמשך על פני דורות רבים בחייה של הלשון, ויש בהן הנושאות מטען מכובד במיוחד של דנ״א לשוני. המלה האנגלית kind היא בהחלט כזאת. לכן יש בסיס לטענה שתרגום הוא פעולה בלתי אפשרית, הרי אין דרך להעביר את המטען הגנטי הזה דרך תרגום. וכל ניסיון ליצור מלה עברית שתתאים לצורך תרגום, יהיה חסר ולוקה. מלים אינם מתקיימות לבד, הן חלק מרשת סבוכה, בזמן ובמרחב. בדיוק כמו יצורים ביולוגיים במארג החיים. ובאשר להשערות שיכולות לעלות בלבנו על המשמעות של ״היעדרה״ של ״מקבילה״ ל-kind האנגלית, זהו עניין חשוב אתית, חברתית והתנהגותית, אך הוא חורג מהדיון הלשוני.