לא שוכחים פנים

בראשית השנה, ארג׳ון סינג (Singh) בן ה-26 מקליפורניה, יצא לחדר הכושר וראה מישהו שנראה לו מוכר. זה לא היה חבר, וגם לא מישהו שהוא מכיר היטב. זה היה הזוכה בתחרות הציורים של ספר השנה בבית הספר, כשסינג היה בכיתה ד׳. האדם הזה היה בכיתה אחרת, וסינג מעולם לא שוחח איתו. למרות זאת, הוא זכר את פניו וניגש לומר לו שלום.

״הוא היה המום ומשועשע מכך שזכרתי את הציור שלו ואת פניו אף שחלף כל כך הרבה זמן, אבל די מהר החל לספר לי שהוא עדיין מצייר, וניהלנו שיחה קצרה״, אומר סינג. דברים כאלה קורים לסינג כל הזמן. רק לפני ימים מספר, בחנות מכולת, הוא זיהה את פני אחיו של אדם שלמד איתו בכיתה א׳.

חוויות כאלה שחווה מגיל צעיר גרמו לסינג לחשוד שמשהו שונה באופן שבו הוא רואה פרצופים, והוא החל לבחון את עצמו ברשת במבחנים שנועדו לכאורה ל״מזהי-על״ (super-recognisers). הוא דורג באחוזון ה-99 (מדענים נוהגים להגדיר כמזהי-על  את מי שהציון שלהם הוא 98 ומעלה; ישנם ברשת לא מעט מבחנים, בחינם, אם מתחשק לכם לנסות). כיום, סינג הוא חלק ממאגר של מזהי-על הרשומים באוניברסיטה של ניו סאות׳ ווילס בסידני, אוסטרליה.

הם לעולם אינם שוכחים פנים, אפילו אם ראו אותם בחטף

חוקרים טבעו את המונח ״מזהי-על״ לראשונה בשנת 2009. ריצ׳ארד ראסל ועמיתיו היו בעיצומו של מחקר שעסק באנשים שלוקים בעיוורון פָּנים, או פרוסופגנוזיה – כלומר אנשים שמתקשים לזהות פנים בכלל, אפילו את בני משפחתם או חברים – כשפנו אליהם אנשים שאמרו שהם חווים את ההפך: הם לעולם אינם שוכחים פנים, אפילו אם ראו אותם בחטף. בעבודתם החשובה, אנשי הצוות של ראסל בחנו ארבעה מזהי-על, וגילו שהם ״טובים בזיהוי פנים ותפישה ממש באותה מידה שהלוקים בפרוספגנוזיה גרועים בכך״.

יש מי שעבורם אין פה שום בעיה: אלו מזהי-העל. תצלום: ראס

כיצד מרגישים מי שעבורם הבלתי מוכר הופך מיד למוכר וזכיר?

עבור רובנו, נדרשות מספר חשיפות לפנים כדי לבנות תחושה של מוכרוּת וזיהוי מהיר. אתם עשויים להיות טובים מאוד בזיהוי חברים, בני משפחה וגם מפורסמים, אבל רוב הפרצופים יראו לכם חדשים, ובכלל זה גם אנשים שאולי פגשתם בעבר. אפילו כשישנו שמץ של מוכרות, רובנו מתקשים למקם את האדם שאנו רואים. אז כיצד מרגישים מי שעבורם הבלתי מוכר הופך מיד למוכר וזכיר? כדי להבין, פניתי אל עשרות מזהי-הל ממאגר האוניברסיטה.

רבים אמרו לי שהם שמו לב לראשונה לכך שהם מזהי-על כשצפו בטלוויזיה ובקולנוע, ומאוחר יותר זכרו את השחקנים בדייקנות יוצאת דופן. היו גם רמזים בחייהם האישיים. כשסקוט דבאני , גבר בן 51 מקליפורניה, היה בתיכון, החברה הרצינית הראשונה שלו הייתה תאומה זהה. בעיניו, פניה היו שונות מאלה של אחותה. ״במבט לאחור, היא בוודאי שמחה מאוד להיות עם מישהו שיכול היה לראות בקלות את ההבדלים ביניהן״, הוא אומר.

אילני קולוני בת ה-37 מניו יורק, עבדה בחברת תיירות ביוון ובצרפת, ונהגה לפגוש אלפי אנשים בכל עונה. היא יכלה לזהות מיד את מי שהיו קרובי משפחה או לזהות אנשים שראתה לפני שנים רבות.

כאשר שוּהא זאימוגלוּ בת ה-31 פרסמה מודעה ברשת שבה נאמר שהיא מחפשת שותף לדירה, היא פגשה שוכר פוטנציאלי ומיד זיהתה אותו מפרסומת שראתה בטלוויזיה. האדם הופתע – הפרסומת שודרה שבע שנים קודם לכן, והוא הופיע בה במשך שניות ספורות בלבד.

דיאנה מרצ׳נט, בת 55, נהגה לעלעל בספר המחזור של אחיה מהתיכון כשהייתה בת 11, ולזכור את פניהם של התלמידים בלי שפגשה בהם אי פעם. היא אומרת שדי היה לה לראות את התמונה פעם אחת.

לורן וינסלו, בת 42 מקרולינה הצפונית, עדיין זוכרת את פרטי הפנים של כל אדם בגן הילדים שבו למדה. ״בכל פעם שפגשתי מישהו מהם, שנים מאוחר יותר,״ היא אומרת, ״הבנתי שאני זוכרת אותם אבל הם לא זכרו אותי״.

מזהי-על רבים מסוגלים לזכור פנים לאורך משכי זמן ארוכים, והם יכולים לזהות אותם שוב גם אחרי שאנשים הזדקנו

כמו וינסלו, מזהי-על רבים מסוגלים לזכור פנים לאורך משכי זמן ארוכים, והם יכולים לזהות אותם שוב גם אחרי שאנשים הזדקנו. חלק מהמחקר הראשוני על אודות מזהי-על השתמש במבחני ״לפני שהם התפרסמו״ שבהם נראים צילומי ילדות של מפורסמים. מזהי-על מצטיינים יותר גם בהתאמה של תמונות מבוגרים שאינם מפורסמים לצילומיהם כתינוקות. מספיקים להם גם חלקי פנים: הם טובים יותר בזיהוי אנשים, אפילו אם אלה עוטים מסכות.

מזהי-על אינם נסמכים על זיכרון כללי טוב יותר כדי להיאחז באופן כזה בפרצופים. מחקרים מראים כי היכולות של מזהי-על אינן באות לידי ביטוי בזיכרון-על של אובייקטים אחרים, או במנת משכל. ואנשים בעלי זיכרון-על אינם מעבדים פרצופים באותו אופן שבו עושים זאת מזהי-על. מזהי-על רבים אמרו לי שיש להם זיכרון גרוע לשמות או מקומות. ״לעולם לא אוכל להיות מלצרית!״ אומרת וינסלו.

פרצופים של בוטיצ'לי: מי זוכר? תצלום: בוב

ישנן ראיות לכך שחשיפה ליותר אנשים בגיל צעיר עשויה לעזור בזיהוי פנים, אבל לרוב, אי אפשר להתאמן כדי להיות מזהי-על. נראה שיש מרכיב גנטי ליכולות הללו, אומר ג׳וש דייוויס (Davis), פסיכולוג מאוניברסיטת גריניץ׳ בבריטניה החוקר מזהי-על. במחקרי תאומים, תאומים זהים החולקים את כל הגנים שלהם זוכים לציונים דומים יותר במבחן זיהוי הפנים של קיימברידג׳ לעומת תאומים שאינם זהים, החולקים מחצית מן הגנטיקה שלהם.

ישנן ראיות מעורבות לאופן שבו מזהי-על מעבדים פרצופים. בעבר נהגו לחשוב שהם מעבדים את הפנים באורח הוליסטי יותר מהרגיל, וכך קולטים את המראה כולו בבת אחת. אבל ממאמר משנת 2022 עולה כי לא כך הדבר. מזהי-על שהשתתפו במחקר סרקו את הפנים מהר יותר ובדייקנות רבה יותר ממשתתפי קבוצת הביקורת, אבל התמקדו בחלקים מסוימים בכל פעם, בדומה לאנשי קבוצת הביקורת.

בעת שהמדע מנסה להבין איך בדיוק מזהי-על מזהים פנים, מחקרי מעבדה רבים מציגים ראיות החורגות מן האנקדוטלי ומצביעות על כך שבאמת יש לאנשים אלה כישורים יוצאי דופן.

למשל, בשנת 2015, חוקרים בבריטניה בחנו מזהי-על במטלות שכמותן הם עשויים לפגוש בעולם האמיתי. ראשית, אנשים ראו פרצוף והיו צריכים למצוא לו התאמה מבין עשרה פרצופים אחרים; התוצאות שלהם היו טובות משל אחרים בכעשרים אחוז. לאחר מכן, מזהי-העל ניסו לזהות את אותם פנים שוב, בתנאי תאורה גרועים יותר. התוצאות שלהם היו טובות בשמונה אחוזים משל קבוצת הבקרה. זה מה שנדרש כדי לזהות אדם מצילומי מצלמות אבטחה, ולהתאים את פרצופו לדימויים או אנשים אחרים מאוחר יותר.

משטרות וצוותי זיהוי פלילי ברחבי תבל החלו להקים יחידות של מזהי-על, כדי לנצל את כישוריהם. למשטרת לונדון יש יחידה של מזהי-על שעזרה להם לזהות אנשים מן המהומות באוגוסט 2011

גם משטרות וצוותי זיהוי פלילי ברחבי תבל החלו להקים יחידות של מזהי-על, כדי לנצל את כישוריהם. למשטרת לונדון יש יחידה של מזהי-על שעזרה להם לזהות אנשים מן המהומות באוגוסט 2011. אחד השוטרים, אנדי פופ, זיהה אלף חשודים בפשע בין 2012-2017 – כך מדווח הגארדיאן– לרוב באמצעות התאמה בין צילומי אבטחה לדיוקנאות עצורים במאגר המידע המשטרתי. שני מזהי-על נוספים מאותה יחידה עזרו לזהות חשודים בפרשת ההרעלה בסליסברי בשנת 2018, על פי צילומי מצלמות אבטחה.

דייוויד וייט (White), פסיכולוג מאוניברסיטת ניו סאות׳ וויילס ועמיתיו שתפו פעולה עם רשות הדרכונים האוסטרלית ועם משטרת ניו סאות׳ וויילס, והוא אומר כי שילוב בין טכנולוגיות זיהוי פנים ומזהי-על עשוי להיות מדויק יותר משימוש באחת הטכניקות בלבד. ״כדאי שמישהו בעל יכולת גבוהה, יבדוק דרכונים ויבחן עדויות ממצלמות אבטחה כדי לסייע בחקירות משטרה״, אומר וייט.

למרות זאת, וייט מתריע ומציע להיזהר. ממש כמו אנשים מן השורה, מזהי-על מפגינים נטייה לא לזהות באותה מידה של דיוק אנשים ממוצא אתני שונה משלהם. יתר מכך, במחקרים שהשווה ביצועים של חוקרים פורנזיים מיומנים עם אלה של מזהי-על, דווקא האחרונים הפגינו יותר ביטחון בהחלטות שלהם, אפילו במקרים נדירים שבהם הם טעו. לעומת זאת, כשהחוקרים הפורנזיים טעו, הם הפגינו פחות ביטחון – הם היו מודעים יותר לאפשרות שהם מחמיצים סימנים כלשהם.

״מזהי-על עלולים לטעות,״ אומר וייט. ״פשוט יש להם סיכוי גבוה יותר לזהות נכון לעומת אנשים בעלי יכולות רגילות״. וייט מציין כי הדבר עומד בסתירה לכך שחברי מושבעים שנאמר להם כי העדות שהם שומעים נמסרת מפי ״מזהה-על״, עלולים לנטות יותר להאמין לדברי אותו אדם. די בשם ״מזהי-על״ כדי לגרום לאחרים לחשוב שמדובר באדם החסין מטעויות.

בבדיקות במעבדה, כשמראים להם פנים, מזהי-על מצטיינים ביכולתם לדעת אם ראו את הפנים הללו בעבר. אבל כשהם מתבקשים לציין את ההקשר או המצב שבו ראו את הפנים, לעתים הם אינם מצליחים יותר מאנשים מן השורה

ישנן מגבלות אחרות ליכולות של מזהי-על. בבדיקות במעבדה, כשמראים להם פנים, מזהי-על מצטיינים ביכולתם לדעת אם ראו את הפנים הללו בעבר. אבל כשהם מתבקשים לציין את ההקשר או המצב שבו ראו את הפנים, לעתים הם אינם מצליחים יותר מאנשים מן השורה. לדברי וייט, נדרשת הערכה שיטתית יותר של מזהי-על, בעיקר בכל הנוגע לעבודה משטרתית.

"אני יכול לראות אותך", תצלום: דניאל קומבר

זה נשמע נחמד, להיות מזהי-על, כאילו יש לכם כוח על, אבל זה לא תמיד כך. רבין ממזהי-העל שעמם דיברתי אמרו שהיכולות שלהם עלולות לגרום לאחרים אי נוחות בנסיבות חברתיות, כמו במצב שבו הם אומרים שלום לאדם במעלית, אך הוא אינו מזהה אותם. גולסון אוצ׳ק בן 44 מלונגודן, סיפר כי דיבר פעם עם אדם בתערוכה מסחרית. הוא סבר שהם מכירים, אבל אז הבין שמעולם לא פגש בו ורק ראה את פניו בעמוד פייסבוק של חבר משותף.

'אני חושב שבנוף של זרים בבית קפה, בחדר הכושר, בחנות ספרים, אני רואה פנים מוכרות לעתים קרובות יותר מהאדם הממוצע, וזה מעניק לי נוחות וביטחון שאחרים אולי אינם מרגישים באותה מהירות' - מזהה-על

״זהו מצב מביך מאוד, כשאני מזהה מישהו שלא מזהה או זוכר אותי״, אומרת קולוני. די שהיא תראה אדם פעם אחת בתחנת דלק, ואז תראה אותו שוב כעבור חודש או חודשיים. ״המוח שלי אומר: היי, את מכירה את האיש הזה!, אבל אני ממש לא מכירה אותו, אני פשוט לעולם לא שוכחת פרצופים״.

סטפי בת ה-23 מווינה, מסוגלת לזהות מאות בני אדם שהיו באולם שבו שמעה הרצאה באוניברסיטה, או אנשים שהיא ראתה בתחבורה ציבורית. ״זה הוביל למפגשים משונים, כי כל הפרצופים האלה נראים לי כל כך מוכרים, וכשדיברתי עם אנשים בכיתה, הם לא הכירו אותי, אבל ידעתי בדיוק איפה הם ישבו באולם״, היא אומרת.

עם זאת, סינג מרגיש שבעצם הוא חש פחות חרדה חברתית בזכות היכלות שלו. אדם שבו הוא נתקל פעם אחת, ״חוצה איזה גבול בלתי נראה״ גם אחרי חודשים או שנים, ולכן אינו זר מוחלט אלא ״מכר אפשרי״, כך הוא אומר. ״אני חושב שבנוף של זרים בבית קפה, בחדר הכושר, בחנות ספרים, אני רואה פנים מוכרות לעתים קרובות יותר מהאדם הממוצע, וזה מעניק לי נוחות וביטחון שאחרים אולי אינם מרגישים באותה מהירות״.

שיילה לאב (Love) היא חברת מערכת Psyche. מאמריה בתחום המדע הופיעו בכתבי עת שונים ובהם Vice, ניו יורק טיימס, Wired ועוד. היא מתגוררת בברוקלין, ניו יורק.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תרגמה במיוחד לאלכסון: דפנה לוי

תמונה ראשית: פרטי פרטים של פנים. תצלום: ז'אן-פיליפ דלברגה, unsplash.com

Photo by Jean-Philippe Delberghe on Unsplash