תעלומת הגאונות הפתאומית

יום אחד בשנת 2017, בילתה דיאנה דה אווילה (Avila) בבריכה שלה כשפתאום היא "נחתה על כוכב אחר". ימים ספורים לפני כן היא חזרה מבית החולים אחרי טיפול בדלקת עצב הראייה ובוורטיגו, והיא החליטה שלא תזיק לה טבילה במים השלווים. פתאום הופיעו מולה צבעים בוהקים וצורות. הצהוב הופיע כמשולש, הכתום כמלבן. היא הרגישה שאם תושיט את ידה, היא תוכל לגעת בהם. יותר מכול, היא הוצפה בתשוקה ליצור. "זה היה כמו מכת ברק", אומרת דה אווילה. "כמו משהו שנדלק בשנייה. זאת הייתה תעלומה מבחינתי".

היא התחילה מיד לצייר. לא הייתה לה שום הכשרה באמנות. "הסתפקתי בחיבור בין קווים וצורות. האינטואיציה הנחתה אותי", היא אומרת. אחרי שעתיים היה הקנבס מכוסה בדפוסים של טורקיז, חום וכתום. ליצירה הראשונה שלה היא קראה "כתמים ובומרנגים".

הציור הפך לעניין כפייתי בשבילה. היא ציירה חמש או שש יצירות ביום, כל יום. היא נהגה לקום באמצע הלילה כדי לצייר. היא השמיעה מוזיקה, לפעמים את אותו שיר שוב ושוב, כדי להשתיק את מוחה הקודח. אחרי כחודשיים היא הייתה מותשת

הציור הפך לעניין כפייתי בשבילה. היא ציירה חמש או שש יצירות ביום, כל יום. היא נהגה לקום באמצע הלילה כדי לצייר. היא השמיעה מוזיקה, לפעמים את אותו שיר שוב ושוב, כדי להשתיק את מוחה הקודח. אחרי כחודשיים היא הייתה מותשת. היא עשתה מחקר ומצאה מישהו שאולי יוכל להסביר לה מה קורה כאן למען השם. "כתבתי, 'אנחנו לא מכירים, אבל מה קורה לי?'"

"מסע עם מורפאוס", דיאנה דה אווילה ©

מה שקרה לדה אווילה הוא תופעה נדירה מאוד בשם "תסמונת סוואנט נרכשת". במסגרת תסמונת זו, האדם הופך פתאום לסוואנט בעל יכולות מדהימות בתחום מסוים – לרוב מוזיקה, אמנות, חישובי תאריכים, מיומנויות מתמטיות ומספריות, מיומנויות מכניות ומרחביות, ולא אחת גם זיכרון יוצא דופן – אף שהוא לא גילה שום סימנים לכך עד אז. התסמונת מופיעה לרוב בעקבות פציעה, מחלה, שבץ, דמנציה או תקיפה, והיא נדירה ביותר: דו"ח משנת 2015 זיהה 32 מקרים בלבד. ההערכות הנוכחיות מעט גבוהות יותר – ויש מן הסתם מקרים שלא תועדו בספרות.

אצל סוואנטים מולדים מתקיימים כישרון עילאי ולקות שכלית זה לצד זה, דבר יוצא דופן בפני עצמו. אבל יש משהו מפליא באמת בתסמונת סוואנט נרכשת – בדיכוטומיה של פציעה וצמיחה, של טרגדיה וניצחון

לעשרה אחוזים בלבד מהסוואנטים יש תסמונת סוואנט נרכשת – לרובם יש תסמונת סוואנט מולדת. כדי לסבר את האוזן, תסמונת סוואנט מולדת מופיעה אצל עשרה אחוזים מהאוטיסטים ואצל פחות מאחוז אחד מבעלי הלקויות האינטלקטואליות וההתפתחויות. חמישים אחוזים מבעלי תסמונת הסוואנט הם על הספקטרום האוטיסטי, ורוב האחרים הם בעלי הפרעות התפתחותיות. בין הסוואנטים יש פי שישה גברים מנשים. הסרט "איש הגשם", שהוא כנראה הייצוג המפורסם ביותר של תסמונת סוואנט בתרבות הפופולרית, מספר את סיפורו האמיתי של קים פיק (Peek), שבין כישוריו הרבים היה מסוגל לקרוא שני עמודים מספר בו־זמנית ולשנן את החומר אחרי קריאה אחת בלבד.

אצל סוואנטים מולדים מתקיימים כישרון עילאי ולקות שכלית זה לצד זה, דבר יוצא דופן בפני עצמו. אבל יש משהו מפליא באמת בתסמונת סוואנט נרכשת – בדיכוטומיה של פציעה וצמיחה, של טרגדיה וניצחון.

***

התופעה הזאת ריתקה את דרולד טְרֶפֶרְט (Treffert). בשנת 1962, כשהיה פסיכיאטר טרי, טרפרט קיבל את המשימה להקים יחידת ילדים במכון וינבֶּגוֹ לבריאות הנפש בוויסקונסין. עד מהרה היו לו 30 מטופלים עם בעיות והפרעות שכליות חמורות, אבל ארבעה בנים התבלטו ביניהם. אחד מהם שינן בעל פה את כל קווי האוטובוסים של מילווקי. אחר היה יכול להעיף מבט אחד בפזל של 500 חתיכות, הפוך, ולשחזר אותו בלי בעיה. שלישי דקלם אירועים היסטוריים מכל תאריך כמו אנציקלופדיה. הרביעי קלע זריקות עונשין ברמת דיוק ועקביות של מכונה.

"נדהמתי מ'איי הגאונות' האלה", כתב טרפרט, "שמצאתי בתוך ים של לקויות שכליות חמורות ומשתקות. איך זה ייתכן?"

טרפרט הפך לסמכות הבין לאומית בכל הקשור לתסמונת סוואנט והתכתב או נפגש עם מאות סוואנטים בחייו. מערכות היחסים שהוא רקם עמם שינו את חייהם של רבים מהסוואנטים האלה. טרפרט מת בשנת ,2020 אחרי ששינה את האופן שבו אנו מבינים את תסמונת סוואנט.

"מנעול ומפתח", דיאנה דה אווילה ©

אין שום תיאוריה שמצליחה להסביר באופן גורף את כל מקרי תסמונת סוואנט. אבל אחת ההשערות המובילות, בעיקר בכל הקשור לתסמונת הנרכשת, היא שאנומליה או נזק שנגרם להמיספרה השמאלית של המוח מחווטת אותו מחדש, מה שיוצר יכולת חדשה או משחרר יכולת רדומה מתוך ההמיספרה הימנית התקינה – כמו אדם ששובר רגל וחייב להעביר משקל אל הרגל השנייה, התקינה, ולכן היא מתחזקת.

תסמונת הסוואנט הנרכשת נובעת מנזק להמיספרה השמאלית ומשפיעה על מיומנויות מההמיספרה הימנית. ביסודו של דבר, פציעות או מחלות פותחות 'מגירות נעולות' במוח ומובילות כל שאזור מסוים יזנק מבחינת התפקוד שלו

יש לנו נטייה להציג את ההבדלים בין שתי ההמיספרות של המוח באופן פשטני למדי, ובכל זאת יש ביניהן הבדלים: השמאלית עוסקת בתהליכים הלוגיים, הרציפים ומבוססי השפה, ואילו הימנית עוסקת בתהליכים יצירתיים ואמנותיים. תסמונת הסוואנט הנרכשת נובעת מנזק להמיספרה השמאלית ומשפיעה על מיומנויות מההמיספרה הימנית. ביסודו של דבר, פציעות או מחלות פותחות "מגירות נעולות" במוח ומובילות כל שאזור מסוים יזנק מבחינת התפקוד שלו. אחרי סופה חזקה מלבלבת צמחייה חדשה.

המחקרים מאששים את האופן שבו ההבדלים בין ההמיספרות מתבטאים בתסמונת סוואנט. מחקרי דימות מלמדים אותנו שאצל סוואנטים יש אזורי מוח גדולים יותר בהמיספרה הימנית מאשר בשמאלית, עם ריכוזים גבוהים יותר של מוליכים עצביים וקישוריות חזקה יותר. "הכבלים החשמליים משוכללים יותר", אומרת נֶווה קוריגן (Corrigan), חוקרת מאוניברסיטת וושינגטון. זה עולה בקנה אחד עם מחקרים המראים שההמיספרה הימנית משתמשת באנרגיה רבה יותר ומייצרת פעילות רבה יותר מהשמאלית, זאת לפי מדדי צריכת גלוקוז וחמצן. בתסמונת סוואנט נרכשת, "ההמיספרה השמאלית נפגעת, והימנית משתחררת", אומר אירֶם אוֹנין (Onin) מאוניברסיטת איסטנבול מדיפול, אחד המחברים של סקירה מ־2023 הבוחנת את נושא תסמונת סוואנט.

למה רק חלק מהאוטיסטים הם סוואנטים? למה רק אנשים ספורים שנגרם להם נזק במערכת העצבים רוכשים יכולות סוואנטיות? התשובה אינה ברורה לגמרי

למה רק חלק מהאוטיסטים הם סוואנטים? למה רק אנשים ספורים שנגרם להם נזק במערכת העצבים רוכשים יכולות סוואנטיות? התשובה אינה ברורה לגמרי. אולי זה קשור להבדלים נוירולוגיים, או למיקום המדויק של הפגיעה. ייתכן שגם לביולוגיה יש השפעה כאן, כי מידה רבה יותר של טסטוסטרון ברחם עשויה להשפיע על התפתחות ההמיספרה השמאלית, מה שמסביר למה רוב האוטיסטים הסוואנטים הם גברים. וייתכן שגם לגנטיקה יש השפעה על כך, כי חוקרים זיהו מספר גנים המעורבים בתסמונת סוואנט, ויש יכולות מיוחדות שנוטות להופיע אצל קרובי משפחה של סוואנטים. אבל הגנטיקה אינה מחוללת את התסמונת הזאת לבדה.

***

דה אווילה עברה מספר פציעות מוח לאורך השנים. כבר כילדה היא ידעה שהיא רוצה לשרת בצבא. כשהגיעה לגיל 18 היא התגייסה כשוטרת צבאית. אחרי חודשים ספורים בלבד בשירות, היא עברה תאונת אופנוע שפגעה באזור הפרונטו-טמפורלי של המוח.

במהלך אשפוז של תשעה חודשים היא התפללה. היא התמקחה עם אלוהים. "חשבתי, 'אם תרשה לי לשמור את הרגליים, אני אתן לך את חיי'", אומרת דה אווילה. והיא קיימה את ההבטחה. אחרי שהשתחררה מבית החולים חייתה שבע שנים כנזירה. במנזר היא סבלה מכמה וכמה בעיות בריאות, בין היתר בשל חשיפה לחומרים כימיים בזמן השירות הצבאי. היא עזבה את המנזר והשלימה תואר שני בחינוך, עבדה זמן קצר כפסיכולוגית בבית ספר, ושם גם לימדה את עצמה לתכנת. היא מעולם לא החלימה לגמרי מהבעיות הרפואיות שלה, ובשנת 2001 אובחנה אצלה טרשת נפוצה.

אחרי שש עשרה שנה הגיעה דה אווילה לבית החולים עם דלקת בעצב הראייה, ובמסגרת הטיפול קיבלה מינון גבוה מאוד של סטרואידים. שילוב מסתורי של פציעת מוח קשה מתאונת האופנוע, הידרדרות הנובעת מהטרשת הנפוצה וההתעוררות שגרמו הסטרואידים, שחרר בתוכה את השטף היצירתי שהציף אותה בבריכה ימים ספורים אחרי האשפוז.

בתגובה לפנייתה של דה אווילה, טרפרט אמר שהסיפור שלה "מרתק, והאמנות שלך מדהימה". הוא שלח לה מאמרים, ספרים וסרטונים שעשויים לשפוך אור על מצבה ושאל אם היא תרצה להיכלל במרשם הסוואנטים שלו.

דה אווילה שאבה נחמה רבה מההתכתבות עם דוקטור טרפרט. הוא הבין אותה ועודד אותה. היא הרגישה כמו מתחזה כשאנשים ביקשו ממנה ללמד אותם לצייר – היא ידעה לצייר, אך מעולם לא למדה איך מציירים. טרפרט אמר לה שהיא אינה היחידה שמתמודדת עם תסמונת המתחזה. היא התפתחה כאמנית וכסוואנטית ולמדה לשלוט בהיבט הכפייתי שמתלווה למתת שלה.

"אחרי הנפילה של המפטי", דיאנה דה אווילה ©

דרק אמאטו (Amato) גדל בסוּ פוֹלז שבדקוטה הדרומית. הוא שנא את בית הספר ואהב ספורט. ב־27 באוקטובר 2006 הוא הלך לברביקיו אצל חבר בשם ביל. הם שתו מספר בירות והשתעשעו בבריכה, צללו, קפצו והתמסרו עם פוטבול צעצוע. ביל זרק את הכדור ואמאטו קפץ למים לתפוס אותו. ראשו פגע בקרקעית הבריכה. הוא זוכר שראה את ביל וחבריו האחרים מדברים בלי מילים – הוא לא שמע אותם. ואז הוא התמוטט.

בבית החולים, הרופאים לא מצאו אצלו דימום במוח ושלחו אותו הביתה בבוקר. הוא ישן חמישה ימים, ואז, כבאורח פלא, חזר לחייו השגרתיים. זמן קצר אחר כך ביקר את חברו ריק, שבביתו היו כמה כלי נגינה.

למה רק חלק מהאוטיסטים הם סוואנטים? למה רק אנשים ספורים שנגרם להם נזק במערכת העצבים רוכשים יכולות סוואנטיות? התשובה אינה ברורה לגמרי

"התיישבתי מול הקלידים ופתאום הידיים שלי התעופפו", אומר אמאטו. הוא אהב מוזיקה וניגן בתופים כילד, אבל זה הכול. ועכשיו כשניגן, הוא ראה במוחו משבצות שחורות ולבנות שהרכיבו יצירה, מעין סינסתזיה מוזיקלית. "המחשבה הראשונה שלי הייתה, 'ריק שם לי אסיד בבירה!' ואז הוא אמר לעצמו: מה קורה פה? זה ימשיך להיות ככה? זה יעבור לי מחר?"

אמאטו לקח את אימו לחנות כלי נגינה כדי להראות לה. "אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי, אז לא הייתי צריך לומר לה כלום", אמר אמאטו. "היא בכתה ושאלה, 'מה קורה פה?'" אמרתי, "אין לי מושג".

עד מהרה מצא אמאטו את טרפרט ופנה אליו. גם הפעם, טרפרט סיפק לו מידע והפנה אותו לבדיקות, אבל מעל הכול, הוא תמך בו כחבר בתקופה של בלבול גמור. "הוא היה דמות אב בשביל חבורה של פריקים. הוא היה המנהל של קרקס המחוננים היפהפה הזה", אומר אמאטו. כישרונותיו של אמאטו המשיכו לפרוח, וגם הקריירה שלו. הוא ניגן והופיע בכל ארצות הברית, הכשיר אמנים וסיפר לאנשים על המסע שעבר.

כל סוואנט שונה ממשנהו. יש מי שמדקלמים את עד 20 אלף ספרות אחרי הנקודה של המספר פאי, ויש מי שמבצעים חישובים מרחביים ממרחקים גדולים בדיוק מופלא. אצל כל הסוואנטים יש היבט של העצמת זיכרון, אבל לאחדים מהם יש זיכרון כמעט מושלם לעובדות אנציקלופדיות

כל סוואנט שונה ממשנהו. יש מי שמדקלמים את עד 20 אלף ספרות אחרי הנקודה של המספר פאי, ויש מי שמבצעים חישובים מרחביים ממרחקים גדולים בדיוק מופלא. אצל כל הסוואנטים יש היבט של העצמת זיכרון, אבל לאחדים מהם יש זיכרון כמעט מושלם לעובדות אנציקלופדיות.

ג'ורג' לוגותטיס (Logothetis) נולד בלונדון, כבכור מבין ארבעת ילדיהם של הורים יוונים שניהלו עסק קטן של משלוחים. בשנת 1977, כשהיה בן שנתיים וחצי, הוא חלה בדלקת קרום המוח חיידקית, שקע לתרדמת ושהה שבועיים בבית החולים. לתדהמתם של אנשי הצוות הרפואי שטיפלו בו, לוגותטיס החלים החלמה מלאה, אבל הוא היה עתיד לסבול משנים של כאבים ומחלות בשל הפגיעה במערכת החיסון שלו.

מגיל צעיר התעניין לוגותטיס בעבודתו של אביו, קרא מדי שבוע את הניוזלטר של עולם המשלוחים וניתח את השוק. בגיל 19 הוא כבר התמנה למנכ"ל החברה. הוא זוכר כל מספר, כל כמות, כל מדד, כל מחיר שעובר אצלו בספרים. "'איסְט קֵייפּ', ספינה ששלחנו ב־1993, הייתה בנפח של 13,600 מ"ק, בנו אותה ב־1975, ושכרו אותה ב־416,000 דולר לחודש", אומר לוגותטיס. "אני לא צריך להתאמץ כדי לשלוף את זה. המידע פשוט שם".

לוגותטיס זכה להצלחה אדירה בעולם המשלוחים ומעבר לו. הוא הגדיל את החברה של אביו וייסד עם שותפים את Libra Group ב־2003 כדי לגוון את עסקיו. כעת מדובר בעסק שכולל אנרגיה מתחדשת, חלל, ספנות, מלונות ואירוח, נדל"ן ומגוון השקעות – ומניב מיליארדי דולרים בנכסים.

לוגותטיס הוא אוטודידקט שתמיד הסתקרן מדברים ושאף להעמיק את ידיעותיו. פעם הוא ביקש ממומחה לקריאה מהירה ללמד אותו איך עושים את זה. אחרי האימון שלהם, לוגותטיס לקח ספר וקרא כאלף מילים בדקה (מחקרים מלמדים שהממוצע הוא כ־238 מילים בדקה בפרוזה, ו־175-300 מילים בדקה בעיון). המומחה היה המום והתקשה להאמין. "תבחן אותי!" אמר לוגותטיס, ואז הפגין את ידיעותיו בחומר שקרא לפני רגע.

ב־2013, לוגותטיס לקח שנת שבתון כדי לצלול לתחומי עניין חדשים, משהו שהוא עושה אחת לחמש שנים. באותה שנה היו על הפרק כמה נושאים פסיכולוגיים, והקריאה שלו בנושא הובילה אותו לדוקטור טרפרט. בשיחתם, טרפרט סיפר לו על תסמונת סוואנט נרכשת ועל אנשים שעברו תאונה ופתאום יכלו לצייר נפלא או להלחין מוזיקה נהדרת. ממנו גילה לוגותטיס שיש מקרים מתועדים של אנשים שרכשו כישורים ומיומנויות בעקבות פגיעה נוירולוגית – כולל דלקת קרום המוח.

"זה היה גילוי מרעיש בשבילי", אומר לוגותטיס. "מבחינה רגשית זאת הייתה הקלה. זה הסביר לי מדוע אני רואה דברים שאחרים אינם רואים, ובלי להתאמץ בכלל".

הגילוי הזה שינה את מערכות היחסים שלו. לפני כן הוא היה מתוסכל מכך שאנשים אינם מסוגלים לזכור מספרים, מחירים או מידע רלוונטי אחר. לא היה לו מושג שמוחות אחרים אינם עובדים כמו שלו, שנתונים מעשורים קודמים אינם קופצים להם לראש בן רגע. "איש מעולם לא אמר לי, "ג'ורג', זה לא נורמלי לדעת את זה'", אומר לוגותטיס. "הפכתי להיות הרבה יותר סבלני אחרי שדיברתי עם טרפרט. הגישה שלי השתנתה למשהו אחר לגמרי: 'אם אתם לא יודעים את המספרים, זה בסדר גמור, פשוט תביאו את התיק אתכם".

הוריו של לוגותטיס החלו לבחון את מנת המשכל שלו מגיל צעיר כי הם חששו לבריאותו הקוגניטיבית בגלל דלקת קרום המוח. לוגותטיס אומר שמנת המשכל שלו היא 149, ופירוש שהוא באלפיון העליון של הנבחנים. רק אחד מכל 1,900 אנשים מגיעים לציון כזה. היכולת הקוגניטיבית המדהימה של לוגותטיס תרמה מן הסתם להצלחתו המקצועית, אבל זיכרונו הסוואנטי אינו מסביר אותה לבדו.

הוא היה בן שנתיים וחצי בלבד כשחלה – האם היה רוכש את היכולות האלה לולא חלה? אין תשובה ברורה לשאלה הזאת. ההבנה שרכש בנוגע להבדלים בין המוח שלו למוחות של אחרים, האירו את חייו של לוגותטיס באור חדש: 'אני אסיר תודה לדעת, הידיעה שחררה אותי'

הוא היה בן שנתיים וחצי בלבד כשחלה – האם היה רוכש את היכולות האלה לולא חלה? אין תשובה ברורה לשאלה הזאת. אבל תחושת הבטן של טרפרט, וההבנה שרכש בנוגע להבדלים בין המוח שלו למוחות של אחרים, האירו את חייו של לוגותטיס באור חדש. "אני אסיר תודה לדעת", אומר לוגותטיס. "הידיעה שחררה אותי".

"לוגריתמים ותחרה", דיאנה דה אווילה ©

טרפרט עזר לדה אווילה, אמאטו, לוגותטיס ורבים אחרים. לקראת סוף חייו הבין שעליו להעביר את השרביט ליורש, ומצא את הפסיכיאטר ג'רמי צ'פמן (Chapman). מרכז טרפרט, השוכן בפונד דו לאק שבוויסקונסין מספק טיפול נפשי, השכלה, קבוצת תמיכה ושירותים אחרים לסוואנטים, אוטיסטים ואנשים בעלי תסמונות שכליות אחרות. צ'פמן רצה להרחיב את פעילות המרכז ופתח בפברואר 2023 את "טרפרט סטודיוז" (Treffert Studios).

הסטודיו רכש מגוון רחב של כלים יצירתיים – "כלי נגינה, מצלמות, צבעים וקנבסים, כל מה שיכול לעזור למישהו לגלות, לטפח ולחלוק את כישרונו", אומר צ'פמן. אנשים מוזמנים לנסות כמה שיותר מפלטים אמנותיים. נאמר שהורה גילה שבנו הוא פסנתרן מדהים כי יום אחד הוא נכנס לסלון, התיישב וניגן. אבל למשפחה הזאת אין נבל. או טרומבון. האם הילד הזה מוכשר לא פחות בכלי נגינה אחרים, או בתחומים אחרים? הסטודיו הזה, חממת הכישרונות הזאת, מחכה לחשוף גאונים. כמו בית הספר לילדים מחוננים של פרופסור אקסבייר מאקס מן, כל ״תלמיד״ יכול לגלות כאן את כוח העל המוטנטי שלו.

אנשים בעלי תסמונת סוואנט מולדת נמצאים על הספקטרום האוטיסטי או סובלים מבעיות התפתחותיות אחרות. חלקם אינם מדברים או שאינם מסוגלים לגור לבד. אבל הכישרון שלהם טומן בחובו אפשרות

צ'פמן רוצה לעזור לסוואנטים לגלות את כישרונם לשם האושר שבדבר, אבל גם כדי לעזור להם מקצועית וכלכלית. אנשים בעלי תסמונת סוואנט מולדת נמצאים על הספקטרום האוטיסטי או סובלים מבעיות התפתחותיות אחרות. חלקם אינם מדברים או שאינם מסוגלים לגור לבד. אבל הכישרון שלהם טומן בחובו אפשרות. אולי הם יוכלו להקים חנות Etsy ולמכור את הציורים שלהם? להקליט פודקאסט מוזיקלי ולהרוויח קצת כסף?

"יש לנו כאן אשף פסנתר עיוור. הוא למד לדבר רק בגיל 14 או 15, באמצעות שירים. הוא החל ללמוד בברקלי, והמטרה שלו היא להיות נגן פסנתר על ספינת נופש", אומר צ'פמן. "אנחנו נעזור לו. נפתח לו חשבון טיק טוק שהוא יחלוק בו את כישרונותיו. אמא שלו בשנות השבעים לחייה, וכשהיא תעזוב את העולם אולי תהיה לו מידה קטנה של עצמאות".

למרכז יש גם מטרה מחקרית: איך מגדירים או מודדים סוואנטיזם? יש לא מעט סובייקטיביות בקונסטרוקט של "הסוואנט". כמה ספרות אחרי פאי צריך לזכור כדי להיחשב לסוואנט? 500? 5,000? אין קריטריון ברור, אין הגדרת DSM לפנות אליה.

"אנחנו מפתחים מבחנים ושאלות שייצרו הגדרות אובייקטיביות יותר ויקבעו קטגוריות של דפוסים מסוימים", אומר צ'פמן. לדוגמה, חישובי תאריכים הם כישרון סוואנטי נפוץ. כדי להעריך אותו, הצוות של צ'פמן מפתח רשימת שאלות תקנית עקבית, כגון: כמה שנים לאחור או לפנים אתם מסוגלים לחשב? האם אתן משתמשות בחישובים מתמטיים, דימויים חזותיים או אסטרטגיה אחרת? האם מהירות פוגעת בדיוק שלכם?

רוב המיומנויות הסוואנטיות הפחות נפוצות קשורות לתפישה חושית – זיהוי הבדלים מזעריים בגווני צבע או במשקל נפחי. כדי להעריך את נושא המשקל הנפחי, לדוגמה, הצוות פיתח מבחן עם כוסות חד פעמיות של מים וביניהן הבדלים של 25 מ"ל, 10 מ"ל ו־3 מ"ל.

צ'פמן נרגש לעתיד, והוא בטוח שעוד ועוד סוואנטים יגיעו למרכז. "פעם לא יכולנו להעלות כל אחד בווידאו כדי שיראה לנו איך הילד שלו מנגן בכינור", אומר צ'פמן. "אנחנו נגלה עוד ועוד אנשים".

כמה סוואנטים עוד יתגלו? האם לכולנו יש כישרון רדום שמחכה להשתחרר? מה אם נוכל לדכא באופן זמני אזור מסוים במוח כדי לחקות את השפעותיה של פגיעה מוחית? האם זה ישחרר את כוח העל הסודי שלנו?

כמה סוואנטים עוד יתגלו? האם לכולנו יש כישרון רדום שמחכה להשתחרר? מה אם נוכל לדכא (לבצע אינהיביציה) באופן זמני אזור מסוים במוח כדי לחקות את השפעותיה של פגיעה מוחית? האם זה ישחרר את כוח העל הסודי שלנו? "הראיות מלמדות שלכולנו יש פוטנציאל כזה. אולי לכולנו יש מיומנויות רדומות שגורמים אחרים קוברים אותן או מטשטשים אותן", אומר צ'פמן.

טרפרט טען שכישורים סוואנטיים רדומים קיימים בגלל "זיכרון גנטי" – שהתבנית לידע מסוים או ליכולות מסוימות" עוברת מהורה לילד דרך הדנ"א. אלה יכולות להיות תבניות מתמטיות, למשל, או שמיעה מוזיקלית אבסולוטית. לפי התיאוריה, לכל אחד יש יכולות מולדות, אבל הן עשויות להתנוון בשל חוסר שימוש. אף שהיבטים מסוימים של התיאוריה הזאת שנויים במחלוקת, היא מסבירה כיצד יש לסוואנטים כישורים שהם מעולם לא למדו.

חוקרים ניסו לשחזר כישורים כאלה באמצעות נוירו־מודולציה, כולל גירוי מגנטי טרנס־גולגולתי חזרתי (rTMS): המטרה הייתה לדכא זמנית אזור מוח מסוים ולראות איך שאר המוח מגיב. חלק גדול מהמחקר הזה נערך על ידי אלן סניידר (Snyder) מאוניברסיטת סידני. באחד ממחקריו הוא כיוון פולסים מגנטיים אל האונה הפרונטו-טמפורלית של קבוצה קטנה של אנשים נוירו־טיפיקליים. זה הוביל לשינוי מסוים בסגנון הציור שלהם והעצים את כישוריהם בהגהה. במחקר אחר הוא השתמש בפולסים האלה כדי לדכא את האונה הטמפורלית הקדמית, מה שגרם ל־10 מתוך 12 הנבדקים לשפר את אחת היכולות המספריות שלהם – היכולת לנחש במדויק את מספר הפריטים במקבץ גדול. "אני טוען שיכולותיהם יוצאות הדופן של סוואנטים נמצאות במצב רדום אצל כולנו ואפשר לעורר אותן באופן מלאכותי", כותב סניידר במאמר שהתפרסם בכתב העת Philosophical Transactions of the Royal Society B: Biological Sciences. "ההשערה שלי אומרת כי מיומנויותיהם של הסוואנטים נובעות מגישה יוצאת דופן למידע חושי גולמי, פחות מעובד, שקיים בכל מוח אבל לרוב אינו נגיש בשל דיכוי מלמעלה-למטה".

ההשלכות האלה רלוונטיות במיוחד להתעוררות פתאומית של תסמונת הסוואנט – כשאין כל לקות שאפשר לזהות, ושום פציעה מוחית אינה קודמת להתעוררותה של גאונות. זהו הסוג הנדיר ביותר של תסמונת סוואנט. בשנת 2009 פרסם טרפרט מאמר מרתק המתעד את המקרים הידועים של תסמונת סוואנט פתאומית – 11 בלבד. גבר בישראל חלף על פני פסנתר בקניון בגיל 28 והבין ברגע אחד של הארה איך לנגן כמו וירטואוז. עיתונאי זר חי שנתיים בגרמניה עם שליטה בסיסית בלבד בשפה. יום אחד, בגיל 31, שאלו אותו שאלה, וגרמנית מושלמת זרמה מפיו בלי שום מאמץ. איש מבין ה־11 לא עבר פגיעה נוירולוגית מתועדת בדרכו לגאונות.

"Peek-A-Boo", דיאנה דה אווילה ©

דה אווילה התכתבה עם טרפרט במהלך השנים עד כחודש לפני מותו. היא ציירה תמונה של "הלוחש לסוואנטים", שתלויה כעת בספרייתו של טרפרט. "אני חייבת לו כל כך הרבה. ההדרכה שלו, טוב הלב שלו. עמדתי על שפת הטירוף, והוא תפס אותי", אומרת דה אווילה.

כיום, האמנות של דה אווילה עוסקת במדיה הדיגיטלית. "אני עושה הרבה עבודה פרקטלית. מבחינתי, הקוד והאלגוריתמים הם לוח הצבעים שלי", היא אומרת. היא אמנית במשרה מלאה המציגה את יצירותיה בגלריה במרכז סרסוטה שבפלורידה, עיר מגוריה – משהו שהיא בכלל לא דמיינה בעבר. היא ייסדה קולקטיב מצליח של אמנים עם תסמונת סוואנט נרכשת, אבל מאז עשתה צעד לאחור בגלל הבריאות שלה.

'הטבע שלי הוא לקחת את הלימונים ולהכין מהם לימונדה. זאת הסחת דעת נפלאה בשבילי מהחלקים הקשים של החיים, מהפציעה המוחית, מהטרשת הנפוצה ומדברים אחרים. אמנות היא המזור' - דיאנה דה אווילה

מצבה הבריאותי מאתגר, והוא הביא לה כאב עצום וכישרון עצום. "יש פה גם לימונדה וגם לימונים", אומרת דה אווילה. "הטבע שלי הוא לקחת את הלימונים ולהכין מהם לימונדה. זאת הסחת דעת נפלאה בשבילי מהחלקים הקשים של החיים, מהפציעה המוחית, מהטרשת הנפוצה ומדברים אחרים. אמנות היא המזור".

הפרדוקס הזה ניכר בכל מקרה ומקרה של תסמונת סוואנט נרכשת. אונין החל להתעניין לראשונה בסוואנטים בגיל 19, כשהוא היה מטופל שיקומי אחרי תאונת דרכים קשה ותרדמת של שלושה שבועות. כשהוא התעורר, הוא היה בהלם ושקע בדיכאון עמוק. אבל הוא גם פיתח את היכולת לבצע חישובים מורכבים. כשהוא הבין שיש לו מיומנויות מתמטיות חדשות – יכולת תחומה שבכל זאת הולכת ומשתפרת במקום לדעוך – הוא התחיל להשתדל יותר בשיקום ומצבו השתפר מדי שבוע.

האם רכישת יכולות סוואנטיות היא מתנה או עול רפואי? אצל כל אדם המאבק בין השניים מתבטא אחרת ועשוי אף לעצב את זהותו ומסלול חייו. "זה תלוי בפילוסופיה שלך, בסביבה החברתית שלך", אומר אונין. "אם אנשים בעלי תסמונת סוואנט נרכשת יכולים להשתמש בה לתועלתם, זאת מתנה".

"אני יודעת שהמוח שלי מתנוון. האמנות שלי משתפרת, אבל אני מאבדת את המוח שלי", אומרת דה אווילה. "יש כאן מעין מערכת יחסים הופכית. אבל האם זה דבר רע? איני מרגישה שאני יכולה לשנות את זה. אני לוקחת את מה שיש – וממשיכה ליצור".

אביגייל פייגן (Fagan) היא עורכת בכירה ב־Psychology Today.

Reprinted from Psychology Today. Copyright 2024 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Content Agency. The original article was published here.

כל הזכויות שמורות ל"אלכסון".

תורגם במיוחד ל"אלכסון" על ידי תומר בן אהרן.

תמונה ראשית: "חלומות קיץ", דיאנה דה אווילה ©

מערכת "אלכסון" מודה לדיאנה דה אווילה על הרשות להשתמש בעבודות שלה. הקוראים והקוראות מוזמנים לבקר באתר של דיאנה אווילה