לפני המבול: שלוש ערים

כיום, דומה ששלום אש נשכח כמעט לגמרי. לכן טוב עשתה הוצאת ״כרמל״ שבחרה להוציא לאור תרגום חדש של הרומן ההיסטורי של שלום אַש (1957-1880) ״לפני המבול: שלוש ערים״ (1932-1927). חוקרים רואים בטרילוגיה זאת תשובה של ספרות היידיש ל״מלחמה ושלום״ של טולסטוי.

 ״לפני המבול״ מתרחש בשלוש ערים - פטרבורג, ורשה ומוסקבה. הוא מבוסס על קורות חייו של זאכארי מירקין הכוללים מפגשים עם שורת קהילות יהודיות בערים אלה הנידונות להיטלטל באירועי המבול שישטוף את רוסיה ואירופה בתחילת המאה ה-20: מלחמת העולם הראשונה, פרישת הצאר ניקולאי השני מהשלטון והקמת הממשלה הליברלית הרוסית של אלכסנדר קרנסקי, הפלת הממשלה על ידי הבולשביקים ומלחמת האזרחים שהתחוללה בעקבותיה. הגיבור הוא בן עשירים. אביו עורך דין השייך לאצולת הממון בפטרבורג. חיי זאכארי מתוארים מילדות ועד המהפכה הרוסית בשנת 1917. במלחמת האזרחים שבאה בעקבותיה הוא מצטרף לשורות הבולשביקים. אך בזמן הטרור "האדום",  שבעקבותיו הוצא אביו להורג ללא משפט, מתפכח זאכארי מחזון המהפכה. הרומן ההיסטורי המרתק והקריא, שובה את לב הקורא בזכות כישרונו הרב של שלום אש. מתואר בו עולם יהודי שוקק ועשיר, שאבד ונעלם בין גלי ההיסטוריה הזועפים והסוערים של ראשית המאה ה-20.

בימינו, שלום אש כמעט אינו מוזכר אפילו בחוגים לספרות באוניברסיטאות, אך בזמנו היה אחד הסופרים היהודיים החשובים והמוכרים ביותר. מרבית יצירתו נכתבה ביידיש. הוא היה אחד הסופרים היהודים המפורסמים במאה ה-20. ספריו הציגו תיאורים קודרים וריאליסטים של פשע, עוני וניוון בקרב יהודי מזרח אירופה. שלום אש ניצב כגשר בין הסופרים הגדולים של תור הזהב של ספרות היידיש – שלום עליכם וי"ל פרץ – לבין ספרות העולם. ספריו היו אהודים במיוחד בקרב צעירים יהודים בפולין ורוסיה לפני השואה. הם עברו מיד ליד ואף הגיעו לספסלי ישיבות בפולין, ויש לקוות כי הפרסום הנוכחי של שלושת ספריו ישיב לו את הכבוד הראוי לו לאחר שנשכח, או למעשה הושכח מהזיכרון בשל פנייתו לנצרות בערוב ימיו.

שלום אש נולד בשנת 1880 בעיירה קוטנו שבפולין. הוא למד בחדר ובישיבה ולאחר שהתוודע לרעיונות ההשכלה, עזב את בית הוריו. בהיותו בן עשרים עקר לוורשה, והשתלב שם בקהילה היהודית הספרותית-אינטלקטואלית. הוא היה בן בית בבית הסופר י"ל פרץ, שהיה מרכז הספרות העברית הצעירה בוורשה. מראשית דרכו זכה אש להצלחה וספריו תורגמו לשלושים ושש שפות (ובהן עברית), מחזותיו הוצגו בגרמניה ובפולין ופרסומו בעולם היהודי הרקיע שחקים. בסיפוריו הוא תיאר את הווי העיירה היהודית על מגוון טיפוסיה, מן האישה הצדקת ועד לבעל בית הבושת, מן הגנב היהודי בעולם התחתון ועד לנערי החדר המציצים בספרי ההשכלה בסתר, והכול בתיאורים ריאליסטיים פלסטיים צבעוניים שמצאו הד בלב הקוראים. לקוראים הלא-יהודים סיפק אש חרך הצצה אל עולם אחר, שהיה זר וקרוב בעת ובעונה אחת. אחד הנושאים שעבר כחוט השני לאורך יצירתו כולה היה היחסים בין גויים ליהודים    .אש היה הסופר היידי היחיד, עד יצחק בשביס-זינגר, שנהנה ממוניטין בינלאומי. הוא כונה "דיקנס היידי״, "מופסאן היידי" ו"גורקי היידי״. בהיותו בן עשרים ושש הוצגו מחזותיו בתיאטרון הנודע של מקס ריינהרט בגרמניה, וכן בתיאטראות לונדון, ניו יורק, וילנה ובואנוס איירס. שמו הוזכר בנשימה אחת עם ארנסט המינגוויי וג'ון סטיינבק כמי שזכה באהבת הקהל וגם בהערכת הביקורת, כמעט כל ספריו שתורגמו לאנגלית היו רבי-מכר, והוא נחשב לאחד מעשרת הסופרים החשובים של תקופתו. במסיבת יום הולדתו החמישים ברכו אותו אישים כאלברט איינשטיין וחיים ויצמן. הוא היה מיודד מאוד עם פרנץ ורפל, מקסים גורקי ומארק שאגאל, זכה בפרסים ספרותיים רבים ושמו הוזכר יותר מפעם אחת כמועמד לפרס נובל.

בדומה לפואמה האסכטולוגית ״הקומדיה האלוהית״ מאת דנטה – המבוססת על שלושה פרקים בהיסטוריה של הגאולה והישועה הנוצרית, "התופת", "כור המצרף" ו"גן עדן" – שלושת ספרי ״לפני המבול״ מבוססים על שלוש חטיבות גדולות של הגורל היהודי בראשית המאה ה-20: ילדות ונעורים של בן יהודים עשירים בפטרבורג, חיים בוורשה לצד עניים, חלכאים ונדכאים, ולבסוף חיים במוסקבה, הצטרפות לבולשביקים ואכזבה עמוקה מן המהפכה.

הכרך הראשון, "פטרבורג", עוקב אחר גיבור הטרילוגיה, שהוא כאמור "בן יחיד של סוחר יערות עשיר", שנטש "את מסורת המסחר המשפטית והתמסר ללימודי משפטים". הוא הפך לאחר מעוזריו של עורך הדין הידוע "סולומון אוסיפוביץ הלפרין" [שלמה יוסף הלפרין], אשר בביתו נערכות סעודות לרוב, אשר בהן "מי שלא מכיר את הנוכחים" היה "חושב שנקלע לשיחה של פטריוטים רוסים, ולא לדברים שנאמרים על ידי יהודים נרדפים".

במקביל לחיי העיר התוססים, חלה תפנית אישית בחיי זאכארי – ביטול האירוסין עם נינה, נינטושקה, לאחר שזו גילתה את הקשר הרומנטי בינו לבין אמא שלה – אולגה מיכאילובנה. אם הארוסה מפצירה בו להמשיך את הקשר ביניהם, באומרה "מדוע אינך יכול לחיות עם לב שבור, כמו כולנו?" אך זאכארי משיב לה "את יכולה לדרוש ממני למות, אבל אני לא יכול לחיות עם פצע בלב". לאחר מכן עוזב הגיבור את העיר וכך מסתיימים חייו בפטרבורג.

בכרך השני משתקע הגיבור בוורשה, שאף היא עיר מרובת יהודים. את המאבקים המשפחתיים הנוגים בפטרבורג מחליפים עכשיו מאבקים פוליטיים מרים. בוורשה, מגלה זאכארי בן העשירים את קסמי המשפחה היהודית הענייה אך מלאה באושר ושמחה. הוא נפגש עם צעירים התומכים במפלגה היהודית הבּוּנְד – מפלגה יהודית סוציאליסטית חילונית שהתנגדה לציונות וחשבה שאת בעיית היהודים ניתן לפתור באירופה ולא בארץ ישראל. הוא לא מצא את מקומו בוורשה ולכן עבר לעיר לודז', בתקווה ששם יוכל למצוא את שליחותו בחיים, בהתאם לאידיאולוגיה של אנשי הבונד. במקום זה, הוא הכיר פועלי טקסטיל היושבים יום ולילה ליד הנולים שלהם, "מרותקים אל הנול כמו אסירים שנידונו לעבודת פרך".

בלודז' מצא זאכארי את מה שלא חלם למצוא. "שמחת חיים", שחילצה אותו "מחשכת הלילה" שבה היה שרוי מאז ילדותו. כאן הוא מצא גם את שליחותו בחיים – "הרצון לפעול למען העולם היהודי". מטרתו עכשיו הייתה להקים בית חרושת לטקסטיל ש"יעביר פועלים יהודים מסדנות היזע מאריגה ידנית לעבודה במכונות קיטור". אך חלום זה נקטע באיבו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והתמוטט בימי המהפכה הבולשביקית ברוסיה.

הכרך השלישי "מוסקבה" מתאר את תקופת המהפכה בשנת 1917 ואת הטרור האדום שבא לאחריה. אם בעיר לודז' הוא מצא שמטרתו בחיים היא לפעול למען היהודי, הרי עכשיו מבין זאכארי כי פתרון הבעיה היהודית כרוך הדוקות במהפכה כוללת בחברה בנוסח "עולם ישן עד יסוד נכחידה" כלשון "האינטרנציונל". עכשיו "זה הקרב האחרון לפני הניצחון. אנחנו, היהודים, יכולים להיגאל רק באמצעות הניצחון, כי אנחנו האחרונים". פתרון הבעיה יהודית אינו בידי היהודים עצמם אלא הוא מבוסס על המהפכה נגד העולם הישן של דיכוי ועבדות וגם תלוי בה. בניגוד לקרל מרקס שטען כי שחרור היהודים הוא שחרור האנושות מהיהדות, זאכארי מדגיש עכשיו שרק המהפכה יכולה להביא לגאולת היהודים, משמע יש להם תפקיד בתוכה. אך הוא עתיד לחוות מפלה נוראה בשל אמונה תמימה זו.

בשנת 1917 הגיע ולדימיר לנין לתחנת הרכבת פינלנדיה בסנט פטרבורג ונתן את האות לתחילת המהפכה הבולשביקית. הוא נסע  בקרון חתום משוויץ, אשר עבר על פני גרמניה האויבת של רוסיה במלחמת העולם השנייה. זאכארי נטל חלק פעיל ביותר במאבק זה. הוא הצטרף אל הבולשביקים המהפכנים ונמסר לו פיקוד על פלוגת לוחמים,  אך לאחר שראה וחווה את אכזריות הבולשביקים, החלה תולעת הספק החה לכרסם בליבו בכל הנוגע למהפכה. הוא הבין שהמהפכנים הפכו ל"נשאים של רוע". המסמר האחרון בארון המהפכה היה מבחינתו של זאכארי מעצרו של אביו בתקופת "הטרור האדום". כל מאמציו לשחררו עלו בתוהו והוא נרצח. מאוחר יותר זאכארי נמלט בדרך לא דרך והגיע לוורשה. כאן הגיעה האודיסאה שלו אל סופה,  אך כמו שקורה פעמים רבות בהיסטוריה, המהפכה רצחה לבסוף את תומכיה. וכמו שקרה לעתים קרובות, היהודים הם ששילמו את המחיר.

״לפני המבול - שלוש ערים: פטרבורג, ורשה, מוסקבה״, מאת שלום אַש, בתרגום מיידיש של בלהה רובינשטיין, ראה אור בהוצאת ״כרמל״.

אביהו זכאי הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה באוניברסיטה העברית

תמונה ראשית: מתוך "המנחות" (1958), מרק שגאל. תצלום: לואיס ריבס מתאי